Ohr Sameach on Mishneh Torah, Sales Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בירושלמי פרק האשה נקנית הלכה ו' מכר לו פרה בדמים דחקיה א"ל הב לי אינון פריטיא, א"ל מה את בעי מינהון, א"ל מיזבן לי חמור, משך בעל הפרה את החמור לא נקנית הפרה [דבעד דמים מכר לו לא בעד החמור] חמור מהו שיקנה ר' בא אמר נקנית [אף שלא נקנה לו הפרה בכ"ז נקנה החמור לבעל הפרה במשיכה] ר' יוסי אמר אינה נקנית סבר דאינון חליפין ולית אינון חליפין [כצ"ל ור' בא ט"ס] פירוש דהמושך החמור טעה וסבור דהחמור והפרה המה כחליפין וע"ד זה מושך החמור שתקנה הפרה לבעל החמור, ובאמת אינם חליפין, ולכך לא קנתה משיכתו כלום, ור' יוסי לטעמיה אזיל בכתובות פרק הכותב הלכה ג' אימתי בעה"ב זכה בפירותיו בשביעית ר"י סבר מימר משיתנם לתוך כליו אמר ר' יוסי אפי' נתנן לתוך כליו לא זכה בהן דהוה סבר מימר דאינון דידיה ולית אינון דידיה [משום דלא נתכוון לקנות, ועיין מ"א קנין משיכה סימן ה'] ר' מנא בשם ר' יוסי, פעמים שתחילת מקח לזה ותחילת מקח לזה כו' מכרה לו פרה בדמים סמיכה גביה חדא פריטייא [פירוש ששילם לו כל המעות רק נשאר חייב פרוטות אחדים] כו' א"ל בעא אינון פריטייא א"ל מה את בעי מינהון, א"ל מיזבן לי חד חמור, א"ל הרי חמור לפניך, משך זה לא קנה זה כו' אלא זה קנה לעצמו וזה קנה לעצמו, פירוש דכאן גם ר' יוסי מודה דקנה החמור במשיכה דליכא למימר דהבעל החמור סבור דאינון חליפין ובמשיכתו תקנה הפרה דהא דמי הפרה יתירים על דמי החמור וכבר נתן לו כל הדמים לבד פרוטות אחדים, א"כ לא היה כוונתו רק למקח אחר וכל אחד במשיכתו קנה מה שמשך, והסברא נכונה דברישא אף שמכר לו הפרה בתורת דמים, בכ"ז כל כמה דלא משך את הפרה ואיהו יהיב בדמיה חמור, בודאי סבר בעל החמור דאינון חליפין, אבל בסיפא דהפרה שוה יותר ולא מחיל השאר, רק נתן לו בתורת דמים, ושלם עבורה כסף א"כ אינו מתכוון לשום חליפין רק כמקח ודוק. ובכ"ז נראה דאם חוזר בו המוכר החמור ורוצה להחזיר הפרה ולתבוע מעות ממנו בעד החמור מצי אמר האי אדעתא דליתן מעות לא בעינא אם תרצה למשוך פרה ולקנותה, ע"ז קניתי החמור דזה גלוי דעתא דמוכחא טובא, אבל ברישא אף כי מושך אח"כ הפרה וקונה אותה בכ"ז לא קנה החמור במשיכתו, וסוגיין דב"מ הוא מילי אוחרי בשמשך הפרה מכבר ונתחייב מעות ומלוה קונה, לא כן הכא ברישא מיירי שלא משך עדיין את הפרה. [אח"ז מצאתי ת"ל בשיטה מקובצת בשם הרמב"ן פירוש הירושלמי שכתבתי, וגירסתיה סמכיה גביה טורזיטנא, ופירוש המחהו אצל שולחני יעו"ש]: אולם אם נפרש, דהא דפליגי ר' בא ור' יוסי אם קנה את החמור היינו אפילו בשמשך בעל החמור את הפרה, אחר שאמר לו טול החמור וכבר קנה הפרה, בכ"ז פליגי אם קנאה המושך לחמור, דאיהו סבר, היינו המושך, דהוי כחליפין וכבר נקנה לו החמור במה שמשך פלוני את הפרה, נמצא דאינו מתכוון לקניה, ולפ"ז הוי א"ש דר' יוסי לטעמיה דלא זכה בעה"ב בכליו בפירותיו בשביעית משום דלא מתכוון לזכיה, והוי בחד מתקלא דאילו ידע היה מתכוין לקניה, ועדיפא הך דהכא מתמן, דהכא דעת אחרת מקנה אותו, ובכ"ז בעי שיתכוין לקניה, ובכ"ז לא היה קשה על הרשב"א דסובר דבדעת אחרת מקנה אותו לא בעינן כוונת קנין, היינו משום דהכא גם המקנה לא נתכוין להקנות, משום דגם איהו טעי וסבר דכבר נקנה החמור במשיכתו להפרה, אך פשטא דירושלמי משמע כמו דפרישית לעיל דבלא משך עדיין את הפרה קא מיפלגי, וא"כ אינו דומה כלל להך דפירות שביעית, דתמן רצה לקנות רק לא נתכוין לזכיה, והכא נתכוין לזכיה רק באופן שיהא חליפין ותהיה קנויה הפרה לבעל החמור ודוק:
הנה בשאלה ושכירות כתבו רבנן בתוספות דאינם נקנים בחליפין והוכיחו כן מהא דתנן ונתקבלו שכר זה מזה וכי לא היה להם סודר לקנות בחליפין שכירות הקרקע, ואגבה, או מדין חצר יקנו המתנות והובא דעתם בשו"ע סימן קצ"ה. ומה שהוכיחו עוד מהא דתניא כשם שקרקע נקנית בכסף ושטר וחזקה כך שכירות קרקע נקנה בכסף ושטר וחזקה, לאו ראיה, דכמו דמשני הגמ' על משנה דקדושין (דף כב) דמילתא דאיתא במטלטלין לא קתני כן לא תני בשכירות מילתא דאיתא גם במטלטלין, וכסף לא קני בשכירות מטלטלין רק לענין מי שפרע כדברי רש"י ב"ק ע"ט שם, וראייתם מנתקבלו שכר זה מזה עיין ברא"ש פ"ק דב"מ שדחה זה בדברים פשוטים, ומה שדימו זה התוספות בערכין (דף ל') להא דאמרו בפרק שנים אוחזין טובת הנאה אינה ממון לקנות בחליפין, התם גם למקנה אין בזה רק טובת הנאה משא"כ כאן שלהמקנה איכא בזה קנין גמור וממונו הוי. והנה שם בערכין חדשו התוספות דאף מתנה ע"מ להחזיר לא מקני בחליפין, ודא פסיקא לרא"ש שאף לשיטת התוס' מקניא בחליפין שהקשה שהיה לו ליתן להם הקרקע עד זמן ידוע בחליפין, ואולי הרא"ש לטעמיה אזיל דבמתנה ע"מ להחזיר בעי המקבל להקנות אח"כ לנותן כמוש"ב בפרק לולב הגזול, וא"כ קנוי הוא לעולם ותנאי מילתא אחריתא וכדאמר ריש המגרש, לזה אין סברא לומר דמתנה ע"מ להחזיר לא מקנו בחליפין ולשון רבינו לקמן פרק ו' הלכה ז' מורה דסבר דגם שכירות קרקע מהני בחליפין עיי"ש: ויש לעיין לפי שיטת התוס' בערכין, א"כ בהנך מילי דאין בהו גזל רק מפני דרכי שלום, דלרבנן דפליגי על ר' יוסי אמרו בהניזקין דאינה יוצאה בדיינין ומי שיש בידו גזל של דבריהם וכפר בו ונשבע אינו מוסיף חומש כדברי רבינו פרק ו' מהלכות גו"א וקלישא קנינו בהו מקנין טובת הנאה, ובטובת הנאה אפילו למ"ד אינה ממון אם בא אחר ותפס מוציאין מידו כמוש"פ רבנן בתוספות פרק הזרוע ד"ה יש בו טו"ה לבעלים ועיין מש"כ רבנן בתוס' בשמעתתא דתקפו כהן, ואם טו"ה אינה ממון לקנות בחליפין כש"כ הנך מילי דאינם ממון לקנות בחליפין, וכן היה נראה. אבל מה נעשה שגמרא ערוכה היא בשילהי חולין, לוי בר סימון אקני פירות שובכו לר"י אתא לקמיה דשמואל א"ל זיל טרוף אקן דליגבינהו ולקנינהו למאי אי למיקני לקנינהו ניהליה בסודר, הרי דפירות שובך דאין בהן רק משום דרכי שלום כדאמר שם לעיל ואפ"ה מהני קנין סודר בהו ומקני בחליפין, וזה כפי מה שפסק רבינו בפרק י"א מהלכות מע"ש ונ"ר כדחויא דגמרא דטו"ה ממון לקנות בחליפין ואג"ק, ועיין משל"מ שם וש"ך סימן ר"ג שכוונו לדבר אחד. ומהך דחולין מוכח דאפילו אין להקונה בהו רק טו"ה ג"כ מיקני בחליפין דומיא דתמן דפירות שובך להקונה ג"כ לית בהו רק משום דרכי שלום, ומדברי רבינו לא מוכח רק דהיכי דלהמקנה ליתא רק טו"ה מקנו בחליפין הא להכהן והלוי הזוכים ממון גמור הן, איברא דפוסקים אחרונים וכן דעת השו"ע סימן רע"ו דיורש אינו יורש טובת הנאה, אמנם כבר השיגו המחנ"א מרש"י קדושין ס"פ האיש מקדש ד"ה ור"י סבר לאו כמי שהורמו דמיין וצריך היורש הזה ליתנן לכהן ואין לו בהן אלא טו"ה בלבד והיא אינה ממון. ובאמת לא הבנתי דבריו של ברבי הרב מחנה אפרים שכיון שלאו כמי שהורמו דמיין הרי הטבלים ממון גמור הן ויורש אותם בכללם ולדידיה צותה רחמנא להפריש טבלו ולהמפרש ודאי איכא בהו טובת הנאה, ואימת קא אמרינן דאינה ממון להוריש לבניו דוקא אם נשאר מאביו ישראל תרומות ומעשרות מופרשין, דכיון דגם לאביו לא היה בהן רק טובת הנאה אינו מוריש הטוה"נ לבניו, אע"ג דגונב מתנות שלא הורמו אינו משלם לו רק דמי חולין שבו למ"ד דטוה"נ אינה ממון אף אם לאו כמי שהורמו דמיין וכמו דפריך בנדרים (דף פה) ואי טובת הנאה אינה ממון מ"ל הורמו מ"ל לא הורמו, היינו משום דעל כרחו יפריש אותן וכי יפריש לית בהו רק טובת הנאה, אבל לומר שלא יירש אותן זה לא מסתבר, אבל אטו ע"ז שקלינן וטרינן דהמפריש לא יהיה בהן לו טובת הנאה הלא תורם משלו על של חבירו אמרו דטובת הנאה שלו ולאו מדין ירושה, ואין ראיה מדברי רש"י כלום. ועיין מש"כ לקמן בהל' זכיה ומתנה פי"א דברים הנוגעים לכאן: ונחזור לעניננו, דהא נראה דיפה כתבו האחרונים דשאלה ושכירות של מטלטלין דגוף החפץ נפחת מדמיו או בקרקע דמקנה ליה לחפור בגוף הקרקע מהני קנין סודר לכו"ע כמו שהוכיחו מסוף השואל בהא דאמר שואל אדם בטובו לעולם כו' והוא דקני מיניה ומהדר ליה קתיה [עיין קצות ונתיבות סי' קצ"ה], וכן נראה דהתוספות בערכין השוו קנין אגב בהא לקנין חליפין מדברי הגמרא אלא טובת הנאה אינו ממון לקנות בחליפין ה"נ אינו ממון לקנות אג"ק, ודבר זה לא שמענו דמטלטלין בשכירות לא מקנו אג"ק, ואדרבא מצאנו פרק חזקת (דף מד:) דאי אקני מטלטלי אגב מקרקעי קני אפילו לא אקני רק לשעבודא בעלמא וכמו שפירש רשב"ם שם דאין זו מכירה גמורה ולא משכון אלא שעבוד בעלמא מהני אגב. אולם ז"א, דקנין חליפין מהני לענין שעבוד דקרקע כמוש"פ רבינו וההלכות הא דשטרי הקנאה דפ"ק דב"מ שטר שיש בו קנין וקרקעותיו משתעבדים בחליפין וע"ז לא שמענו חולק, וצ"ל דשעבוד עדיף משאלה ושכירות וכמש"כ רבנן בתוס' ב"ק (דף נא:) ד"ה השותפין דמשו"ה הקדישה המשכיר מפקיע מידי שוכר ולא הקדש הלוה מהמלוה משום דגוף הקרקע יוצא מת"י עיי"ש, אך בכ"ז לא שמענו זה מימינו דשכירות מטלטלין לא מקנו באגב וע"כ כמוש"פ האחרונים דשכירות מטלטלין מקני בחליפין [הן דלענין שטר עדיף אגב מחליפין לשיטת רבינו] עיין בכ"ז וה' יאר עיני: