Ohr Sameach on Mishneh Torah, Trespass Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
והלך והביא נרות ממקום פתילות ופתילות כו'. נ"ב מוכח מזה קצת דנתחלל חצי פרוטה ג"כ של הקדש במוציא אותה בשוגג בצרכיו וצ"ב:
הודיעו לחנוני כו'. נ"ב תוספתא פרק ב':
ויראה לי שאינו לוקה על פחות משוה פרוטה אם היה מזיד. כן הוא באמת נראה למעיין אחרי העיון בסוגיית הש"ס פסחים (דף מ"ח) ובמכות (דף כ"ב) דאמר אלא הכא במאי עסקינן כגון שבשלו בעצי הקדש ואזהרתיה מהכא ואשיריהם כו' לא תעשון כן לד' כו' ולא קאמר משום הזיד במעילה דבאזהרה, הוא משום דבמעילה בעי שוה פרוטה והתנא משמיענו הבערה דלא צריך שיעורא ובכ"ש, דמשום נהנה מע"ז לא צריך שיעורא כמוש"כ רבינו פי"א מהלכות מאכלות אסורות, וכיון שאיסור זה משום עו"ג הוא אין לו שיעור שנאמר בעו"ג ולא ידבק בידך מאומה כו'. ומצאתי כן בריטב"א בשם ר"י הזקן וכן כתבו התוס' שם. ומסתברא דמפני זה אמרו שכל האיסורים משום עו"ג כמו יי"נ וכי"ב אוסר תערובתו בכ"ש מפני שהוא חמור שהוא לוקה בכ"ש לכן החמירו חכמים על תערובותו ובפרק הנודר מן הירק חשבו הקדש בהנך מילי דהוי דבר שיש לו מתירין דאי לא הוי דשיל"מ הוי בטל שאין איסורו ללקות בכ"ש רק בפרוטה: ולפי מה שנתבאר בהך סוגיא דקאמר כגון שבשלו בעצי אשירה דלוקה על לאו דלא ידבק בכ"ש וכמו שפסק רבינו, א"ש מה דלא פירש רש"י בפסחים סוף פרק אלו דברים בהך דשוחט בשבת חטאת בחוץ לע"ז דמאי תיקן תיקן להוציאו מידי אבר מן החי כמו דפירש שם רבינו חננאל דבאבר מן החי מצטרף לכשיעור בשר גידין ועצמות, דהא כיון דשחט לעו"ז הוי תקרובות עו"ג דלוקה בכ"ש וא"כ אין צריך שיעורא, ומש"ה פירש"י דהוציאו מאיסור לבני נח דאמה"ח ב"נ מוזהר עליו. אולם קשה לשיטת רבינו דעל עוף אין ב"נ נהרג על אבר מן החי שלו כמו"ש בהלכות מלכים פ"ט, ובחולין סוף פ"ב מוקי להך ברייתא בעוף וא"כ מאי תיקן, אך אם נימא דאיסורא איכא עליו רק דאינו נהרג וכמוש"כ הכס"מ א"ש [וראיתי שהעירו כן במקצת], וזה נראה גם ממשנה דסוף פרק אמר רע"ק ר"י אומר אף המוציא משמשי עו"ג כל שהוא שנאמר ולא ידבק בידך מאומה דלוקה בע"ז על כל שהוא ולזה כוון רבינו בהלכות מאכלות אסורות ודו"ק: עוד ראי' לדעת רבינו דהנהנה במזיד מן ההקדש דאינו לוקה פחות משוה פרוטה מהא דאמרינן בפרק שבועות שתים בתרא על משנתינו דא"ל לרע"ק היכן מצינו באוכל כל שהוא שזה חייב ולא והרי נמלה בריה שאני והרי הקדש הא בעינן שוה פרוטה, וחזינן דמקשה מנמלה דאין בה חיוב קרבן רק חיוב מלקיות לחודא אע"ג דאין בה חיוב קרבן, כן כי מקשה מהקדש ומשני דשיעורו שוה פרוטה הוא בין בשוגג בין במזיד למלקות ודוק: