נ"ב עד נאמן לפירוש רבינו מפרק י"ד ממסכת שמחות, המוכר דרך קברו לחבירו לא עשה כלום המוכר מקום מספד לחבירו לא עשה כלום הלוקח מעמד מחבירו כך שמין לו זקני אב"ד ארבעה קבין כו' דרך הקבר אין לה שיעור והמספד אין לה שיעור. וכל מעיין יראה דהכוונה, דאם מכר דרך קבר ומקום מספד לחבירו דאין לה שיעור והוה כדבר שאינו מסויים ואין מינו ידוע ולכך המקח בטל ולא עשה כלום, וצ"ל המוכר דרך קבר לחבירו [וקברו ט"ס] ומש"ה במקום מעמד קאמר דאית ליה שיעור, ואם נפרש דברישא הכוונה שאם מכר דרך קברו באין בני משפחה וקוברין ונצטרך להגיה מקום מספידו, א"כ אמאי שביק מקום מעמד ונקיט ליה בבא לחודא דשעורו ד' קבין ועוד קבר גופיה אמאי שייריה, ובמס' ב"ב (דף ק) תניא המוכר קברו כו' ומקום מעמדו. אלא ע"כ כוונתו דבמכר דרך הקבר ומקום מספד הוי דבר שאינו מסויים ולא מהני מקחו ולא עשה כלום ודוק:

נ"ב סוף פרק שום היתומים סליקו לו תפילין כו'. אבל ספר תורה ודאי כיון דאסור למכור אף לצורך חייו לפסק רבינו ודאי דלא כוון למכור, ודוקא במתנת שכ"מ שהיא חלה אחר מיתתו דבזה לא עביד איסורא מספקא אם הוי בכלל נכסי כמו שפסק רבינו לקמן פרק י"א מזכיה: