Ohr Sameach on Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant Chapter 14
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בהשגות ואומר אני שאם מכרה לישראל שישבע היסת כו'. נראה דאף לישראל הבא מן העו"ג לא תקנו חכמים שהבעלים הנוטל ממנו ישבע היסת, דכמו דלא עביד תקנתא לעו"ג כן לא תקנו לישראל הבא מן העו"ג, וכמו שאמרו פרק הגוזל עצים דף צ"ו בשבח אם נוטל גזלן דתקנתא לעו"ג ניקום ונעביד, דאם זבנה לישראל הבא מן העו"ג הרי הוא כעו"ג, ואינו צריך לשבע היסת, וכוונת הראב"ד ע"פ מש"כ דכל נוטל נשבע בנק"ח היכי דהאי ידע והאי לא ידע, זה שידע משתבע ונוטל, ולכן בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר אין מוציאין אלא בנק"ח כמש"כ לעיל פרק ט' הלכה ה', וכן כאן בקרקע נשבע היסת דלו יהא דהוי רק טענת ספק מה שטוען עפ"י העו"ג, בעה"ב צריך לשבע היסת וליטול דכל נוטל נשבע, ואזיל גם בשיטתו לקמן הלכה ט' בהשגות דגם בקרקע נשבע ונוטל היכי דלא ידע כמו יורש יעוין שם ודוק:
אין לפרש כוונת דברי רבינו, דסד"א דאחרי דכבר עברו שתי שנים בעת שהיה קטן תו הוי ליה למחויי כיון שהגדיל, ועל כרחין דקנה ממנו כשהגדיל, זה אינו ה"א כלל לפום סברת רבינו לקמן פרק ט"ו הלכה י' שמצריכין אותו להביא ראיה שבעת שקנה ממנו טרם שהחל להחזיק היה עמו במדינה כש"כ כאן שהיה קטן שמקחו וממכרו אינו כלום פשיטא דלא הוי חזקה, ואי דטעין דקנה כשהגדיל פשיטא דהוי ליה לאיזדהורי בשטרא דעד תלת שנין מיזדהר אינש בשטריה ואמאי לא איזדהר, ולכן ע"כ צ"ל בכוונת רבינו דאף אם איכא אפוטרופוס ואיהו טעין שאפוטרופוס מכר לו השדה של הקטן ג"כ לא הוי חזקה, ובזה פליגי הפוסקים סימן קמ"ט סעיף כ"ד, וברור דדעת רבינו כן הוא ודוק: והנה מדברי רבינו לקמן פרק ח' מנחלות הבנתי הא דאמר רב הונא בפרק המפקיד אין מורידין קרוב לנכסי קטן כו' דכולהו מיירי כשהן שבויין או נטושין או רטושין דבזה שייך לשון מורידין, דאם להעמיד אפוטרופוס הוי שייך טפי לישנא דמעמידין ולא לשון מורידין, ולכן אמר ש"מ מדרב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן כו' דמשאר דוכתי אין ראיה דאימא כשהיתומים כאן מעמידין ב"ד אפוטרופוס ולא חיישי שיחזיקו, ועוד דהקטן לכשיגדיל יתבען לב"ד, אבל מדאמר רב הונא לשון אין מורידין קטן לנכסי שבוי כו' ולא קרוב, מוכח דאחרינא דלאו קרוב מורידין לנכסי קטן שהוא שבוי או יצא לדעת ושמעו בו שמת, אף ע"ג דאיכא למיחש שמא יחזיק בנכסיו ואחר זה ישתכח הדבר שהורידהו ב"ד וכמו בקרוב דחייש שמא ישתכח שב"ד הורידוהו ואם יבוא הקטן וימחה מאן ישמע ליה, וצ"ל דאין מחזיקין בנכסי קטן, ומוכח מזה דרבינו סבר דאם לא הוי קטן רק נכסי רטושין מגדול או שבוי ובאופן דאינו ירא למחות מחזיקין בנכסיו ולא כדעת הנך רבוותא שבשו"ע סימן קמ"ג סתם כדעתם בלשון יש אומרים יעו"ש ודוק: