בין שניתן לו בטבלו מתנה כו'. הכס"מ (פ"ג הי"ז) תמה על דעת רבינו שפסק דמעשר ממון גבוה ואינו נותן במתנה רק כשהוא בטבלו הא קיי"ל מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין. ולענ"ד לק"מ, דהא קיי"ל במע"ש כת"ק דר"י בפ"ג דמע"ש מ"ו פירות שנגמרו מלאכתן ועברו בתוך ירושלים יחזיר מע"ש שלהם ויאכל בירושלים דכהורמו דמיין ושלא נגמרה מלאכתן כו' ב"ה אומרים יפדה ויאכל בכל מקום דלא קלטוהו מחיצות דלאו כהורמו דמיין, וכן כתב רבינו פ"ו דמעשר הכ"א ישראל שירש טבל ממורח מאבי אמו כהן כו' הרי אלו שלו שהמתנות הראויות לתרום כמי שהורמו דמיין אעפ"י שלא הורמו [והטעה"מ לא ראה כל הנ"ל] הרי דוקא ממורח, וכן הוא בבכורות בגמרא, משום דכל זמן שלא נגמרה מלאכתן בודאי פטורים ומותרין באכילת עראי לכן לאו כמי שהורמו דמיין, א"כ קודם שנתמרחו ודאי לאו כמי שהורמו דמיין לב"ה והא דאמר בגמ' וקסבר לאו כמי שהורמו דמיין היינו דלא כב"ש דסברי אף קודם מירוח דכמי שהורמו דמיין, ולאחר מירוח נ"ל ברור דלשיטת רבינו פ"ב דמעשר ה"ב דלקוח לאחר מירוח פטור ממעשר א"כ מאי תאמר במתנה דאסור ליתן טבל הלא אם יתן יפטר ממעשר ושוב לא קאים להרמה, ושמא תאמר נימא אפכא דכמי שהורמו דמיין ואינו יכול ליתן ושוב קאים להרמה, לא כן ופוק חזי דגנב לאחר שנתייאשו הבעלים יכול להקדיש ולתרום משום דהוי יאוש ושינוי השם, והקשה רשב"א כיון דלא חל א"כ ליכא שינוי השם ותירץ דשניהן באין בב"א, א"כ ה"נ ההפקעה מחיוב מעשר והמתנה באין כאחד, אבל מה נאמר דסוף סוף חייב במעשר מדרבנן, ז"א דמעשר המחוייב מדרבנן בודאי לאו כמי שהורמו דמיין [עיין מכות (דף י"ט) ובמה שכתבתי בהלכות עדות פי"א ה"ו בדוגמאות כאלה לענין דברי סופרים]. אולם בטבל בזמן הזה או בעציץ נקוב וכיו"ב בודאי אם ירש מאבי אמו כהן שפיר פטור ממעשר דהא כיון דאילו היה חיוב דאורייתא זכה בהן אבי אמו כהן ולא חייבו חכמים טפי מדאורייתא וכאן מדאורייתא כבר זכה בהן בדרבנן נמי פטור אבל ליתן מתנה בודאי רשאי דלגבי זה בדרבנן לאו כמי שהורמו דמיין וחיוב דאורייתא פקע דהא ניתן במתנה ודוק: