הנה משטחיות דברי רבינו נראה דבמלוה עדיפא טפי בקרקע מאילו יהיב דמי. דבמקום שכותבין השטר לא קנה עד דכתב שטרא דלא סמכא דעתיה דלוקח לקנות אותה כל כמה דליכא שטרא בידיה אם לא היכי דפירש, אבל בקנה אותה בדמי חוב שהיה לו ביד המוכר קנה אף אם לא כתב השטר, וסברתו דכמו דבשטר לחודא דלא סמכא דעתיה דמוכר עד דיהיב דמי, חזינא במוכר שדהו מפני רעתה גמיר ומקני בלא קבלת המעות שרוצה להיות שדהו מכור וקנויה ללוקח, כן כי יש לו חוב אצל המוכר וכל אשראי ספק אתי כו' רוצה שתהא הקרקע קנויה לו אף אם עדיין לא בא שטרא לידיה וקנה בכספא לחוד. ומפני זה רהיט לישנא דרבינו לעיל פרק ה' הלכה ד' בחוב הבא מחמת מכר שגם במטלטלין קונה לגמרי משום דהוי דבר שאינו מצוי ואוקמוה רבנן על דין תורה למיכלל שם בהדי פרה ויין גם עבד אע"ג דבעבד כסף קונה תמיד, משום חידושו דאינו צריך שטר או משיכה דקונה בעבד קטן יעו"ש ובכסף לחוד קני בעבד והוה"ד בחוב שלא מחמת מכר קונה בעבד לגמרי אף בלא שטר וכמו שבארנו וזה נכון: ובגוף דינא דרבינו דמלוה קונה נראה כן מהך דאמרו גבי פועל בסוף הבית והעליה שאם אמר לו טול מה שעשית בשכרך כו' משקבל עליו אין שומעין לו, ופשטו מורה אף באינם ברשותו של פועל ולא עשה אח"ז מעשה קנין בהם ובמאי נקנו לו, ועל כרחין דקנה אותם בכסף שמגיע לו בעד שכירותו והוי מלוה גמור דלא מטא זוזי לידו מעולם וקונה וכיון דמחמת שכירות אתו הוי כמלתא דלא שכיחא וקונה קנין גמור, או משום דלא יעבור על לא תלין וחזקה דאין שכיר כו' הניחו חכמים על דין תורה משום תקנתא דשכיר וכמו שהקילו כמה ענינים בשכיר, ושיטת רבינו דלא כמש"כ הטור בשם הרמ"ה סימן של"ז ודוק:

נ"ב לקמן הלכות שלוחין ושותפין פרק ז' הלכה ו':