Ohr Sameach on Mishneh Torah, Sabbath Chapter 12
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המכבה כל שהוא חייב כו' וזהו לצרף שהעושה אותו חייב והוא תולדת מכבה כו'. ועיין בהרב המגיד ובהשגות ולכאורה מפורש בירושלמי דיומא פ"ג הלכה ה' תני א"ר יהודא עששיות של ברזל כו' ומטילין אותן לתוך הצונן כדי שתפוג צינתן, ופריך ולא נמצא כמכבה ביום הכפורים והיא קושית הגמרא בבלי והא קא מצרף אלמא דמצרף חיובו משום כבוי לא משום מכה בפטיש כפרש"י ז"ל וזה לכאורה ראיה ברורה אכן לפ"ז לא מחוור כ"כ הא דתלי' במלאכה שאינה צריכה לגופה הלא הוי בגדר דבר שאינו מתכוין דהא אינו מתכוין כלל לעששיות לתקנם אע"ג דהוי פסיק רישא מ"מ כיון שאינו מסיק אדעתי' תקון העששיות הוי אינו מתכוין כלל עיין תוספות דף מ"א סד"ה מיחם שפינהו וירושלמי ריש הלכה ב' בפרק כלל גדול. קצר לצורך עשבים חייב משום קוצר. ואינו חייב משום מייפה את הקרקע. ל"צ דלא קצר לייפות את הקרקע מהו שיהא חייב משום קוצר ומשום חורש ועיין בכ"ז. ויותר לא מחוור מה דאמר בירושלמי אלא כיני מה דא"ר סבר מימר תולדות אש אינו כאש דזה לא נזכר בשום מקום גבי כבוי לחלק בין תולדות אש וגם פתילה שהודלקה בחמה ודאי המכבה חייב וכן בתולדות אש. לכן נראה לדעתי ברור דט"ס נפל בירושלמי וצ"ל ולא נמצא "כמבשל" ביום הכיפורים שהוא מחמם המים בעששיות של ברזל והמחמם המים חייב משום מבשל כמו"ש רבינו לעיל פרק ט' ושעורו לרחוץ אבר קטן וכאן מחמם המים לרחיצה והוי מבשל ובזה נזכר תולדות אש בפרק כירה בבבלי וירושלמי. וזה ודאי מלאכה שא"צ לגופה שאינו מתכוין אלא להסיר צינתן לא שיתבשלו ובזה סבר ר"י שאין תולדות אש כאש כן נראה ברור ופשוט. ונמצא ליכא תיובתא לשיטת רש"י ובפרק כיצד צולין מחלק בין גחלת של מתכת לגחלת של עץ ואפ"ה חשיב גם גחלת של מתכת לשריפות הבאות מן האש יעו"ש ודו"ק.
אבל המכבה גחלת של מתכת פטור. ואם נתכוין לצרף חייב. שיטתו פירש המגיד. שכל שאינו מתכוין אין ראוי לומר בו פסיק רישא כו' מפני שכשהוא מתכוין הוא עושה מלאכה וכשאינו מתכוין אין בו מלאכה כלל שהרי אינו רוצה לעשות ממנו כלי דומה לקטימת קיסם שהזכרנו כו'. והסברה עמוקה דכל דבאמת אין זה כלי אלא שאם מתכוין בו הוא עושה בו מעשה כלי אבל אם אין מתכוין אינו נחשב לכלי ותקונו הבא שלא בכוונה אינו מלאכה כלל ולכן פטור ול"ש בזה פסיק רישא. וכמה טבא הדא מרגניתא. דבזה יתפרש לן מה דאמרו בפ"ק דכתובות גבי בעיא דלבעול בתולה בשבת דבעי את"ל דם מיפקד פקיד כו' ואת"ל לדם הוא צריך ופתח ממילא קאתי הלכה כר"ש דאמר דבר שאינו מתכוין מותר כו' והוא תמוה דהא הוי פסיק רישא דפתח ממילא מתעביד. וכתבו בתוספות דיכול להוציא הדם בלא עשיית הפתח. ומלבד דזה לא נזכר בשום מקום שיהי' יכול להוציא דם והפתח יהא סתום, עוד אינו מובן דקאמר תמן בשלהי שמועה על הך ברייתא דתניא וחכמים מתירין מאן חכמים ר"ש א"ל אביי והא מודה ר"ש בפסיק רישא א"ל לא כהללו בבלים שאינן בקיאין בהטיה כו' ופריך רבא בר רב חנן לאביי אלא מעתה שושבינים למה. מפה למה. והעיקר כפירוש ר"ת דמשבת פריך דל"ל דכיון דצריך לבעול בהטיה א"כ למה עושין שושבינים בשבת ולפ"ז קשה דילמא רבה סבר כלישנא דלדם צריך ודם מפקד פקיד והא דאתיא כר"ש משום דפתח ממילא מיתעביד וע"ז קא משני יש בקיאין בהטיה היינו שיצא דם והפתח יהא סתום וא"כ שושבינים ומפה בעי' בשבת ג"כ. אבל לשיטת רבינו א"ש דהחיוב משום פתח הוא משום מכה בפטיש וכמו שפירש על הך דמפיס מורסא לעשות לה פה לעיל פרק י' וכן פירש על חיוב דהעושה נקב כ"ש חייב משום מכה בפטיש וא"כ הכא שבעצם אינה כלי אלא שאם מתכוין הוא עושה מלאכת האומנים בכלי כן עושה לה להכי אם אינו מתכוין אינה מלאכה כלל ול"ש לומר דהוי פסיק רישא ולא ימות. אלא ללישנא דדם חבורי מיחבר רק להנאת עצמו דקא צריך ע"ז יתכן לו' פסיק רישא דעיקרו דחובל בבעלי חיים ודו"ק בזה.
בכס"מ. כתב הרמ"ך תימה כו'. נ"ב בתשוב' ר' אברהם בנו של רבינו מבואר באורך עיי"ש.
טלית שאחז בה האור. נ"ב משני צדדין.
הוצאה והכנסה כו'. נ"ב ירושלמי הלכה א' הוצאה והכנסה בחד הן כו' אפילו הכנסה את שמע מינה עיי"ש באורך ודלא כהלח"מ.
הזורק מרשות לרשות או המושיט ה"ז תולדת מוציא כו'. ולכן אמרו בהוציא ידו משחשיכה דאי שדי לה מידו חייב חטאת משום דהושטה וזריקה מצטרפין דהוי שתי תולדות מאב אחד וכמו דאי עביד להו כחדא אינו חייב אלא אחת כן הוא הדין נמי דמצטרפין שניהם לחייבו חטאת ודו"ק.
או שיצא במעות כו'. נ"ב ברייתא שבת דף קמ"ז עיי"ש.
וכן המוציא על כתפו חייב אע"פ שהמשאוי למעלה מעשרה טפחים כו'. הנה רבוותא בתו' כתבו בעירובין דף ל"ג ד"ה והא קא מייתי דרך עליו דהמעביר חפץ מרשות היחיד לרשה"י דרך רה"ר למעלה מי' טפחים דחייב כמו במושיט. והביאו ראיה מהא דאמר ריש הזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע רע"ק מחייב כו' אילימא במעביר למטה מעשרה הוא דמחייב למעלה מעשרה לא כו' והא אר"א המוציא משאוי למעלה מעשרה חייב. ובאמת תמוה דפירוש הגמרא משום מאי מחייב רע"ק ע"כ משום דסבר דמהלך כעומד דמי וכבן עזאי א"כ אף למעלה מעשרה נמי ליחייב משום מוציא מרה"ר לרה"י ומרה"י לרה"ר וכן פי' הרשב"א ופליג על התוספות. אך זה תלוי דלשיטת התו' שם אם נח אף בעמידת גופו למעלה מעשרה לא מחייב ר"א דהוי כנח במקום פטור א"כ איך פריך שם דיתחייב משום מהלך כעומד אף למעלה מעשרה דהא נח למעלה מעשרה ובמקום פטור ובזה לא מחייב רע"ק ואימת אמר ר' אלעזר דמוציא למעלה מעשרה חייב דוקא שההנחה היתה למטה מעשרה. אבל לפי מה שכתב הרשב"א דאף בהנחת גופו חייב א"כ פריך שפיר ולאו סייעתא מידי והמעביר מרה"י לרה"י דרך רה"ר פטור ועיין מש"כ הריטב"א בשם הר"מ בן שניאור שם ודו"ק. וכיון שכן דדעת הראשונים דהמעביר מרה"י לרה"י דרך רה"ר פטור [וכן מפורש בירושלמי פרק כל כתבי הלכה ב' הא למפולש לא בכל אתר את אמר אין המהלך כמניח כו' ועיין ק"ע שם דמפורש דלמ"ד מהלך לאו כעומד פטור מרה"י לרה"י דרך רה"ר ודו"ק] והא דאמרו בבמה טומנין אתם לא תוציאו מרה"י לרה"י דרך רה"ר פירו' ע"י הושטה כמו שהיה במשכן והוא דחוק קצת. אמנם בדקדוקי סופרים איתא גירסא וכן הוא בילקוט פ' ויקהל. הם הושיטו את הקרשים מעגלה לעגלה ואתם לא תושיטו מרה"י לרה"י היכא דאיכא באמצע רשות הרבים ע"כ וכן היתה גירסת כל הראשונים באין ספק (ועיין בחדושי לשבת צ"ח.). ולפ"ז אתי' שפיר שמיעה דמסכת עירובין פרק כיצד משתתפין דף פ"ו ולא ר' יוסי ס"ל כר' יהודא ע"כ לא אמר ר"י כו' אבל שבת דאיסור סקילה לא וא"ת כו' על פי ר' ישמעאל ב"ר יוסי כו' למחר פרסו סדין על העמודים והביאו ס"ת. והדבר פלא דהא מוכרח דר' ישמעאל ס"ל כר' יהודא ומצאנו לר"י גבי סוכה מה"ת נדחוק דאע"ג דסבר גבי סוכה דמה"ת סגי מחיצה תלויה גבי שבת פליג ונדחוק דרבי ישמעאל בר"י הוא כיון דשמענו דבציפורי נעשה כר' יהודא אולם לפ"ז א"ש. דניחזי גבי רשויות דרבנן עשו כעין של תורה וכאן הביאו ס"ת מבית לבית דרך חצר שאינה מעורבת והוי כמעביר מרה"י לרה"י דרך רה"ר דברשויות דאוריתא לא חשיבא הוצאה כמו כן ברשויות דרבנן הקילו חכמים ע"י מחיצה תלויה. אלא דפליגי על ר' יהודא דמחיצה תלויה אינה מתרת אף באיסור רשויות דרבנן גבי שבת דאיסור סקילה דעשאו כעין של תורה ועיין שם דף פ"ז גבי ובלבד שלא יחליפו דלא מפליג בין רשויות דבר תורה לרשויות דרבנן לר"י לזעירי ולהכי אם ר' ישמעאל בר' יוסי על פיו נעשה אין מכאן ראיה דסבר מחיצה תלויה מתרת אפילו ביבשה. אלא אם הוה אמרינן דמעשה של ציפורי עפ"י ר' יוסי נעשה אז הי' ראיה דר' יוסי סבר דמחיצה תלויה מתרת גבי שבת מדהוציאו ע"י סדינין מבית לביהכ"נ דרך חצר שאינה מעורבת דירושלמי פ"ק דשבת הלכה א' אמר דר' יוסי סבר מהלך כמניח לכן המעביר חצי זית דרך חצי זית שהעביר מתחילה לרה"ר חייב וא"כ הוי ברשויות דאורייתא כה"ג כמוציא מרה"י לרה"ר ומרה"ר לרה"י ולכן הוי מוכרח דר' יוסי סבר דמחיצה תלויה מתרת בשבת להכי אמר דלא עפ"י ר' יוסי נעשה, ונכון.
נמצא כאן ג' מדות כו' פי' דבריו פשוט. דארבע אמות שטח ארבע על ארבע מרבעין ויש אלכסון של ה' אמות וג' חומשי אמה מותר לטלטל שזהו מקומו של חפץ ואין מוציא החפץ ממקומו. אבל כי מוציא החפץ חוץ לריבוע שלו שהוא לצד אחד יותר מארבע אמות הרי אסור שאין זה מקומו אבל מ"מ יתכן לומר דעכשיו בשעת עקירה והנחה הוא מחשב המרובע באופן אחר שאלכסונו הוא מה שטלטל ע"י עקירה והנחה כעת. ואף כי לפי טלטולו קודם היה הד' אמות במישור נגד פניו עכשיו חושב באופן אחר לכן אינו מתחייב עד שיוציא ה' אמות וג' חומשי אמה שזה יותר ממדת האלכסון אבל לענין היתר טלטול צריך להיות של ארבע אמות באופן אחד. ולהתחייב מצית למימר בכל שעה שעכשיו חושב האלכסון במקום שעוקר ומניח ושטח המרובע הוא באופן אחר וזה פשוט בהלכה י"ח נמצא מטלטל כו' לפיכך שלחייב הלא מצי לחזור בו ולברור באופן אחר.