וכן עולת העוף שעשאה למטה אפילו מלק סימן אחד למטה וסימן א' למעלה פסולה כו'. בגמרא (דף ס"ז) אמר רב אדא בר אהבה אומר היה רבי יהושע עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת כיון שמלק בה סימן אחד נעשית חטאת העוף ופריך ממשניות דכולהו מסכתא דקנים דלא יצאתה ידי חובת חטאתה יעו"ש. והנה לכאורה תמוה דאימת אמרו דנמשכת ונעשית חטאת העוף דוקא במליקה לשם חטאת דנעקר מיהא שם עולה ובאופן שאם עשאה למעלה לשם חטאת לא עלתה לבעלים לשם חובה או בחטאת כי האי גוונא הואי פסולה אלמא דהוי עקירה לכן נמשכת ונעשית חטאת העוף, אבל כולהו משניות דמסכת קנים דמיירי בטעה ולא נמלך וסבור שהיא חטאת ואילו הוי ידע דעולה היא לא היה מקריבה לשם חטאת ובזה אמרו במנחות (דף מ"ט) דעקירה בטעות לא הוי עקירה וא"כ הוי כמו עולת העוף שעשאה למטה לשם עולת העוף דפסולה וצ"ע. והנראה דאם חשב בטעות הוי כמאן דלא חשיב כלום והוי כאילו עשאה סתם וקדשים סתמן לשמן קיימו לכן כשר, אבל כאן שאם יעשה אותה למטה לשם חטאת העוף נמשכת ונעשית חטאת הלא סתמא לאו לשמה קיימא כי עביד לה למטה ולכן הוי אכתי עקירה דהואי כסתמא ונעשית חטאת ויעוין ריש מכילתין סברא כזו לענין לחלק בין קדשים לגירושין. וטפי יש לומר דמאי טעמא אמרו חכמים דעקירה בטעות לא הוי עקירה משום דאמדו דעתיה דאילו הוי ידע מה הוא היה עושה לשמו, ונתבונן הכא דמלקה למטה לו יהא דאילו הוי ידע דעולה היא הלא בטח עשאה למעלה לשם עולה השתא מיהא דכבר נמלקה למטה ואם תשאר עולה תהא פסולה ואם תמשך ותנתק לשם חטאת תהא כשרה ודאי דעכשיו שבלא דעת מלקה למטה טוב לו שתשאר במחשבתו שחשב בה ותיעשה חטאת ובזה הוי מחשבה אפילו בטעות כיון שע"י טעותו בא לידי מעשה הגורמת שאם תתקיים מחשבתו תהא חטאת קרבן כשר ואם לא תיפסל ודאי ניחא ליה שתתקיים מחשבתו המוטעה וברור. וכיון שכן למאי דמסיק אימור דא"ר יהושע לאפוקי מידי מעילה כו' וא"כ אף אם תאמר דנשאר מחשבתו פסולה תו הוי עקירה בטעות שבלא דעת אמיתתה עשאה לשם חטאת והוי כמו דעשאה לשם עולה לכן בכולהו משניות דמסכת קנים מועלין בהן ג"כ כיון דע"י טעות נעקרו וכן לפום שנויא קמא כיון דאף במולקן לשם חטאת גם כן פסולין א"כ סתמן לשמן קיימי ולא הוי עקירה וא"ש וברור: