Ohr Sameach on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property Chapter 15
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הנה שיטת רבינו, דבין דבר שיש בו סימן ובין דבר שאין בו סימן לא יטול, דבשאין בו סימן הרי מאבד ממון חבירו בידים, וביש בו סימן בספק הינוח הרי מטריחין לרדוף אחריה ולתת סימניה, רק אם נטל נפק"מ דאין בה סימן הרי היא שלו, וביש בה סימן חייב להכריז ואינו מחלק כלל בין מקום המשתמר לגמרי למקום משתמר קצת וכל ההלכות א"ש, לבד מש"כ כאן צ"ב, דלשון חייב להכריז מורה אפילו לא נטל עדיין מחויב ליטול ולהכריז, ואינו לפי שיטתו דאף אם יש בה סימן לא יגע בדבר שמצא דרך הינוח, ולשיטת רבנן בתוספות דבמקום המשתמר קצת נוטל ומכריז בדבר שיש בו סימן ניחא, [ועיין מהרש"א בדף כ"ג] ועוד דחוק למחוק הני תיבות אעפ"י שאינו סימן מובהק: ונראה דבאמת בדבר שיש בו סימן אינו נוטל להכריז, מטעם דמטריח הבעלים לחזור על אבידתו, אבל כאן בכריכות דאין בהן סימן רק המקום שאבד, א"כ שפיר ניחא ליה שיטול המוציא ויכריז מטעם דעבידי דמינשתפא ברגלי אדם ושוב יאבד ממנו הסימן ושמא יטול אחד אחר כך ולא יהא לו לבעלים בה סימן, לכן טפי ניחא ליה שהמוציא ראשון עדיין במקום שהונח יטלנו ויכריז דיהיה לו המקום סימן [ועיין כסף משנה בזה], ולכן כתב בהלכה ח' מצא פירות מפוזרין דרך הנחה לא יגע בהן, משום דפירות כשהן מונחין אין מעבירין על האוכלין וניחא ליה שינוחו עד שיבוא ויטול [אולם לא א"ש לפי' רש"י ותוספות אין מעבירין שכל המוצא קודם יגביהנו, אך לשיטת התוס' דבמקום המשתמר קצת ביש בו סימן נוטל ומכריז, א"כ פירוש הגמרא בריש פרקא אי דרך הינוח אפילו בציר מהכי נמי לא, פירוש דאינן שלו אלא נוטל ומכריז סימן מקום, ולשון רש"י עתיד לחזור וליטלן משמע דמפרש כרבינו דלא יגע בהן] ובזה מדוייק דברי רבינו, דלעולם לענין ההשבה את האבידה בסימן מקום שלא נחוש שמא אחר אבד באותו מקום שפיר הוי סימן מובהק כמו מדה או מנין דלא חייש שמא אחר אבד חפץ באותה מדה, אבל לענין דיחזיר ולא יעכב לעצמו שלא נאמר דהבעלים מתייאש בודאי הוי סימן שאינו מובהק, דבסימן מדה ומנין סביר הבעה"ב שיאמר לסוף סימניה ויחזיר לו המוצא, אבל בסימן מקום סבור הבעה"ב דילמא מנשתפא ולא יהיה לו בה סימן ולא סמכא דעתיה דבעה"ב על הך סימן ולכך קרי ליה סימן שאינו מובהק, והך דאלומות שבין בר"ה בין ברה"י נוטל ומכריז מסתמא דרך הינוח דבל"ז אין מקום סימן וכמוש"כ ההמ"ג הלכה ט', והא סובר דכל מידי דדרך הינוח לא יטול כלל, וצ"ל אף ע"ג דלא מנשתפא משום דיקירי בכ"ז מנשתפא לפעמים ולא עדיף מכריכות ברה"י ולכך ניחא לבעלים שמוציא ראשון נוטל ומכריז, ולכן פסק בה' ה' דמצא פרה בר"ה חוץ לתחום חייב להחזיר וברפת אפילו חוץ לתחום לא יגע בה דמספקא ליה אם הלכה כלישנא קמא או כל"ב, והוי ספק הינוח בדבר שיש בו סימן דאינו נוטל וספיקא לחומרא דמטריח הבעלים להגיד בה סימן, משא"כ הפוסקים לשיטתייהו פסקו דמספק חייב להחזיר, כמו כל ספק הינוח בדבר שיש בו סימן ודוק: