או שלא אוכל אותה כיון שאכל [ממנה] כזית חייב. נ"ב עיין בהלכות ספר תורה שבארתי שגירסת רבינו בפרק כסוי הדם היתה ומ"ש מהחזקת עני כו' והחזקת בו אפילו מאה פעמים ומשני שאני הכא דאמר קרא וכסהו, דאילו הוי כתוב והחזקתו היה משמע רק פעם אחד אבל והחזקת בו משמע אף מאה פעמים, כן גם הכא אם אומר שלא אוכל אותה משמע דהרבה פעמים גדר שלא לאוכלה וזה בחלקים ממנה שעל כל חלק שיהי' שיעור אכילה יתחייב ויתחייב כמה פעמים, אבל שלא אוכלנה משמע דרק פעם אחד גדר בעדו וזהו שלא יאכל את כולה שאינו עובר רק בפעם אחד, ולכן אם אכל כולה ונשתייר פחות מזית כיון שאינו יכול להתחייב עוד פעם שני חייב על שבועתו דהוי כמו דאכל את כולה ויעוין בתוס' ומה שכתבנו מרווח טובא:

וכן אם אמר שבועה שלא אוכל היום. פירוש שהיום לא אוכל שום דבר והוי כאיסור יום הכפורים שאסור בכל מאכל, ונשבע על הככר שלא יאכלנה, פירוש והוי לעולם כנבילה, והנה בכל זה סבר רבינו דאין זה כולל ומוסיף אף דיכול לבא להתחייב על שני השבועות בשני פעולות אם תאמר דחלין שניהם דאם יאכל ככר אחר ביום זה, ויאכל את הככר ביום אחר יתחייב שתים וא"כ הוי כולל, וסבר רבינו דכיון דדין שבועה חלוק משאר איסורים דבשאר איסורים אם פקע איסור קמא חייל השני כמו דאמרו באשת אח ואחות אשה בפרק ד' אחין (דף ל"ב) ובשבועות כיון דמושבע ועומד מה"ס כיון דלא חיילא השתא תו לא חיילא להבא כיון שבשעה שהוציא השבועה מפיו לא חיילא דאינה דבר רשות תו לא חיילא, לכן לא שייך לומר כיון דאסור בזה הככר למחר תו חיילא נמי השתא דאדרבא אמור כיון דלא חיילא השתא דאין איסור שבועה במושבע ועומד תו לא חיילא נמי למחר, וקרוב הדבר למש"כ רבינו בפירוש המשנה בנקודה הנפלאה דאם תאמר דאיסור בב"ח אינו חל לענין אכילה תו לא מיתסר גם בהנאה עיי"ש, משא"כ באיסורים דאף אם תאמר דהשתא ביוהכ"פ לא חל איסור נבילה מכל מקום למחר לא פקע שם נבילה מינה ולכן הוי כולל. והא דאמרו בסוף מכות ולחשוב שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט פירוש דנשבע בחול שכבר חלה השבועה בחול לכן חיילא גם על יו"ט שלמחרתו ודוק, ויעוין שו"ת אבני מלואים:

במשל"מ. מדקדוק דברי הרא"ש כו': נ"ב זה הדין בשו"ע סימן רכ"ח סעיף מ"א ובטורי זהב שם ובמש"כ בפ"ז מהלכות אישות הי"א בהג"ה שם: