ראה במגיד, ובאמת כתב כן רבינו בפירוש המשנה לפרק בא סימן דבאיש ליכא סימן עליון. אמנם בחיבורו חזר רבינו דמסתמא איכא שינוי בדדים של איש גם כן. וכן מוכח מסוף קדושין הגדילו זה ישן בכסותו כו' וכמה כו' תינוקת בת תשע שנים כו' תינוק בן י"ב שנים, איכא דאמרי תינוקת בת שתים עשרה שנים כו' תינוק בן שלש עשרה כו' וזה וזה כדי שיהיו שדים נכונו ושערך צמח, אלמא דבין בתינוקת בין בתינוק איכא סימנים של גדלות גם בהשדים, ורש"י פירש בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא בתינוקת וסבר כמ"ד דאם הביאה מט' שנים ואילך הוי סימן גדלות. אולם כבר הביא הרא"ש הא דאמרו (ברכות כ"ד) תינוקת בת ג' שנים ותינוק בן ט' שנים, איכא דאמרי תינוקת בת י"א שנה ותינוק בן י"ב שנה אידי ואידי עד כדי שדים נכונו ושערך צמח, אלמא דקאי אתינוק ותינוקת ובהו איכא סימנא דשדים נכונו ויש גם באיש סימן עליון, ועיין דברי רבינו פ"ג מהלכות ק"ש. והא דאמרו הוקשה אשה לאיש מה איש בסימן תחתון ולא עליון, הכונה דגדלות גבי איש כי כתיבא הוא ממה שדרשו בפרק בן סורר ומורה מואיש כי יזיד גדול מזריע ואין קטן מזריע, אלמא דהגדלות של קטן כתב קרא דתלוי במה דמזיד ומזריע, וא"כ בודאי תלוי בסימני התחתון שזה במקום הערוה מקום כלי ההולדה, כן אקשינהו רחמנא אשה לאיש דבתחתון תלוי, ויעוין בדברי רבינו הלכות עדות פ"ט הלכה ח' סימני בגרות כו', ועיין מש"כ בביאורי הגר"א לחו"מ סי' ל"ה בדברי רבינו ולענ"ד פשוט כמו"ש ודוק: