Ohr Sameach on Mishneh Torah, Ownerless Property and Gifts Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
פירוש שאם נאמר שמתנה טמורה מועילה יבוא הדבר לידי הפסד שימכור אחר כן מה שנתן כבר ונמצא מפסיד להלוקחין שפלוני יוציא שטר מתנתו וזה ערמה וקנוניא להפסיד אחרים, ויצא לרבינו זה הטעם מהא דכתב בהלכות בשם רב האי גאון והביאו לקמן פרק ט' שכיב מרע שצוה ואמר לא תגלו מתנה זו ולא תודיעו בה אדם אלא לאחר מיתה ה"ז מתנה קיימת כו' שבשעה שהקנה אותה שהוא אחרי מותו הרי אמר גלו אותה, פירוש שכאן תו לא שייך לחוש לקנוניא שיבוא הדבר לידי הפסד שימכרנה לאחרים אחרי שנתן, דא"כ הלא באמת תהא המכירה קונה דכל שעמד חוזר בו חוזר במתנתו בין לעצמו בין לאחר ותהא מכורה לשני, אבל אם אומר שתהא טמורה לאחר מיתה ג"כ א"כ בנו ימכרנה וזה יהא הפסד דבריה לא מצי הדר, והדברים מפורשין בלשון רבינו שבעת שהקנה שהוא לאחר מיתה הרי אמר גלו אותה ופשוט: ולפ"ז מוכרח דלא כפירוש הלח"מ דבסתמא סבר רבינו דהוי ספיקא ובמטלטלין אם תפס המקבל אין מוציאין מידו היכי דלא א"ל כתבוה בשוקא, דהא כל עיקר שמתנה טמירתא אינה מועלת הוא תקנה שלא יאבד ממון אחרים והוי ספק תקנה, וא"כ צ"ל הדין עם המקבל דהיכי דהוה ספק בתקנה כתבו הפוסקים כן, אך ז"א כיון דחכמים תקנו שמתנה טמירתא אינה מועלת תו כי יהיב מתנה טמורה אמרינן דלאו למתנה איתכוין רק להחניפו במידי דלא הוי מתנה ולהערימו, ורק על תחלת טעמא דמתנתא טמירתא לא הוי מתנה ע"ז אמר רבינו שלא יעשה קנוניא דלא שייך לומר שמחניפו במידי דהוי של המקבל ע"י מתנה זו, בינה זה, ועיין שו"ת רי"ף סימן ח':
הנה רבינו הסביר דלא הוי אונס, רק במתנה היכי דמסר מודעא לא בעי אונס, וכאן דהוי כאונס הוי מתנתא טמירתא מודעא לה, אמנם אינו מובן כ"כ מה דהוי זה בגדר מתנה כיון שאיננה רוצית להתקדש בלא שיכתוב לה נכסיו א"כ אישותה הוי הדמים, רק משום דכתב לה נכסיו טרם שקדשה ויכולה היה לחזור הוי כמתנה בכ"ז דחוק למיחשב זה לאונסא דאתיא מנפשיה במתנה רק דהוי כנותן לה ע"מ שתתקדש אליו, אבל כיון שנתקדשה אין זה דומה למתנה ואונס קצת, ופוק חזי בירושלמי ריש פ' אעפ"י רוצה אדם כו' לקרות חתנו של פלוני כו' יעו"ש. ויתכן לומר דמשום דכתב לה כל נכסיו וזה לא עביד אינש דלא לשייר לנפשיה ואפילו במקום ברתא ומכל שכן עבור קדושי אשה מוכחא דלא גמיר להקנות לכן מתנתא קמייתא הוי מודעא לה, ואולי לזה כוון הראב"ד א"א כגון המעשה שהוא מביא פירוש בכותב כל נכסיו, ולא כדמורה לשון רבינו על שדה אחת, ורק בכה"ג דכתב לה כל נכסיו הוי מודעא מתנתא טמירתא ודוק:
הנה בתוספות כתבו זה לשונם, ונראה לרבי דמיירי הכא במתנה או במכר במקום שכותבין השטר כו' והשטר אינו עומד אלא לראיה התם כו"ע מודו דאמרינן שודא דאין צריך התם שיהא ניכר מתוך החתימה איזו קנה תחילה הואיל ואינו אלא לראיה בעלמא, ולכאורה צריך להבין דהא מה דבנתן את הכסף אף במקום שכותבין את השטר, הוא משום דלא סמכא דעתיה ולכן אם פירש אי בכספא איקני קני בלא נתינת השטר, רק כל זמן שלא הגיע שטר לידו לא סמכא דעתיה דלוקח וכיון דמטי שטרא לידיה הלא חל הקנין מעת נתינת הכסף למפרע, וא"כ בשטרא מאי איכפת לן אם אין השטר מוכיח מתוכו מי קודם כיון דאינו אלא לראיה בעלמא, ולכאורה תליא בהך שכתב הכס"מ ריש הלכות מכירה, דיש אומרים דדוקא כי מטא שטר קנין לידיה אז דעתו לקנות בקנין היותר מועיל ושטר יותר מועיל מכסף לפי שהוא גם לראיה, אבל במקום שאין כותבין אלא שטר ראיה קני בכסף לאלתר מצינן לומר דאינו מתכוין לקנות למפרע רק שיהא חל הקנין מעת נתינת השטר, אבל לפי מה שהסכימו שאף במקום שכותבין שטר ראיה ג"כ לא סמכא דעתיה עד שיכתוב השטר, מסתברא דאף אם כותב לו שטר קנין ג"כ למפרע קני מעת נתינת הכסף דמנא לך לחדש מילתא ולומר דכוונתו דוקא על שטר לקנות בו לבדו לא בכסף המועיל, כיון דלענין סמיכות דעת סגי גם בכותבין לו שטר ראיה ואז ודאי קני בכסף למפרע, תו גם בשטר קנין אם נתן לו קני בכסף למפרע מעת נתינת הכסף, וזה אין לומר כלל כיון דלא סמכא דעתיה לקנות עד דמטי שטרא לידיה כן אין דעתו לקנות עד שיבוא השטר באופן שיוכיח מתוכו דלו קא זבין ולא באופן שנוכל לומר דזבין לאחריני, דזה לא מסתברא, דאימת לא סמכא דעתיה דלוקח שלא לקנות את השדה בכסף בלא שטר, משום דמסתפי דלמא קא הדר ביה המוכר, אבל כאן דלגבי המוכר אית ליה שטרא רק דילמא קא זבין בההוא יומא לאיש אחר, ע"ז ודאי לא חייש דלא למיקני שדה בכספא למפרע משום דילמא מפיק לוקח אחרינא שטרא מההוא יומא ואינו מוכח מי הקודם, דמאי עדיפות יש ללוקח אחריני מלגבי דידיה, ואם נאמר דקני למפרע ודאי דההוא דיהיב כספא ברישא איהו קא קני וכמו שטר שיש בו קנין: איברא נוכל לומר דאף אם סגי בשטר ראיה לאסמוכי דעתא דלוקח וכי יהיב ליה שטר הודאה לראיה בעלמא תו סמכא דעתיה וקני בכספא אבל לא למפרע רק מעת כתיבת השטר והוי כמו דמפרש בעת נתינת הכסף שיקנה לו הכסף שנותן מעת כי ימטי שטרו לידיה ואז מתחיל קנין כסף דשעבודא דכספא קיים אף כי נתאכלו המעות, הוי א"ש דלכן לא מתחיל הקנין רק מעת כתיבת השטר, אבל לשון הכס"מ מורה דהקנין למפרע מעת נתינת הכסף חיילא וכמש"ב, וגבי עו"ג המוכר שדה לישראל פירש רבינו דעו"ג מדינא מקנה בכסף, רק לכן אמרו דישראל לא קני בכספא שאין דעתו סומכת אלא על השטר [והוי כישראל במקום שכותבין השטר] ושם ודאי לא חל הקנין למפרע, דאם תאמר דחלה קנין כסף למפרע אמאי אם בא ישראל אחר והחזיק בה כדרך שמחזיקין בנכסי הגר זכה אחרון, הא כיון דמטי שטרא לידיה אח"ז תו קני למפרע עם נתינת הכסף לעו"ג דאז העו"ג עדיין לא נסתלק עד דמטי זוזי לידיה וצריך לקנות הישראל הראשון הנותן את הכסף, ועל כרחין דלא חל קנין כספא למפרע, ויש לחלק בין עו"ג לישראל בכמה אנפי, או דיש לומר דהלוקח לא מתכוין לקנות בכספא רק עם נתינת השטר, ובכ"ז לקנות למפרע בכסף אינו מוחה כיון דמטי שטרא לבסוף לידיה רק אינו מתכוין, ובדעת אחרת מקנה אותו שיטת קדמאי דקונה אף אם אין מתכוין הקונה לקנות ולכן קונה בכסף למפרע דהמוכר מכוון להקנותו בכספא, וזה רק בישראל אבל עו"ג לא חייש שיקנה זה הישראל רק דלימטי כספא לידיה וקא מסתלק תו מארעא, וא"כ לא הוי כדעת אחרת מקנה בכספא דליקני אף באינו מתכוין לקנות, דדוקא בישראל שכ"ז שאין קונה הלוקח לא מסתלק המוכר מהשדה ושפיר מכוון להקנות אותו בכל מה דמצי לקנות אע"ג דהלוקח אינו מכוון לקנות ודוק. וראיתי בריטב"א בקדושין שמסתפק ודעתו נוטה דאין הקנין חל למפרע יעו"ש: והנה בקנין אם קונה במקום שכותבין את השטר בלא שטר, הנה בחזקה נזכר לעיל פרק א' ממכירה בההמ"ג הלכה כ' ובכס"מ ריש פ"ב שם, ובקנין לא נזכר, וכפי הנראה מספר העיטור קנין וחזקה שוים, וכמו דחזקה מועיל בלא כתיבת שטר כן קנין מועיל אף במקום שכותבין את השטר אף בלא כתיבת שטר, עיין בעיטור מאמר שלישי אגב בהגה"ה יעו"ש, והריטב"א שכתב בקנין אינו מועיל בלא כתיבת שטר משום דסובר בחזקה לא מועיל במקום שכותבין שטר, ובחזקה הדין פסוק בסימן קצ"ב סעיף ט"ז ברמ"א ה"ה בקנין, ואם נאמר דקנין אינו מועיל לחודא במקום שכותבין השטר, וגם לשיטת ר"ח דבכל שטרי אקנייתא בעי דלימטי שטרא לידיה, בכ"ז ברור דשם קני בקנין למפרע דאם לאחר מכאן הרי הדר סודרא למריה ובמאי ליקני, וא"ש מה דכתב רבינו דבשטר אקנייתא קני הראשון שקדם לו הקנין, דאף במקום שכותבין השטר לשיטת העיטור ג"כ קני למפרע ודוק. עלה בידינו דבמקום שכותבין השטר צ"ב לבאר אם חל קנין כסף למפרע וצ"ע: