Ohr Sameach on Mishneh Torah, Other Sources of Defilement Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הפגול והנותר [כו'] מטמאין את הידים. פסחים (דף פ"ה) רב הונא ורב חסדא חד אמר משום חשדי כהונה וחד אמר משום עצלי כהונה מר מתני אפיגול ומר מתני אנותר כו', ופרש"י שם דחוק דמשום חשדי שחשודים לפגל הקרבן יגדרו בטומאה לעוברי עבירה ועיין בתוספות. ולדעתי הנראה ברור, דהכוונה דמשום החשודים שלא יתוודע להבעלים שנתפגל קרבנו ויתרעם על הכהנים שפגלוהו לכן אינם שורפים אותו רק עד שיעשה נותר ואז יאמרו שמשום שהוא נותר ישרף לכן גזרו על הפיגול שיטמא את הידים ועל כרחין ישרפוהו כדי שלא יטמא את מי שנוגע בו. ומשום עצלי כהונה הפירוש דנותר הוה דבר המצוי בעזרה וכמו שאמרו בסוף מקום שנהגו והכהנים מתעצלים לשרוף המעט הנותר ולעשות להן מדורה וימתינו עד שישאר הרבה ויהיה נותר הרבה וישרפו אותן כולן כאחד ולכן גזרו שיטמא את הידים וישרפו תיכף כשנותר אף שהוא מעט וזה פשוט. ולכן בעי ביוצא דלא שייך שימתינו לשרוף היוצאים דזה צריך להיות להמתין שיעשה מעשה לאפוקי בשר קודש בידים וזה לא שכיחא, וטוב יותר לדחוק קצת בלשון הגמרא נותר דגזרו רבנן טומאה כו' דאתי לעצולי ביה כמו שפרשתי מלפרש בדרכים רחוקים והפירוש מחוור. ויעוין בתוס' פרק נגמר הדין (דף מ"ח) ד"ה משמשין מה שפירשו בזה:
ואח"כ גזרו חכמים שאחריו אף לתרומה. בהשגות א"א ואח"כ גזרו על אכילת חולין שצריך נטילת ידים. והנה רבינו דייק ואם נגע בתרומה קודם שיטבול ידיו פסולה, דייק תרומה ומורה דבחולין ליכא הך גזירה ואף משקה חולין אינו פוסל לעשותן ראשון דקיי"ל כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה זה דוקא בידים טמאות אבל בסתם ידים שאינו ידוע להן טומאה לא נאמר זה, ומש"כ בהלכה י' הואיל והידים שניות קאי היכי שנגעו בטומאה וכן ביאר בהקדמה למסכת ידים עיי"ש, הגם כי אינו מוכרח מלשון רבינו וטפי נראה דחזר בו מדשתק וסתם הואיל והידים שניות מורה בסתם ידים שלא נודע להן טומאה יעוין בזה. אמנם נפק"מ מזה דאמרו בפרק ערבי פסחים דבר שטיבולו במשקה צריך נט"י, ואם נאמר דכל ידים מטמאין משקין להיות תחלה ויגע במשקין ויתטמאו לכן כדי שלא יאכל אוכלין טמאין צריך נט"י א"כ זה מגדרי הטומאות והיה לו לרבינו להביאו כאן, אבל אם נאמר דסתם ידים שלא נודע להן טומאה אינן מטמאין משקין חולין א"כ דבר שטבולו במשקה דצריך נט"י הוא משום קדושה כמו נהמא, וזה בעצם פלוגתת רש"י ותוס' שם ואינו צריך להביא בכאן דכבר הביאו בהלכות ברכות דשם מקומו, לכן דייק הראב"ד ואח"כ גזרו על אכילת חולין פירוש פירות שטבולן במשקה ומשום טומאת אוכלין שכאן מקומו ולפירוש המשנה הא דתנן טבו"י פ"ב ואם היו ידיו מסואבות הכל טמא פירוש שהיה ידוע שנגעו ידיו באיזה טומאה שאז מטמא אף משקה חולין וכן בפ"ח דכלים היה אוכל דבילה בידים מסואבות היינו שידוע שנגעה בהן טומאה ודוק: ולפ"ז מדוקדק לשון רבינו שבפרק י"א מהלכות תרומות ה"ז כתב ואין סכין תרומה בידים מסואבות כו' ובשביעית פ"ה דשמיטה ויובל ה"ז ואין סכין אותו בידם טמאות, דייק טמאות, משום דשביעית הוא משקה חולין וסתם ידים אינן עושין משקה חולין ראשון, אבל בתרומה כתב מסואבות שסתם ידים עושין משקה תרומה תחלה, ובשביעית דוקא טמאות שנגעו בטומאה, ונכון מאוד: וכפי הנראה פירוש רבינו בשיטתו בפירוש המשנה את התוספתא דטהרות פ"א ז"ל. הידים מטמאות אחד ופוסלות אחד בקודש ופוסלות התרומה ואין ידים לחולין רשב"א אומר כו' ידים תחלה לחולין ושניות לתרומה, והיה מפרש כך דפליגי אם ידים מטמאין משקה חולין ולכן אמר ת"ק דאין ידים [בסתם ידים שלא נודע שנגעו בטומאה] מטמאין משקין חולין ורשב"א אמר ידים לחולין למשקה חולין תחלה אבל אין פוסלין אוכלי חולין דאין שלישי בחולין, ולתרומה גם לאוכלי תרומה שניות הן וזה פירוש נכון לולי שהגמרא בחולין (דף ל"ג) מפרש פלוגתייהו בידים שנכנסו לבית המנוגע אם תחלות הן יעו"ש פירוש אחר בזה ודוק. והתבוננתי כי הירושלמי פרק אלו דברים ה"ג מורה כפירוש רבינו דמשום משקה חולין הוי תחלה וחיישי ב"ש שמא יטמאו ידיו ויטמא משקין, וכן הירושלמי דפרק אין דורשין ה"ה מתפרש כן יעו"ש ועיין פירוש חרדים על הירושלמי שם ודוק: והנה האחרונים חקרו במידי דבדרבנן דעשו חיזוק לדבריהם יותר של תורה ובמידי דאורייתא דלא עשו חיזוק ואם נפגשו דבר תורה עם מידי דרבנן כאחד אם עשו חיזוק והאריכו בזה. ולדעתינו הוא פלוגתא דתנאי דאמרו בפ"ק דפסחים דמשקין הנוגעים בטבו"י אינן נעשין ראשון ופרש"י משום דטבול יום הוי דבר תורה ואינן צריכין חיזוק יעו"ש וידים מטמאות משקין לפי שהן ד"ס וצריכין חיזוק ועושין המשקה תחלה, וטבו"י שהוא דבר תורה פוסל אוכלי ומשקי תרומה, אם ידיו עושין משקין ראשון תניא בתוספתא דטהרות פ"א ראב"ש אומר אין ידים לטבו"י פירוש לפי שהוא פרוש מן התרומה לכן לא גזרו על סתם ידים שלו שיהיו מטמאות משקין תחילה רק פוסל תרומה ומשקה תרומה לא משקה חולין מפני שהוא טבו"י ואינו נוגע בתרומה והביאה רבינו בפירוש המשנה פ"ב דטהרות ורמז לזה רבינו לקמן פ"י ה"ו אחד טהור ואחד טבו"י כו', ובמשנה מבואר דלא כוותיה בפ"ב מטבול יום משנה ב' ונגע בה טבו"י כו' ואם היה משקה חולין הכל טהור ואם היה ידיו מסואבות הכל טמא, הרי דגזירה דידים גם בטבול יום איכא ונמצא זה פלוגתא דתנאי. אמנם רש"י בחולין (דף ל"ד) פירש משו"ה משקי טבו"י אינן נעשין תחלה משום דקלישא טומאתיה ואכמ"ל ודוק:
אבל אין משקין אלו שנטמאו מחמת [ה]ידים מטמאין כלים. וכן כתב לעיל פ"ז ה"ב ועיין כסף משנה בשם הר"י קורקוס ויעוין דברי רבינו בפירוש המשנה מכשירין פ"ה משנה י"א היו ידיה טמאות ומגיסה בקדירה טהורה אם הזיעו ידיה הקדירה טמאה וצדד רבינו שלכן נטמאה גם הקדירה עצמה שזיעת היד הוי כמשקין היוצאין מן הטמא, אמנם בחבורו להלן הלכות טו"א פ"ז ה"ג כתב נטמא מה שבקדירה ולא הקדירה עצמה. אך יש להתבונן מה נעשה במשנה י' בפ"ד דמכשירין בלעו משקין טמאים כו' טהורים ולא יסיקם אלא בידים טהורות בלבד, ופירש רבינו כדי שלא יטמא מי גשמים שכל גבן ויטמאו אותן משקין התנור בעת ההיסק כמו שנתבאר במסכת כלים פ"ט, והוא תימה הא משקין שנגעו בידים טמאות אינן מטמאין כלים, ואולי כיון שיטמאו המי גשמים יהיה חבור למים הנבלעים בתוך העצים כיון דהם טמאים ושוים בטומאה הוי כמאן דמחברי למים הנבלעים תוך העצים דבני חדא בקתא הוי ותו בשעת היסק המים הנטמאים הנבלעים מטמאים התנור דהן נטמאו באב הטומאה לא בידים, משא"כ אם הן טהורים לא מחברי למים הנבלעים והנבלעים בטלי תוך העצים ונכון, אמנם רבינו פ"ט מטו"א ה"ו הרגיש בזה וכתב ולא יסיקם אלא בידים טהורות גזירה שלא יסיקם הטמא ונמצאו המשקין שעליהם מטמאין את התנור, הרי דמשום דגזרינן שמא יסיקם טמא שיסבור כיון שהעצים בלעו משקין טמאים הסיקן בטומאה ויטמא התנור לכן גזרו שלא יסיקם רק בטהרה, אבל אי לא בלעו משקין טמאים לא גזרו אטו שמא יסיקם טמא. התבונן איך דייק רבינו לתרץ שמעתתא אליביה ודוק:
ואינה צריכה טבילה אלא הרי היא טהורה. לכאורה נראה כיון דמותרת לאכול מפני סכנה תו לא גזרו רבנן עליה טומאה באכילה זו ולפ"ז למאי שקיל וטרי הגמרא אמאי התירו למגע טמא מת להניק בנה ובנה טהור הא אמרו סתם תינוק הוא מסוכן אצל חלב (יבמות דף קי"ד) ולכן כיון שמותר לינק מפני הסכנה תו לא גזרו עליו טומאה ולמה הביא רבינו טעמא דהוי ספק ינק כשיעור כו'. וצ"ל דדוקא במעוברת שחששו חכמים שאם תגזור עליה טומאה תו לא תאכל ולכן הוכרחו חכמים לטהרה לאכילת תרומה וקדשים, אבל כאן אף אם תגזור על התינוק טומאה כדין שותה משקים טמאים מותר להאכילו חלב טמא דאיסור אכילת אוכלין טמאים הוי רק מדבריהם וכדאמר ביומא (דף פ') ובדרבנן סברי כמה דספינן ליה לקטן בידים. ואף לדעת רבינו סוף הלכות מא"ס דלא ספינן בידים אף בדרבנן מכל מקום אם תגזור על התינוק טומאה משום טומאה דתינוק לא תפרישנו מאכילת חלב ומלינק מחלבה דלא איכפת לה אם יהא התינוק פרוש מאכילת קודש ודוק: