מהכאשמעינן דכל קם בדרבה מיניה חייב בבא לצאת ידי שמים. א"נ אי תפס לא מפקינן מיני' דבשלמא אי אמרת דמחייב בד"ש א"נ אי תפס לא מפקינן מיניה היינו דנאסר אתנן ונתקיים המקח אבל אי אמרת דלא מיחייב בד"ש ואי נמי אי תפס לא מפקינן מיניה אמאי נאסר האתנן ואמאי הוי מקח והא מתנה בעלמא הוא דיהב לה. וכן פירש"י ז"ל במס' ב"מ פ' השוכר . ולעיל בפ' שור שנגח ד' וה' פירשתי:

[דף ע"א ע"א] **מתני'**גנב ומכר לע"ז גנב וטבח ביום הכפורים משלם תשלומי ד' וה'. אמאי דנהי דקטלא ליכא מלקות מיהא איכא והא קיי"ל דאינו לוקה ומשלם. אמר ר' יעקב א"ר יוחנן ואמרי לה אמר ר' ירמיה אמר רשב"ל ור' אבין ור' אילעא וכל חבורתא משמיה דר"י בטובח ע"י אחר. וכי זה חוטא וזה מתחייב. אמר רבא שאני הכא דאמר' וטבחו או מכרו מה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר. דבי רבי ישמעאל תנא או לרבות את השליח. דבי חזקיה תנא תחת לרבות את השליח. מתקיף לה מר זוטרא מי איכא מידי דאילו עבד הוא לא מיחייב עבד שלוחיה מיחייב. א"ל רב אשי התם לאו משום [דלא] דמיחייב היא אלא משום דקם ליה בדרבה מיניה: