שלש מחשבות הן שפוסלין את הקרבן כו'. מסתפקנא בדינא דחשב לשפוך שיריים למחר דהוי פיגול דחשיבא אכילת מזבח וכמו דמרבה (בדף י"ג) אם בעי שיחשב בכזית לשפוך שיריים למזבח בכזית וכמו בהקטרה או לא בעי בכזית כיון דלא שמענו שיעורא בשפיכת שיריים רק מה שנשאר הוא שופך על היסוד בלא שיעור, ואם נאמר דבמחשבה בעי שיחשב על כזית מן השיריים הוי א"ש הך דתנינן גבי עופות פרק קדשי קדשים להקטיר כחצי זית ולאכול כח"ז כשר כו' דתמוה דבחטאת עוף ליכא הקטרה ועולת עוף ליכא אכילה ולמאי תני בהו. ונראה דשגירת לישנא דזבחים ומנחות תני, אכן הדין הוא בלאכול כחצי זית ולשפוך שיריים בכחצי זית דהוי אכילת מזבח דומיא דהקטרה דאינן מצטרפין וכשר הזבח, אמנם בהעלאה לחוץ דסבר ר' אלעזר דשופך שיריים בחוץ חייב נראה ברור דא"צ כזית ודוק:

מאחר שתשקע החמה כו'. נ"ב זבחים (דף נ"ו) עיי"ש: ובמל"מ, והא דאיבעי לן בפ"ק דמעילה כו' פירשו התוס' כו' מי אמרינן כיון דליכא מצוה באסיפתן לא הוי פיגול כו' ע"ש. העתיק לשון תוס' במעילה, דבזבחים פירשו או דילמא כיון דבכוס איכא דם וההוא דעל הרצפה הולך לאיבוד לא פסלה בהו. והנה לפי מה דמורה לשון התוס' במעילה דליכא מצוה באסיפתן יקשה הא בפ"ג דזבחים (דף ל"ד) פריך דאם נשפך על הרצפה תהא דיחוי ומשני כיון שבידו לאוספו לא הוי דיחוי וכבר פירשו בתוס' פרק לולב הגזול ובזבחים שם דהא דאם כסהו הרוח דהוי דיחוי אע"ג דבידו לגלות כיון דאין מצוה לבטל הדיחוי לא חשיב בידו וא"כ אם לא הוי מצוה באסיפתו תו הוי דיחוי, וצריך לומר דאם נשתייר דם בכוס לזרוק אז אין מצוה באסיפתו את הדם אבל בלא נשתייר ודאי דמצוה דלא לפסולי זיבחא לאסוף את הדם כדי שיהא מה לזרוק. אבל הברור נראה דגם בנשפך מקצתו מצוה מיהא איכא דהא הדם שנתקבל בכלי אזיל ליסוד ומיחשב אכילת מזבח לגבי פיגול רק דאינו מעכב את הכשר הזבח ולכן בעי לענין פיגול, ובפרט למ"ד אין כוס עושה חבירו דיחוי אם כן אם יאסוף הדם לאחר זריקה ג"כ יהא נשפך ליסוד לכן לא חל עליו פיגול וברור. ועיין ירושלמי פרק תמיד נשחט דדרומיי אמרין אימורין שאבדו מחשב עליהן כמו שהן קיימין יעו"ש ודוק:

אבל קרבן שלא נפסדה כו' נקרא נותר. נ"ב אבל על פיגול ליכא נותר כמו שביאר רבינו בפירוש המשנה מעילה סוף פ"א, ומפורש בכריתות (דף י"ד) דפיגול ונותר בחדא אכילה ליכא, ולקמן פי"ח הלכה י"ט בבאור וזה לדעתי סימן הגמרא בפרק ב"ש (דף מ"ה) "גזל", והלמ"ד הוא לבדו שפיגול לבד ונותר לבד משא"כ טמא ונותר משכחת תרווייהו על חד זבח, ורבינו תם פירש כולו, ובתוספתא זבחים פ"ה איתא תרווייהו חומר בפיגול יעו"ש ודוק:

וכן אם חשב בשעת קמיצת המנחה כו'. נ"ב תוספתא מנחות סוף פרק שני. ובכס"מ ואע"ג דאמרינן התם דאותביה ואסיק בתיובתא כו', נ"ב תרי מימרא הווי התם משמיה דר' יוחנן עיי"ש:

והמהלך במקום שא"צ ה"ז הולכה והמחשבה פוסלת בה כו'. הנני להעתיק מעט מחידושי בגמרא בזה. קיבלו בפנים והוציאו לחוץ זהו הילוך שא"צ להלוך, זה סברת ר"א ורבנן פליגי עליה וסברי דאף אם קבלו בפנים והוציאו לחוץ פסלה ביה מחשבה ומכש"כ דפסלה ביה בהוליכו זר מקו"ח דלר' שמעון דלא פסיל בהילוך [שצריך להלך] במחשבה ופסול ביה בהוליכו זר קו"ח לרבנן בכה"ג דפסלה מחשבה מכש"כ דפסלה בהוליכו זר ופשוט. וכולה סוגיא דלעיל דקאמר הוליכו כהן ומחזירו וחזר והוליכו זר דפליגי א"כ ביצא הזר לחוץ כו"ע מודו דכשר רק בצריך לאמטויי פליגי, ומטעם זה כתב הראב"ד בהשגות דסוגיא דגמרא אזלא כר' אלעזר ופשוט. ולא נהירא לחלק כלל בין כשתיכף כשקבלו הדם [ולא היה הולכת כהן באמצע] הוציא זר לחוץ דבזה פוסל מקו"ח דמחשבה פסלא ביה אבל הוליכו כהן לפנים וחזר זר והוציאו לחוץ דכשר כדמשמע לעיל דעל מקום שהוציא כבר נכנס בהולכת כשר ודוקא בהוציא זר לחוץ דעל מקום זה לא היה הלכה מקודם תמן פסול לרבנן דזה ל"א, ואם כי רבינו ודאי חילק כך ודוק: אבל דע דלפ"ז דוקא כי פסלינן בהוציאו זר לחוץ דוקא בהלך ברגל דאף דהוי הולכה שאינה לצורך מ"מ הולכה הוי, אבל בהולכה ברגל שאינה הולכה אע"ג דלרבי יוחנן א"א לתקנה היינו שצריך לקיים מצות הולכה וכי הוליך ברגל לא קיים והרי כבר בא הדם בסמוך למזבח בלא הולכה ותו הוי חסרון שאינו יוכל לתקן אבל בהוציא זר שלא ברגל לחוץ ודאי לא שייך א"א לתקונה שאדרבא הרחיקו מן המזבח והולכה בזר לא היתה דלא שמיה הולכה ופשוט [לולא שראיתי להמל"מ שכתב להיפוך]. ולפ"ז אתיא הת"ש לעיל (דף י"ד) מחוור, דמייתי מקיבל הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר דלאו שמיה הולכה דאם שמיה הולכה הלא לרבנן דסברי דזר שהוליכו לחוץ דפסול גם הכא יפסל במה שהזר מחזיר לכשר והוא עושה הולכה שלא ברגל, ומתרץ דיחזור הכשר ויקבלה פירוש במקומו, אותו הכשר שנתן לו מקבלה הימנו ונמצא דזר מעשה איצטבא עביד. ולבתר כן דקאמר א"א לתקונה פריך דא"כ בין כשהושיט לו הפסול בין כשחזר וקיבלה מידו הפסול [למקום הראשון שהיה עומד היינו שמחזיר אצלו] מ"מ הא אי אפשר לתקונה, ומשני לא דקאי זר אבראי כו' וכמו שנתבאר, והדברים נכונים וברורים בשמועה דא וא"כ סתמא דסוגיא דא כרבנן דר"א וכרבינו ודוק ועוד יש לדבר ואכ"מ: ולפ"ז הך דקא איתותב לעיל (דף מ"ד) דאי אפשר לתקונה מהך דתנן נשפך מן הכלי כו' לק"מ דאימא מש"ה לא תני הך תנא אבל נכנס לפנים פסול דלרבי שמעון כשר אף אם לא נעשה הולכה כלל והמוליך שלא ברגל דלא שמיה הולכה דלא גרע משחט קרוב לצד המזבח, ואע"ג דהך משנה לא אתיא כר"ש דתני קיבל כו' לשמאלו כו', מ"מ לא נחית נפשי' לפלוגתא ויש כמה מקומות דקא מותיב ולבסוף מייתי תנאי, ועיין בתוס' ב"ק (דף מ"ו) עיי"ש ודוק: