Ohr Sameach on Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
נראה דדייק רבינו להשמיענו מה דאמר בירושלמי פרק כהן גדול דיני ממונות שלו בכ"ג, והפירוש מה דדן אחרים דיני ממונות צ"ל בכ"ג, ומביא ראיה מהא דאין מושיבין כ"ג בעבור שנה שאין כבודו לישב בשבעה פירוש שבשבעה יכריעוהו ארבעה ואין זה כבודו שיתבטל דעתו מארבעה ב"א, לכן כש"כ בדיני ממונות שאינו דן בשלשה דשנים יכריעוהו נגד דעתו, רק בסנהדרין של כ"ג אם רוב סנהדרין יכריעו אין זה נגד כבודו אבל לדון אותו בממונו ודאי דבשלשה סגי, לכן כתב רבינו שבסנהדרין מושיבין כהן גדול בב"ד של כ"ג ודוק:
אבל מושיבין כהן גדול כו'. נ"ב ירושלמי ריש סנהדרין מכאן לסנהדרין כו' את כהן הראש כו'.
בגמרא מפיק לה מקראי, ונראה דונשאו אתך בדומין לך קאי גם על מומין וכן משמע בתוספות דהשתא דכתיב ומום אין בך דרשינן לזה גם ונשאו אתך. ולפ"ז הא אמרינן בסוטה שהיה קולו כנער, א"ל א"כ עשיתו למשה בע"מ, ופרש"י דקולו עבה פסול לשיר ומשה לוי היה, א"כ מי שקולו עבה אינו בסנהדרין דואתך בדומין לך גם על זה קאי, ומכש"כ נשיא שהוא תחת משה רבינו כמש"כ פרק א' ה"ג ודאי פסול אם קולו עבה. ולפ"ז מובן דברי ר' חייא לר"ש ברבי אלמלא לוי אתה פסול לדוכן דעבי קליך [מגילה כד] דהיו מסופקים מי יהיה נשיא אם ר"ג הבכור או ר"ש דממלא מקומו וכדאיתא בכתובות ק"ג, וא"ל דהוא פסול לדוכן וא"כ פסול לנשיאות, ולא כוון ר"ח לקנתר לר"ש ברבי דהיה רבו והוי קאים מקמיה כמש"כ פ"ק דקדושין יעו"ש ודוק: והנה בירושלמי פרק בן סו"מ כשם שאתה דורש באביו ואמו כך אתה דורש בזקני ב"ד שנאמר ויצאו פרט לחגרים כו' וידינו לא שפכו פרט לגדמים כו' כשם שב"ד כו'. ולפ"ז א"ש דידעינן דסנהדרין צריך שיהא בעיר שמודדין לה ומסולק קושיית תוספות בסנהדרין (דף י"ד) דאימור אתיא בזקני השוק, דב"ד שאינן סנהדרין אין צריך להיות נקי ממום, ודוק
ודבורן ומשאן בנחת עם הבריות: נ"ב סוף יומא פרק יוה"כ.
ולא שם רע ויהא פרקן נאה. תענית ט"ז.
בעלי עין טובה. ירושלמי סוף פ"ק.
ובורחין מכל מיני העול כצ"ל: ובלח"מ, כאותה דגרסינן בירושלמי. נ"ב ליתא והסמ"ג לקח מדברי רבינו:
דאף עפ"י שאמו מישראל והוא מן המשיאין לכהונה דקיי"ל כראב"י, מ"מ הא בירושלמי חגיגה מבואר דממנין לדברים יחידים ובלבד שיהיה ראוי לכל הדברים, א"כ כיון דלחליצה דכתיב בישראל צ"ל אביו ואמו מישראל וא"כ אינו ראוי לכל הדברים לכן אין סומכין ולכן אינו מן סנהדרין דבעינן סמוכין וזה פשוט, הגם דמה דפוסל סומא באחד מעיניו לסמיכה הוא מטעם שאינו ראוי לדיני נפשות מידי דבעינן לזה סמוכין, אבל לחליצה לא בעי סמיכה ומנ"ל דבעי שיהיה ראוי לחליצה, אבל פשטיות הירושלמי שם מורה דבעי שיהיה ראוי להתרת נדרים ולאיסור והיתר אף ע"ג דלזה לא בעי סמוכים ודוק. ולפ"ז הא דאמר הכל כשרין לדון ד"מ ואין הכל כשרין לדון ד"נ הוא על ממזר וגר שאמו מישראל שלדיני נפשות פסול כיון דליכא ביה סמיכה, וכן פירש בפהמ"ש שבאמו מישראל מייר. אולם לפ"ז גם דיני קנסות ליכא בגר שאמו מישראל, וזה לא מחוור דכולהו דיני ממונות במשנתנו מיירי בדיני קנסות וכמו דמוקי הך דבג' ובדרישה וחקירה, וצ"ל דרבא דמוקי במשנתנו בדיני קנסות אזיל לטעמיה דגר דן את גר חבירו, אבל פשט דברי רבינו לא משמע כן ודוק:
אם תעיין היטב בפרק ה' מוכח משם דסבר דמן התורה בעי יחיד סמוך בדיני ממונות רק מדבריהם בעינן שלשה ולכן שנים שדנו אין דיניהן דין אף בדעבד דכן תקנו חכמים, משום דבחו"ל דליכא סמוכים ורק דייני משום דשליחותייהו דארץ ישראל עבדי וכשמועה דהחובל וסוף גיטין, א"כ בתרי דלא עבדי כדין בטלה שליחותייהו ולכן אף בדיעבד לא הוי דין, ולכך לא אמר דר' אבהו איכא בינייהו דאמר שנים שדנו אין דיניהם דין דכו"ע סבר כוותיה רק דשמואל לא יתכן אליבא דרבא, ואזיל בשיטת רבינו חננאל בפירושו שפירש כן דבר תורה חד נמי כשר פירוש חד סמוך אלא משום יושבי קרנות, פירוש יושבי קצות או קצוצי פאה בלשון המקרא היינו יושבי ארצות רחוקות מארץ ישראל דשם ליכא סמוכים ורק משום דשליחותייהו עבדי, ולכן רק בשלשה דאיכא חד דגמיר נתנו רשות לדון, אבל משום ארץ ישראל דחד סמוך מן התורה כשר לא אמרו רבנן דיהא סגי בשלשה הדיוטות, רק משום דבחו"ל דשם ליכא סמוכין הוצרכו ליתן רשות לשלשה הדיוטים לכן גם בארץ ישראל לא פליג ואמרו דדיני ממונות אותן שרשות לדון בחו"ל רשאים גם בארץ ישראל לדון בהדיוטים ודוק. ולשון הגמ' כ"ש דנפישי יושבי קרנות נראה דגירסא אחרת היתה להם ואכמ"ל: