Ohr Sameach on Mishneh Torah, Ritual Slaughter Chapter 12
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לשון המשנה נקיט, ואולי דייק רבינו דלנחור לכתחילה אסור, משום דאח"כ כשמוכרו הוי באיסור סחורה דאסור למכור לעו"ג דלא הוי כנזדמנו כיון שעושה אותה נבילה בידים וכמו שכתב בספר האשכול הלכות שחיטת חולין סימן י' באורך, וכן משמע בפ"ק דסנהדרין דף ט"ו הארי והזאב כו' בשלמא לר' יוחנן למאי זכה זכה לעורן, ואמאי אמר זכה אך לעורן ואמאי לא יזכה בכל הנבילה, אם לא דקמ"ל דאסור למוכרו לעו"ג דלא הוי כנזדמנו משום דאיהו הרגו ושוינהו נבילה אע"ג דאיהו הרגו בהיתרא לצורך שלא יזיק בני אדם, ולפ"ז צריך לומר דהא דאמר בפרק קמא דבכורות דף י' הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יופסד ממונו כו' ואב"א ר"ש לפחת מיתה דהפירוש, או דשם כיון דלא רצה לפדותו מצוה לערפו וכמו שאמר סוף פ"ק מצות פדיה קודם למצות עריפה הרי דמצוה נקראת ולכך לא אסור למוכרו דהוי כנזדמנו, או דגם זה בכוונת הגמרא לפחת מיתה שאם ערפו אסור למוכרו לעו"ג, ויתכן דלזה כוון רש"י בלשונו הזהב ומאי אפסיד ממונו לפחת מיתה מה שמיתה פחתתו כו' ולאחר מיתה אינו שוה אלא דינר להאכילו לכלבו, כיון דלמוכרו לעו"ג אסור דהוא עשאו נבילה ולא הוי כנזדמנו: ובזה א"ש מה דאמרו פ"ק דף י"ח היכי דלא נמצאת סכינו יפה ממסמס ליה בפרתא דאפילו לעו"ג לא מזדבן, אם דהוי קנסא מכל מקום שוינהו רבנן כמידי דהוי כוותיה בדאורייתא, היינו משום דחשבוהו כמנבל בידים ואסור בסחורה דלא הוי כנזדמנו, ולכן קנסוהו דאף לעו"ג לא מזדבן, וא"ש נמי הא דאמר בפרק כל הבשר דף קי"ב בככר שחתך עליה בשר שמואל שדי ליה לכלביה, והוא דמעיקרא הוי דם שלא פירש רק כשחתך הבשר על הככר פירש הדם והוי כנעשה האיסור אצלו במכוון ואסור למוכרו לעו"ג לשיטת כמה פוסקים דסברי דדם אסור בסחורה ולכן שדי לכלבו ופשוט. ומה שפרש"י בשבת פרק כלל גדול דף ע"ה ד"ה שוחט כו' אי מעורות אילים מאדמים ל"ל שחיטה בחניקה נמי סגי, פירוש וישליכו הבשר לכלבים. דבני נכר לא היו עמהם, וזה דלא כהט"ז שהתיר בסימן קי"ז יעו"ש, אמנם בהיה אסור באכילה והוסיף עליו עוד איסור מסתברא דכל זה הוי כנזדמנו כמו שכתב הנוב"י תנינא סימן י"ג, וקצת ראיה מהא דמשמע בדף קט"ו דאמרה תורה כשתמכור להנבילה לא תבשלנה בחלבה ותמכרנה דרק משום דבשר בחלב אסור בהנאה, אבל בלא איסור הנאה הוי מותרת במכירה אע"ג דניתוסף עליה איסור אכילה דבשר בחלב ודוק, אמנם לשון המשנה דפ"ד דנדרים שאם ירצה הרי מוכרה לעו"ג או מאכילה לכלבים מורה דלשחטה ולהאכילה לעו"ג אסור, וע"כ למוכרה מחיים: ודברי התוספות בפ"ק דע"ז דף י"א ד"ה עיקור שיש בה טריפה, אפילו בבהמה טמאה נמי שייך בל תשחית וכו' עי"ש, צריך מובן מאי הוא משחית בבהמה טמאה בעוקר למעלה מן הארכובה טפי מעוקר למטה מן הארכובה דהא למלאכה לא חזי, ולשחוט או להמית בטומאה מאי נפק"מ ולכן מדייק רש"י דבבהמה טהורה מיירי, וצריך לפרש כוונתם דמשחית טפי כיון דהוא מטריף הטמאה בידים לא הוי על איסור טריפה כנזדמנו ואסור למוכרה לעו"ג ונמצא דהוא משחית טפי ודוק: אך לדעתי נראה דמשום איסורא דאו"ב נקיט פטור במשנה אבל אסור, ובקל לחלק בין ראשון לשני, דבשני כיון דהוא האיסור, אסור לכתחלה נוחר ומעקר אטו שחיטה של טריפה דשניהם אסורים באכילה ואם נתנבל הראשון מפורש במשנה גבי חשו"ק דמותר לשחוט לכתחלה, ובקל לחלק בין הראשון להאחרון ודוק:
רבינו מפרש בהך דרב חסדא היא צביה ובנה תיש שפטור אבל אסור משום גזירה דישחוט בתה ובת בתה דשניהן תיישים הוו, וזה שאמר רב פפא בתיש הבא על הצביה לאיסורא, פירוש אם שחיט הצביה עם התיש הבן דרבנן סברי דילמא חוששין כו' שה ואפילו מקצת שה אמרינן, ואם ישחוט הבת עם בת הבת יתחייב מלקות לכן אסור לשחוט הצביה עם הבת, אבל ר' אליעזר סבר שה ואפילו מקצת שה לא אמרינן, ואם ישחוט הבת עם בת הבת לא יתחייב מלקות, לכן כי שחיט הצביה ואת בתה לא אסור כלום, ועיין כס"מ בשם הרשב"א ודוק, ובחידושי לגמרא פירשתי דברי רבינו עפ"י דרך המפרשים באופן נאות:
כן הוא בפסיקתא זוטרתא, והפירוש, דלענין שחיטה שריה רחמנא דאינו צריך לשחוט ובהמה בבהמה שריא רחמנא וחשבה רחמנא לעובר כירך מאמו, וכיון דאינו צריך לשחוט אותו, תו כי שחיט ליה הוי שחיטה שאינה צריכה ואין זה שחיטה המתרת, רק הוי כמו נחירה ועיקור, דדוקא שחיטה הנצרכת להתיר מאיסורי אמה"ח ואינה זבוחה מקריא שחיטה, אבל הך שחיטה אינה נצרכת לההיתר והוי כמו שאר תיקוני אכילה כהפשט וכיו"ב, וזה טעם נכון לסתום פי הצדוקים [וראה בספר האשכול בשם ר"מ גאון מה שהשיב למינים] ולפ"ז אף שישבה על המשבר ואמרו בפ"ק דערכין כיון דעקר גופא אחרינא הוא, מותר לשחוט, דלשחוט את הולד שמותר בלא שחיטה דמבבהמה נפ"ל אף דעקר כ"ז שלא נולד דא"צ שחיטה, ואינו צריך לעשות פעולת השחיטה בהולד. ולגבי זה אין נפק"מ אם נעקר ועדיין הוא בכלל כל בבהמה תאכלו וזה פשוט, וכבר השבתי כן לחכם אחד, וזה הלשון בכוונה זו תמצא ברש"י ביצה דף ו' ד"ה הטריפה בנה אסור אם נמצא בתוכה דעובר ירך אמו הואיל ובשחיטת אמו אתה בא לאכלו כו' דכוון דלענין זה חשבתו התורה כירך אמו ודוק בכ"ז: