מיהונראה בעיני אני המחבר לענין הלכה למעשה דקיי"ל נמי כי ההוא לישנא דנהי דלא גרסי' ליה משום דלא מיתני אדרשב"ל מ"מ סברא גדולה היא דכל לגביה נפשיה בעין יפה קא משייר והוי שיור וקנה:

[שם ע"ב] אמררב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים אם כמחלק מת קנו כולן שמשעה ראשונה שהתחיל לחלק היה בדעתו לחלק כל נכסיו ולא לשייר כלום קנו כולם כדין מתנת שכיב מרע דאין צריכה קנין אם מת. [עמד חוזר בכולם]. ואם בנמלך מת היה בדעתו לחלק כל נכסיו אלא אחר שחלק שתק שלא רצה לחלק עוד. חזר ונמלך בעצמו כל הנותר קנו כולן. ואם עמד אינו חוזר אלא באחרון בלבד דלא הוי ביה שיור. ופרכינן וניחוש דילמא האי דשתק וחישב בין מתנה למתנה לא הוי כנמלך אלא עיוני מעיין מה יתן לכל אחד ומעיקרא היה בדעתו לחלק הכל. ויחזור בו כשיעמוד מחליו. ואמאי קנו כולהו קמאי. ומשני דשכיב מרע עיוני מעיין בלבו מה שיתן לכל אחד קודם שיבאו לפניו ואין לו לשתוק בין זה לזה. ומדשתק נמלך הוי. כתב רבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל רואין אם כמחלק כו' כלומר רואין אם נותן כל הנכסים כאחת שאינו שוהה בין אחד לאחד הרבה וחושב מה יעשה במותר דהיינו הוי כנמלך. עכ"ל:

[שם] אמררב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן שכיב מרע שכתב כל נכסיו הידועים לנו לאחרים ולא נמצא לו שיור ועמד אינו חוזר בו. חיישינן שמא יש לו נכסים במדינת הים. אלא מתני' דקתני לא שייר קרקע כל שהו אין מתנתו מתנה היכי משכחת לה. רב חייא אמר באומר כל נכסיו לא חילק שדותיו וכרמיו לכל אחד בפני עצמו. אלא לשון זה כתב כל נכסיי אני נותן לפלו' דכל היכא דאיתנהו נתונין הן במתנה ואין כאן שיור. ומר בר רב אשי אמר במוחזק שאנו מוחזקים בו דאין לו עוד נכסים: