עיין כס"מ בשם רדב"י. ולדעתי נראה דמפרש רבינו, מייתינן סכינא דחליש פומיה ומפרקינן לה אי איכא ריעותא בדופן תלינן בדופן, אע"ג דאיכא נקב בריאה אמרינן דכשנפרק מן המכה נקבה, ואי לא מחמת ריאה הוא וטריפה, פירוש בידוע שנקב זה היה בריאה קודם השחיטה ואע"ג דלא מפקא זיקא, שאעפ"י שאם נופחין אותה אין הרוח יוצא וחזינן שקרמא תתאה לא אינקוב, אפ"ה כיון שרואים אנחנו שיש נקב בריאה וליכא מכה בדופן אמרינן דכבר אינקוב גם קרמא תתאה ונסתמה בקרום וקרום שעלה בריאה אינו קרום, ומחמת זה נסרכה לדופן מפני הלחלוחית דנפיק מגוף הריאה נעשה מזה קרום ונמשך לדופן, אבל אם ליכא נקב כלל אע"ג דליכא מכה בדופן כשירה, ואתא ר' נחמיה ומצריך בדיקה ולקמן פי"א ה"ו כתב רבינו אם אין נקב בריאה וליכא ריעותא בדופן דינא דר' נחמיה דמצריך בדיקה, וכתב אם לא נתבעבע המים הרי היא שלמה מכל נקב ומותרת, וסירכא זו לא היתה במקום נקב או שמא ניקב קרום העליון בלבד. ופירושו, דאם אנו רואים שיש נקב בריאה לא מהני בדיקה ואע"ג דלא מפקא זיקה שרואים אנו שלא ניקב קרום התחתון, בכ"ז טריפה. אבל כאן שלא נמצא נקב אמרינן דהוי תרי סברות להתיר, חדא שמא סרכא זו לא עלה מחמת נקב כלל, ועוד שמא לא ניקב קרום התחתון, וזה הברור בדעת רבינו, ומש"כ בפרק י"א הביאו העיטור בשם הלכות בלשון ערבי לר"ש בן גמיע ועיין לח"מ ותבין, ועיין במהרי"ט חלק יור"ד סימן ט':

הרב פרי תואר דייק מדברי בה"ג שכתב בעא מיניה רבה בב"ח משמואל העלתה צמחין כי הני בועי דחיורן מהו א"ל כשירה, דאם היו בועות אדומות טריפה, והאריך מזה אם כוון לאפוקי בועה מלאה דם, או לאפוקי אם האדים ג"כ העור, יעוין סימן ל"ז ס"ק א' וסימן ל"ח ס"ק ה' ובמחכ"ת לא נראה לי, דבסמוך איתא בבה"ג ריאה דקיימא גילדי גילדי דדמי למצורע אוכמי אוכמי דדמי לכוחלא חזותא גוני ודוקא מידי דמתכשרה בה ריאה כגון ירוקה ואדומה, הרי פירש כל המראות, רק מש"ה פירש להך בועי דבעי משמואל כגון דחווירן וכוונתו משום דמסיק הך בכוליא איתמר והקדמונים הביאו בשם בה"ג דאם הכוליא מלאה דם כשירה [ואינו בבה"ג שלפנינו] ולכן בועי דאדימן הרי גם בכוליא כשרים ומשו"ה הקדים בועי דחיורן ודוק:

הרא"ש הביא שאם הם מים זכים כשירה יעו"ש, והר"מ הקשה מדאמר ההיא בכוליא איתמר ואמאי לא מוקי לה אף בריאה לענין תרי בועי דסמיכן להדדי כו', ואנא תיובתא לא חזינא, דהא רבה בב"ח מקשה מדרב מתנה לשמואל, ואיך יוקים שמואל להך דרב מתנה דמים זכים כשרה בתרי בועי דסמיכי דהוא מימרא דבתראי מימרא דרבא, ולכן מוקים לדרב מתנה דמים זכים כשירה כו' בכוליא דהוא מימרא דרכיש בר פפא משמיה דרב לקתה בכוליא אחת טריפה, ועל הך דרב אמר רב מתנה וצ"ל דר"מ סובר דמליא מוגלא טריפה אפילו לא הגיע למקום חריץ, וכי מפרשי הך דלקתה והוא דמטי לקותא למקום חריץ, ע"כ מוגלא אינו בכלל לקותא, רק לקותא היא מכת חרב, וא"כ מוגלא הוא מימרא דבתראי ושפיר מקשה ר"מ דלוקמי בתרי בועי דסמיכי, ועיין ש"ך סימן מ"ד ס"ק ט' ודוק:

פירוש דניקוב סמפון מסמפוני הכבד טריפה לשיטת רבינו לכן הוריק הכבד בכ"ש חייש שמא הוי כניקב הסמפון וטריפה ועיין בלח"מ הלכה כ"א ודוק: