Ohr Sameach on Mishneh Torah, Red Heifer Chapter 13
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וכן כלים הטהורים לחטאת שנטמא כלי מהן אפילו לא נטמאו אלא אחוריו בלבד לגבי חטאת כגון שנגעו משקין באחוריו כו'. משנה ערוכה בפרה פרק י"ב משנה ח' לגין של חטאת יעי"ש, והנה מכאן פליאה גדולה על שיטת רש"י ותוספות בפרק כל התערובות (דף ע"ט) רבא אמר בדלי שתוכו טהור וגבו טמא עסקינן ורבנן הוא דגזרו בהו דילמא חייס עלייהו ולא מטביל להו כו' ופרש"י דחייס דילמא יתערבו מי המקוה לתוכו ויפסלו יעו"ש, דהא כיון שנטמא גבו תו נטמא תוכו לענין מי חטאת והמים טמאים ואינם ראוים להזאה ומאי חייס עלייהו. וחלילה לאמר שנעלם מרבותינו משנה ערוכה. והנראה דרש"י סובר דהך דינא דוקא בלגין של מים המקודשים דאם נטמא מקצתו היינו אחוריו נטמא כולו והתם מיירי בדלי שיש בו מים שאינם מקודשים, ושוב ראיתי בהגהה להר"ש פרק י"ב שכתב כן. וזה דלא כרבינו שכתב וכן כלים הטהורים לחטאת, ומסתברא טעמו דרבינו דכמו דבאדם אם נטמא ידו נטמא גופו כן בכלי אם נטמאו אחוריו, וזה קו"ח מקודש דהתם באדם אם נטמא ידו לא נטמא גופו ואפ"ה אם נטמאו אחוריו נטמא תוכו, לכן פירש התם הך דרבא דקאי על דלי שיש בו יין עיי"ש ודוק: ולפי שיטת הר"ש א"ש דברי הירושלמי פרק אין דורשין הלכה ה' ר' בא ממל בעא קומי כו' מה בין אדם טהור לחטאת לכלי ריקן טהור לחטאת א"ל ואסף איש טהור מה ת"ל איש אלא ליתן טהרה מעולה לאיש לעשותו כמי חטאת ואפר חטאת, ולפ"ז יתכן דקאי על משנה דשם ולחטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו, וזה דפריך מדוע באדם הטהור לחטאת אם נטמא מקצתו נטמא כולו ואין מונין לחטאת שאפילו הן מאה כמפורש בפרה ומדוע בכלי הטהור לחטאת אם נטמאו אחוריו לא נטמאו כולו, וע"ז אמר איש טהור שבאיש צריך טהרה יותר, והצריכו טהרה כמו מי חטאת ואפר חטאת דאם נטמא אחוריו נטמא כולו ואין מונין לחטאת, ונכון. עוד שם ר' יסא בשם רשב"ל היסט שטיהרתי לך בשרץ טמאתי לך כאן, זהו מה ששנינו בתוספתא ופסקה רבינו וכן אם הסיט אחד השרץ כו' ה"ז טמא לחטאת וזה שאמר שהוא מוכרח להיות טהור אף מטומאת היסט בשרץ וש"ז דאינם מטמאים רק במגע, וכמו בדברים שמטמאים את האדם במשא, אבל בכלי של מי חטאת שהסיט את השרץ טהור אף לחטאת דלא מצאנו בו כלל טומאת משא בשום מקום וע"ז הצריך הכתוב טהרה יותר באיש ודוק. אולם ריש הסוגיא שם תמוה מאוד, דמשמע שם דמפלפל תמן דהאוסף הוא מטמא הכלי שאוסף בו והכלי חוזר ומטמא לו ונמצא אינו טהור לחטאת וזה פלא גדול, ועיין תוס' פסחים (דף ס"ט) ד"ה שמא יעבירנו, ועיין ירושלמי יומא פרק שני שעירי הלכה ו' כהדא אין מי חטאת מטמין דבר לחזור וליטמות ממנו, ועיין ר"ש פ"ח סוף משנה ב' דברים נמרצים ודוק:
וכן הטהור לחטאת שהניד את האדם שאינו טהור לחטאת. הוא דוקא טהור לתרומה, אבל טהור לקודש כבר פירש רבינו פרק י"ג מאבות הטומאות, אבל הטהור לקודש אינו כזב לחטאת, ומפרש בירושלמי סוף אין דורשין מתניתא פליגי הטהור לחטאת שהסיט רוקו וש"ז של טהור לתרומה נטמא, הרי חזינן דגופן של אוכלי תרומה כזב לגבי חטאת, ודחי היא טהור לתרומה היא טהור לחטאת ופירוש דלא דמי זה לזה. אבל צ"ע איך סתם רבינו שאינו טהור לחטאת הו"ל למימר שטהור לתרומה אבל באינו טהור לחטאת נכלל גם טהור לקודש גם הירושלמי שם צ"ב רב ועוד חזון אי"ה:
אבל כלי שאינו ראוי למדרס אינו מטמא את הטהור לחטאת אא"כ נגע בו. ובהלכה ט' הטהור לחטאת שנגע בכלים שהיו למעלה מן הזב וכיוצא בו כו' נטמא לחטאת. הר"י קורקוס הקשה דבהלכה ז' משמע דאם נגע בכלי טהור גמור כל שאינו טהור לחטאת מטמא את האדם הנוגע בו, ואילו הכא לא מטמא אדם הנוגע בו אלא א"כ היה מדף מיהת יעו"ש, ולא קשה, דשם קאמר אא"כ נגע בו והיינו כל חד כדיניה בכלי הטמא מדף אף אם נגע ברגלו ג"כ טמא ובכלי הטהור לתרומה הוי כמו שנגע באוכלים טהורים דאם נגע בידיו טמא ונטמא כל גופו אבל אם נגע ברגליו טהור עכ"ל. ולפ"ז א"ש מה ששנינו במשנה הטהור לחטאת שנגע בתנור בידו טמא ברגלו טהור שהתנור הוא טהור לגמרי והוא בכלל כל שאינו ראוי למדרס והוא טהור דדוקא אם נגע בידיו טמא, והא דאמרו המקדש מי חטאת לא ינעול את הסנדל שמא יפלו המשקין על הסנדל ונמצא הסנדל טמא אעפ"י שלא נגע בסנדל בידו רק ברגלו, שאני סנדל דהוא ראוי למידרס הזב ולכך הוי בכלל כל הראוי להיות מדרס דאפילו בהנידו בלבד טמא וז"פ: אולם רבינו בפירוש המשנה עמד ע"ז הקושיא מהך דסנדל על תנור ותירץ דתנור וכיו"ב בכלי חרס שלא מצאנו שהוא אב הטומאה לטמא אדם וכלים ולכך לא טמאוהו בחטאת רק אם נגע בידיו בלבד, א"כ סובר רבינו שכל שנוגע בכלי שאינו טהור לחטאת אעפ"י שהוא טהור לתרומה אפילו ברגלו טמא לבד מתנור וכ"ח שאינם אב הטומאה בשום מקום, וכפי הנראה מש"כ רבינו לקמן ה"י וכן אם נגע בתנור וכיו"ב משאר כלים שאינם טהורים לחטאת נטמא כולו אבל אם נגע ברגליו בהן הרי הוא טהור כו' דקדק כיו"ב היינו כלים שאינם נעשים אב הטומאה וזה כ"ח, ונכון. ולפ"ז יתיישב דברי רבינו שמש"כ בהלכה ז' קאי אף אם נגע ברגלו, ומש"כ בהלכה ט' הטהור לחטאת שנגע בכלים שהיו למעלה מן הזב כו' פירוש אף אם נגע בכלים שאינם ראוים להיות אב הטומאה כמו כלי חרש שהיו למעלה מן הזב וכל הנישא ע"ג הזב טמא ולכן הטמא טהור לחטאת דאלו אם הם טהורים אינן מטמאין לחטאת ודוק: ובזה יתיישב מה שלכאורה תמוה דברי הכסף משנה בהלכה י' שכתב שאם נגע באוכלים טמאים אפילו אם נגע בהם ברגלו נטמא דלא גרע מכלים הנוגעים במדף הזב שמטמאים אדם הטהור לחטאת בכל נגיעה עכ"ל. ולכאורה תמוה מאוד דשאני אוכלים ומשקים שאינם ראוים להיות אב הטומאה בכל מקום ולכך אפילו טמאים אינם מטמאים רק בנגיעה בידים. אבל לפי מה שבארנו א"ש, דאפילו בכ"ח הטמאים במדף מטמאים את הטהור לחטאת בכל נגיעה אעפ"י שאינם ראוים להיות אב הטומאה בכל מקום. אולם קושית רבינו מסנדל תמוה בעיני וכפי הנראה שרבינו בחבורו אזיל בדרך ראשון שכתבנו וצ"ע עוד. וכן צ"ע שבמשנה ב' פירש לגין של חטאת שנגע במדף טמא דוקא במדף הא בכלים טהורים לתרומה טהורים, ובמשנה ו' תנן לגין של חטאת שנגעו בשל קודש וש"ת של חטאת טמא, ומדברי ר"ש נראה דהך דמשנה ב' מיירי בלגין הטהורין לחטאת וכאן במשנה ו' בלגין שיש בהם מי חטאת, וכן משמע מלשון רבינו בהלכה ט' שכתב וכן כלי הטהור לחטאת ולקמן פי"ד ה"ו כלי שיש בו מי חטאת עיי"ש, ולפי דרך השני א"ש בפשיטות דבמשנה ב' מיירי שנגעו לגין של חטאת בכלי חרס שאם היו הכ"ח טהורים היה גם לגין של חטאת טהור דנגיעתן הוי כאילו נגע בהן אדם ברגלו ולכן אם היה של מדף אם נגע בהן הלגין של חטאת טמא, והך דמשנה ו' מיירי שנגעו בכלי עץ ודוק, ודברי התוספתא סתומים מאוד. ושיטת הראב"ד דהך משנה הוא כמו תני והדר מפרש שתני קודם דהוי מדף ואח"כ תני דין מידף הוא הנקרא קודם מדף וכמעט כשיטתו פירש הגר"א באליהו רבא עיי"ש דבריו הקדושים ודוק בכ"ז: