נתן את החבית במים כו' או בעלי ירקות כדי שיעברו לחבית הרי אלו פסולים כו'. משנה פרה פרק ו' נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כו'. והנה בעוקצין פ"ב מ"ז תנן דעלי ירקות ירוקים מצטרפים פירוש מדין שומר ולבנים אינן מצטרפין פירוש דלא הוי שומר רק יד הוי שמטמא ומיטמא ואינו מצטרף, והכא מדלא מפליג מוכחא דאף לבנים דהוי יד אינו מזחיל בהן המים לחבית, אמנם שומר ויד אינו רק בשדבוק בהן האוכל אבל בלא אוכל אין מטמאין ואיך סתם כאן דפשטא דמילתא דאף בלא אוכל פסולים אם נתן אותם כדי שיעברו בהן המים לחבית. ולכן נראה לי דכמו דבסוכה קיי"ל דכל דבר שמקבל טומאה אין מסככין בו ואמרו (בדף ט"ו) דשירי מטלניות פסולין הואיל והיו ראוים לקבל טומאה, כן ה"נ כיון שהיו ראוים לקבל טומאה העלין בעוד שהיו עם האוכלין פסולין לקלח בהן מים לחבית, אמנם שם בסוכה אמרו בידות אוכלין דאם נמלך לסכוך דהוכשרו לסכך ולפ"ז הא לא עדיף משירי מטלניות, ואם נאמר דידות שאני שכל טומאתן הוא מצד האוכל לכן לא נפסלו אם הוסר מהם דין ידות קשה הכא וצ"ע: ונראה דכל עיקר מה דפסול לסכך בשברי כלים הוא שמא יסכך בהן כשלא נשברו וכ"ז אם אין הטהרה מחמת הסיכוך אבל כשטהרתן מחמת הסיכוך אז אינו שייך לגזור ולכך ידות שבססן היינו שהתיר איגודן א"כ פשיטא דכיון שיסכך בהן יוסר מהן תורת ידות ואפילו אם בססן ממש דרך לבסוס כשמסכך בהן ולכך לא גזרו, אבל כאן שדרך לקלח בהן לחבית שכשהן עם האוכלים תו גזרינן בהו גם כשנתרוקנו מהאוכלין כיון שאין הקילוח מטהר אותם מדין טומאה וברור. וזה שאמר ריו"ח מעדותו של ר' צדוק נשנית כו' דדוקא עלי אגוז שלא היה מעולם דין יד להם הכשירו חכמים אבל אם היה להם דין יד אעפ"י שעכשיו אינם עם האוכלין פסולין, ואולי כן הדין במקוה שכיון שהיה ראוי לקבל טומאה תו אין מזחילין על ידו וצ"ע למעשה: