בפרק החולץ פלפול גדול בגמרא על דברי ר"י דאסר כל שלשים יום מפני האיבול, ופריך קו"ח מהא שאסור לכבס בשבוע שחל בו ט"ב ואפ"ה מותר לארס, ומשני בקודם דקודם, אבל לארוס בשבוע שחל ט"ב אסור, ופריך קו"ח ממשא ומתן ומסיק רב אשי שאני אבילות חדשה מאבילות ישנה ושאני אבילות דרבים מאבילות דיחיד, ופרש"י דאבילות ישנה קילא וכן אבילות דרבים, וא"כ עדן לא תירצו הקו"ח ועיין בתוספות שם בשם ר"ת, והנ"ל דכוונתו דאבילות ישנה קילא טובא ולכן שרי לארס אשה בשבוע שחל ט"ב להיות בתוכה והא דאסור לכבס בגדיו הוא משום דלר' יוסי דמיירי הכא הלא שמענו שאמר שכביסתן ושתיית אחרים כביסתן קודמת דחיי נפש הוא כדאיתא בנדרים (דף פא), ומשום זה קאמר דפירות שביעית ניתנו לכביסה שזה בכלל לכם יהיה לאכלה וכמו שפירש ר' יוחנן בירושלמי שביעית פרק ח' הלכה ה' לכן לא גזרו זה באבילות דיחיד שיאסר לכבס, אבל בשבוע שחל ט"ב אסור לכבס, שהרי יכולים לכבס בגדיהם מקודם שיודעים הזמן שהיא אבילות ישנה, משא"כ אבילות חדשה אם לא כבסו בגדיהם קודם מה יעשו, לכן לא גזרו כלל בכיבוס תוך שלשים, וזה נכלל בהא דאמר שאני אבילות חדשה כו'. ושאני אבילות דרבים מאבילות דיחיד הוא תירוץ שלכן ממעטין במשא ומתן משום דהוי מילי דבפרהסיא ויפנו לבן מן האבילות, לכן החמירו שיהא ניכר לרבים וכמו שפירש ר"ת, וברור. אולם רבינו מפרש דר' יהודה פליג ע"ז כמו שפירשו רש"י ותוס', והלכה כדברי המיקל באבל ולכן פסק שמותר לארוס, וכן הוא במסכת שמחות שלשים יום לאירוסין כיצד לארוסין אסור לעשות סעודת אירוסין תוך ל' יום כו' משמע דליארס שפיר דמי עיי"ש ודוק: