ז' ימים קודם ליוהכ"פ מפרישין כ"ג מביתו כו' ודבר זה קבלה ממשה רבינו. בריש יומא פליגי בזה אמוראי חד יליף מסיני וחד יליף ממלואים ופריך מהיכא קא ילפת לה ממלואים אי מה מלואים כל הכתוב בהן מעכב אף הכא נמי כל הכתוב מעכב בהן והא תני מתקינין ולא תני מפרישין, ולא משני מידי, ועיין בירושלמי ע"ז. והנראה דהא דגמרינן פרישה ביוהכ"פ לכה"ג ממלואים לפי שנכנס תחלה לפני ולפנים כמו שאמר דנין תחלה במקום מתחילה כו' והנה פרישה לכה"ג הוי דומיא דקידוש ידים ורגלים, וקידוש ידים ורגלים קיי"ל דאם לא קידש ידיו ורגליו שחרית לצורך עבודה חלל עבודתו, וכה"ג אף דצריך לקדש ידיו ורגליו בין עבודת בגדי זהב לעבודת בגדי לבן אעפ"י כן אם לא קידש לא נתחללה עבודתו, וטעמא יליף בפ"ב דזבחים מקראי, כן גבי פרישה אף שבמלואים היו מעכבים הוא משום שבפרישה דמלואים נתקדשו להיות ראוים לכהונה ובלא זה לא היו ראוים לעבודה כלל ולכן אם לא הופרשו אז היה עבודתם מחוללת ולא נתקדשו בקדושת כהונה, דוגמא דאם לא קדשו ידיהם ורגליהם שחרית שבלא הקידוש אינם ראוים אף לעבודת כהן הדיוט שחללו עבודתם, אבל פרישה דכה"ג ביוה"כ דבלא פרישה ראוים לעבודות של בגדי זהב והראוים בכהן הדיוט רק להיות ראוי לעבודות הצריך להם כה"ג בעי פרישה א"כ כמו דלא מעכבי ואינן מחללין עבודתם אם לא קדשו בין עבודת בגדי לבן לב"ז ולבגדי זהב לבגדי לבן, כן פרישה של מי שראוי לכהונה ולכל העבודות בלא הפרישה רק ע"י הפרישה הוא נעשה ראוי לעבודת יוהכ"פ, אותה פרישה אינה מעכבת ועבודתו כשירה בלא חלול, וכמו דיליף על קדוש ידים ורגלים מקראי דוהיתה להם חק עולם לו ולזרעו לדורותם כו' דבר המעכב בזרעו, ופרישה אינה בזרעו אינה מעכבת בו. ולפ"ז טבילה ראשונה במלואים מעכב בהן ולדורות אינו מחלל עבודה יעו"ש (דף ל' ע"ב), רק לא אמר להלן טבילה א"ב משום דלשאר תנאי אינו בעשה כלל לדורות ודוק:

ואם חל יום שבת בג' כו' דוחין את ההזיה. נ"ב אבל במקדש אין להזות עליו אע"ג דאין שבות במקדש מ"מ מי חטאת דמטמאין טומאה חמורה אין רשאין להכניס במקדש דהוי כמכניס שרץ למקדש וחייבין כרת או מלקות ובפרט להתו"כ דאף השורף פרה חייב על טומ"ק ואכמ"ל ופשוט.