הניח מנחה לשני בניו כו'. דע דנראה פשוט דגר שנתגייר והפריש מנחה ומת ואין לו יורשים דקריבה וכמו עולת גר שמת ואין לו יורשים דקריבה כמבואר בזבחים (דף ק"ג) דממעט קרא דעורה אינה לכהנים אבל מקרב קריבה ומשנה ערוכה בשקלים פ"ז גר שמת ואין לו יורשים והניח זבחים שנסכיהן קרבים משל ציבור והוא הדין לעולת חובה כמו עולת יולדת גיורת ואין לה יורשים שהפילה [ועיין מנחות (דף ד') דמכפרין אתו לאחר מיתה בעולת יולדת] והוה"ד במנחה, רק דאם תאמר דקניא להו לא ליקרבה דהויא של שותפין. ולפ"ז יש לעיין דמאי פריך הנהו ליתי ולרצי דאטו אם אין לה יורשין לא קרב עולתה הלא מקרב קרב ואכמ"ל:

עד שיקריב כמו שנדר. נ"ב פירוש ולא כמו שהפריש כמוש"כ לקמן פט"ז ה"ז:

האומר כו' כנדרי רשעים כו'. נ"ב ירושלמי נדרים עיי"ש בפני משה:

נתכוון לנדור בעולה ואמר קרבן כו' ואמר הקדש כו'. פירוש דכוון להוציא בשפתיו ענין הקדש פרטיי כמו בקדשי מזבח עולה ואמר קרבן שזה לשון כולל, או בקדשי בה"ב חרם ואמר הקדש חיילא הכוונה הפרטיות והוי עולה וחרם, והוי קל וחומר משבועה דאמרו דנתכוון להוציא שלא אוכל פת חטים ואמר פת סתם דבפת חטים חיילא שבועה כמוש"כ בהלכות שבועות פ"ב הי"ד מסוגיא מפורשת דבשבועה גמר בלבו לא מהני ואפילו כן כיון שהוציא לשון כולל מיתסר בהפרט כש"כ בהקדש דמהני גמר בלבו לבד דחייל מה שכוון עולה ודוק: נ"ב וכן תניא בתוספתא נדרים פרק ה' צוקער מאנדיל כלשון רבינו.

עד שיעברו [עליו] (כל) רגלי השנה [כולה]. נ"ב אף שמיני עצרת: