כל הטמאין חייבין בק"ש כו' ועזרא וב"ד תקנו כו'. תנן בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא כו' פירוש ק"ש מהרהר בלבו כו' זאת אומרת הרהור כדיבור דמי כו' למה מהרהר אלא מאי יוציא בשפתיו כדאשכחן בסיני ובירושלמי אמרו תמן אמרין [פירוש בבבל אמרו] אפילו לשמוע דברי תורה אסור א"ר יודה בר טיטס ר' אחא בשם ר' אלעזר בתחילה והיו נכונים ליום השלישי אל תגשו אל אשה, פירוש כמו בסיני לא היה רק שמיעה ואפילו כן היו אסורים בלא טבילה, כן בעל קרי אסור לשמוע דברי תורה, וזה שאמרו בתלמודין כדאשכחן בסיני ששם היו שומעין ושומע כעונה, אבל הרהור אע"ג דיוצא אדם בזה ידי חובתו מ"מ מותר בעל קרי להרהר, אולם הא דאמרו תמן אמרין, יתכן דלשיטת הירושלמי עצמו אין ראיה מסיני, דשם פרק מי שמתו הלכה ג' מייתי ברייתא דאשה מברכת כו' וקטן לאביו אע"פ דקטן אינו בן חיוב, רק אם ענה אחריהם אמן יוצא בברכת קטן, ופירוש דגבי ברכה דגדול העונה אמן מהמברך משום דהוי כמסכים על הברכה, הרי אמן הוי כאילו הוציא מפיו כל הענין, רק גבי הלל צריך לקרות כל מה שהוא אומר וכן פירש בפירוש החרדים יעו"ש. וכן מצאנו גבי שבועה דענה אמן כאילו הוציא שבועה מפיו דמי יעוין סוף פ"ג דשבועות בתלמודא דילן כן סבר בירושלמי גבי ברכה דאמן הוי כאלו הוציא מפיו, ואף אם הקורא הוא אינו בן חיוב ג"כ נפיק הגדול ידי חובתו, ולפ"ז אין ראיה מסיני דבמכילתא תניא ויאמר אליהם אמר להם היו אומרין על לאו לאו ועל הן הן לאמר שהיו אומרים על הן הן ועל לאו לאו כו' רע"ק אומר על הן הן ועל לאו הן, הרי דהיו מסכימים על כל דיבור ודיבור והוי כעונה אמן על ברכה והוי כמוציא מפיו לכן אסורים היו, אבל לשמוע דברי תורה אימר דבעל קרי שרי, רק דבבלי סבר דאף בעונה אמן לא יצא אם שמע משאינו בן חיוב מן התורה, ולכך מוקי להך דבן מברך לאביו במחויב מדרבנן, וכן פסק רבינו בפרק א' מהלכות ברכות הלכה י"א ובפ"ה הלכה ט"ו יעו"ש. א"כ שפיר יליף מסיני, דאף לשמוע דברי תורה דבזה שומע כעונה ג"כ אסור בעל קרי משום דענו הן לא הוי כמוציא מפי עצמו, ולכן אמר תמן אמרין לשיטתן, אבל הרהור דלא אשכחן בסיני, אע"ג דיוצא אדם ידי חובתו בהרהור מותר גם בקריו וזה ברור ודוק.