ואם נגפה אחר מיתת הבעל נותנין אף דמי ולדות לאשה. נ"ב רבינו מפרש הך דאמרו ערכין דף ו' באשה שיצאה ליהרג דאין ממתינין לה עד שתלד פשיטא גופה היא ס"ד אמינא כו' ממונא דבעל הוא ולא נפסיד מיני' קמ"ל. פי' דקמ"ל דלאו ממונא דבעל הוי אלא גופה וכי חובל את גופה הרי משלם להאשה אלא כי איתא בעל בשעת החבלה זכי לי' רחמנא לבעל ההריון. וזכות הבעל בהולדות בא בעת הנגיפה אבל כי מת בעל בעת הנגיפה אז אין הולדות שייכים להבעל שיהא שלו להורישן והחובל משלם להאשה דמי הולדות כחובל בגופה שמשלם לה והתו' פסקו דלכו"ע משלם ליורשיו של בעל [וכן רבינו בפי' המשנה פסק כרב חסדא ומוריש ליורשיו] ואזדו לטעמייהו דפי' במסכת סוטה דף כ"ו דקמ"ל דאע"ג דממונא דבעל אינון רחמנא רבי דאין ממתינין עד שתלד יעו"ש. ומסתברא כרבינו דאם נאמר דהולדות הם של בעל וכממונו הוא להורישן ליורשיו א"כ כשהאשה עצמה נגפה עוברה או נטלה סם כדי להפיל תשלם דמי ולדות לבעל וזה לא שמענו וצ"ל דכגופה דמי והן של עצמה אלא דבשעת החבלה זכתה רחמנא הדמים לבעל ואימתי חייבה תורה רק בנגפו בה אחרים אבל בחובלת היא בעצמה לא חייבתה תורה לשלם לבעל. ודו"ק.