המקדיש יין פסול או סולת כו' הרי הדבר ספק וכו' לפיכך אינו לוקה ומכין אותו מכת מרדות. בגמרא מנחות (דף פ"ז) בעי ר' יוחנן הקדיש מהו שילקה משום בעל מום כו', ולפלא אמאי לא בעי על סולת ושמן הקודמין במשנה כדבעו אמוראי בבלאי לעיל וצריך טעם. ונראה דילפינן דמנחות יהיו תמימים מקראי דתמימים יהיו לכם ומנחתם והמה תרי קראי רק מוכים להדדי אבל תמימים יהיו לכם ונסכיהם הוא כן בפסוק, ובזה נחלקו הבבלי עם הירושלמי, דבפ"ק דיבמות רמי על ר' יהודה דאמר גבי מכשף וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא זה לסקילה אלמא דלא דריש סמוכים ובאנוסת אביו דרשינן סמוכים ומחלק בין משנה תורה לשאר סידרי יעו"ש, אבל בירושלמי פרק נושאין על האנוסה אמר מודה ר' יהודה שאין עונשין יעו"ש הרי דמשני דרק לגבי איסור יליף אבל לא לעונשין, וטעמו דהוי כמו קו"ח ומה מצינו שאין עונשין מן הדין כן אין עונשין מילפותא דסמוכין, וא"ש גבי מכשף דלענין סקילה אין עונשין ולכן לענין אנוסת אביו אמר מודה ר"י במכות היינו שאין לוקין על אנוסת אביו, ולפ"ז ר' יוחנן אבוהון דחכמי מערבא לא בעי על סולת ושמן אם לוקין וכן על עצים דיליף מקרבן מנחה דמתנדבין עצים וה"ה כמנחה כיון דרק מסמוכים ילפינן היינו מתרי קראי דקרא דומנחתם סולת בלולה סמוך לקרא דתמימים יהיו ואין עונשין מסמוכין, ורק על יין בעי דכתיב בקרא גביה תמימים, אבל אמוראי בבלאי לטעמייהו דסברי דעונשין מסמוכין למאן דיליף לכן מספקא להו גם בסולת ובשמן גם בעצים ודוק:

וכלי שרת שנפסלו כו' אין פודין אותן כו'. בגמרא אמר טעמא דכ"ש הואיל ואית להו טהרה במקוה כטהורין דמי ואינן נפדין, ומסיק לשמואל דטהורין נפדין הכא משום דלא שכיחי וגזרו חכמים דילמא יפדה אותן כשהם טהורים יעו"ש, וא"כ כלי שרת מן התורה יש להן פדייה, וצ"ע לפ"ז מש"כ רבינו בהלכות מעילה פ"ו ה"ה ויראה לי שדין המנחות והנסכים וכלי שרת כו' כדין הבהמה שכולן קדושת הגוף, ורבנן בתוס' פירשו כיון דמדרבנן אין להם פדייה תו יש מועל אחר מועל וזה יפלא. ולכן נ"ל דכמו דמנחות ונסכים דשקיל וטרי תלמודא הוא כשנתקדשו בכלי אין להם דין פדיה דקדושת הגוף איכא בהו, רק כל הפלפול עד שלא נתקדשו בכלי שרת דקדושת דמים נחית בהו, רק משום דלא שכיחי אמרו רבנן דלא ליפרוק וכמפורש בגמרא ובדברי רבינו כאן, כן הך דכלי שרת מיירי כשעדיין לא נעבד בהן עבודה, אבל נעבד בהן עבודה דאמרו בשבועות ובסנהדרין אותם במשיחה ולדורות בעבודה כמו כלים שנמשחו לא נחית מנהון קדושתן וקדושתן קדושת הגוף, כן כלים לדורות דעבודה מקדשתן נחית בהו קדושת הגוף ואין להם פדיון ולכך יש בהם מועל אחר מועל כיון דמה"ת אין להם פדיון וקודם שנעבד בהן עבודה דמדרבנן לא נפדין ודאי אם מעל בהן יצאו מידי מעילה דבר תורה דעל זה לא שייך לגזור ואפשר דיצאו לחולין וחכמים לא גזרו בזה דדילמא יפדה אותן כשהן טהורים וכשרים משום דלמעול לא שכיחא וצ"ע. אבל דא ברור דשם מיירי כשנתקדשו ובכלי שרת שנעבד בהן עבודה וקדושים קדוה"ג, ופלוגתא דת"ק ור"נ או דלענין מעילה פליגי אבל פדיון לכו"ע אין להם כשנעבדה בהן עבודה, או דעד שלא נעבדה בהן עבודה ופליגי שם כפירוש התוס', אבל דא ברור דכמו מנחות שנתקדשו בכלי שרת קדושים קדוה"ג כן כלי שרת המתקדשים ע"י עבודה קדושים קדוה"ג, וכן כתב רבינו פ"א מהלכות כלי המקדש הי"ג ואין קדושתן מסתלקת מהן לעולם יעו"ש, וכל הך סוגיא דמנחות קאי על כלי שרת עד שלא נעבדה בהן עבודה ולכן אמר משום דלא שכיחי, וכן כתבו תוס' קדושין (דף נ"ד) ד"ה בכתנות כהונה שלא בלו לענין בגדי כהונה וברור: ובזה נראה לנו מה דביומא (דף י"ב) שקיל וטרי הגמרא כהן גדול במאי מחנכין אותו ומסיק רב פפא עבודתו מחנכתו כו' דאמוראי קדמאי סברי דכמו דאמרו בתוס' דהא דאמר כהן הדיוט משום מעלין בקודש ולא מורידין דאלמא לא הוי מחוסר בגדים משום דמסתלק בפה ונחית מקדושת כה"ג שלא לשמש בשמונה בגדים ואע"ג דאמרו בהוריות דאעפ"י שעבר משום מומו אסור באלמנה ז"א סתירה לדבריהם דלעולם מצי לשמש בד' בגדים דכמו כן מצאנו דכהן משוח משמש בד' בגדים (עיין בהלכות כלי המקדש) ומוזהר על כל הנך לאווי, א"כ לשמש לשמונה בגדים מסתלק בפה והוי קדושתו לא כמו קדושת הגוף רק כמו קדושת דמים ולכן אין מחנכין את הכה"ג בזה גופא במה שעובד בד' בגדים ולא מצאנו שיהא אותו דבר מקדשו ואיהו מקדש לאותו דבר רק כמו עבודה לכלי שרת וכן לבגדי כהונה ועיין ירושלמי יומא פ"ג ה"ו דקדושין ומתקדשין כאחד, כן הכא בעי שיהא הכהן גדול מלובש בשמונה בגדים ואיהו מקדש להבגדים וכן הבגדים מקדשין לכהן שיהא כה"ג, אבל טעמייהו משום דקדושתו של כה"ג הוי כמו קדושת דמים ואינו מתקדש בעבודה בארבעה בגדים, דהא דעובד בד' בגדים עבודת כהן גדול זה קדושת דמים אין בזה שיהיה קדוש ומתקדש כאחד ודוק:

שלא שהה ארבעים יום. נ"ב משנה בעדיות פ"ו משנה א':

שאינן באין כו'. פירוש לכתחילה דבשתי הלחם פסק דיביא מן העליה והגמ' דמדייקא דמתני' דלא כתנא דמכשיר בעומר מן הישן דייק מהא דבפרק רי"ש תנן מצותו להביא מן העמרין מן הלח לא מצא יביא מן היבש ולא תנא לא מצא מהחדש יביא מן העליה ופשוט. (נ"ב. ולפי זה פסק רבינו כסתם משנה בעומר דאינו כשר מן הישן ובשתי הלחם פסק כתנאי דמכשרי מן הישן משום דבמשנתינו ליכא להיפך דעל לכתחילה קאי דאינן באין מן הישן ודו"ק):