באותו שעה גזרו כו' ומים שנתמלאו לחטאת ועדיין לא נתקדשו מעבירין כו'. משנה ערוכה היא, ונפלאתי על רבותינו בתוספות זבחים (דף צ"ג) שכתבו על ר"א דאמר מי חטאת שנטמאו מטהרין דהתם קודם קידוש והכא לאחר קידוש, דפלא דבמשנה מפורש דדוקא במים מקודשין גזרו שלא יעבירם בנהר הא עובר אדם במים שאינן מקודשין. ולדעתי נראה דדוקא בנטמאו המי חטאת סבר דמטהרין אבל משום נתון ע"ג מקום טמא מודה ר"א דקרא כתיב והניח מחוץ למחנה במקום טהור וכמו ששנינו בקלל שאם נגע בשרץ הוא טהור שאינו מטמא מגבו, ואם הונח ע"ג שרץ טמא היינו דלא שייך שנטמא מחמת השרץ דכ"ח אינו מקבל טומאה מגבו רק שפסול משום גזה"כ שיהא מונח רק ע"ג מקום טהור לא על שום טומאה בעולם ובזה ר"א מודה דראייתו דמביא שהרי נדה מזין עליה הוא רק שמייתי ראיה על טומאת מגע שאם נטמאו במגען מטהרין ושם נמצא בקרקעית הספינה והוי מונח ע"ג מקום טמא, ובזה אין לדון ממה שמזין על נדה דפשיטא דמקום טהור דקרא לא קאי בשעת הזייה דקאמר והזה על הטמא. ובנושא את המדרס לא ישא את המי חטאת ודאי דגזרו דטעמא דלא גזרו בתרומה משום דאוכלי תרומה זריזין הן וקודש מסור לכו"ע, וה"נ בחטאת הכל נאמנין לכן ודאי דצריך גם במי חטאת למיגזר, דאע"ג דאמר דכמעשה שהיה מ"מ קצת טעמא בעי כדאמר בפרק במה אשה ושייך למיגזר, רק דלא שייך כיון דהוא נושא את המידרס הרי הוא טמא לחטאת ומטמא את המי חטאת במשא וכמו ששנינו בלגין של תרומה בידו ושל חטאת בנייר בידו שניהן טמאין עיי"ש בפירוש המשנה סוף פ"י ודוק:

מי חטאת ששקלן במשקל אם הסיח דעתו פסולין כו'. הנה גירסת רבינו בגיטין לא קשיא הא בגופן הא בכנגדן, [פירוש בגופן ששקל את המים במשקלות, בכנגדן ששקל בהן דברים אחרים לידע מהן משקל דברים אחרים שא"כ הרי הן כמשקל ואינם למשמרת] [בכנגדן] מעשה קא עביד בהו כו' בד"א נמי לחייב, שכיון שיודע מהן המשקל רק שקל בהן דברים אחרים ועשה מעשה שהכניסן בכף מאזנים או דמה שהוגבה הכף השניה ואותן ירדו למטה הוי מעשה, אלא אידי ואידי [בגופן] ול"ק הא דאסח דעתיה הא דלא אסח דעתיה וכיון דבלא היסח הדעת לא מיפסלי, תו לא עשה מעשה כיון שלא מיפסלי רק משום היסח הדעת א"כ הגורם הפסול הוא רק מחשבה ולא מעשה וזה העדר השמירה ואינו חשיב מזיק ודוק: