Ohr Sameach on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
דין זה פשוט במשניות הרבה ובפ' ד' שומרין והעדים מעידים שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם, ובב"ק ס"ה, ועוד מקומות הרבה בתוספתא וירושלמי, רק סוגיא אחת בפ"ק דב"מ ג' מתנגדת לזה, אלא מה לפיו שכן מחייבו אשם כו', אלא מה לפיו שכן מחייבו חומש, הא לא קשיא ר"ח כר' מאיר ס"ל כי היכי דמחייב ליה קרבן מקו"ח מחייב אשם נמי מקו"ח, הרי דלר"מ בעדים לחוד חייב קרבן וחומש וכיון דרבינו פסק כחכמים דכריתות וטעמייהו משום מיגו דמצי טעין מזיד הייתי השתא נמי מתרצינן דבוריה דמזיד הוי ואין מכחיש העדים לכן העדים לא מצי לחייבו, א"כ תו אף לרבנן גבי פקדון דחייב על הזדון כשוגג שפיר ס"ל קו"ח דעדים מצי לחייבו קרן וחומש, ועיין תוס' שם ד"ה מה לפיו בסה"ד שכתבו כן ועיין פ"ג מהלכות שגגות ה"א ובפרק ט' שם, אולם לדעתי נראה דלכו"ע אינו חייב עד שיודה בעצמו דכתיב והתודה, ואף ר"מ מודה דעדים לא מצי לחייבו קרן וחומש, ועיין תוס' שם ד"ה אשם היינו קרבן, רק כוונתו דאם העדים אומרים שנשבע לשקר והודה להבעל דין, ודאי מחייבים אותו קרן וחומש לר"מ משא"כ לרבנן, ולזה כוונה הגמרא ריש מציעא, דאילו מה שאין חייב בחומש עד שיודה אין זה משום דפיו אלימא טפי לחייבו, רק דבכה"ג הוי בר כפרה וכמו דרך ירידה דמתכפר בגלות, ורק בגוונא דהעדים אמרי שנשבע והודה ודוק: