ירושלמיאמר ר' יוחנן הקוטע יד עבדו של חבירו רבו נוטל חמשה דברים והלה יתפרנס מן הצדקה. אמר ר' אחא מצווין ישראל לפרנס את עבדיהם הקיטעין ולא השלמים והא ר"י אכל קופר ויהיב ליה שתי חמר ויהיב ליה לעבדיה וקרי עלוי הלא בבטן עשני עשהו אמרי תמן במדת רחמים הכא במדת הדין:

[שם] ת"רנתכוין לבייש את הקטן ובייש את הגדול נותן לגדול דמי בושתו של קטן. לבייש את העבד ובייש בן חורין נותן לבן חורין דמי בושתו של עבד. מני לא ר"מ ולא ר"י ולא ר"ש קס"ד קטן קטן בנכסים גדול גדול בנכסים. מני אי ר"מ האמר כולהו כי הדדי נינהו. אי ר"י האמר אין לעבדים בושת. אי ר"ש האמר נתכוון לבייש את זה ובייש את זה פטור מ"ט בקטלא מה קטלא עד דמכוון ליה דכתיב וארב לו וקם עליו אף בושת נמי עד דמכוון ליה דכתיב ושלחה ידה והחזיקה במבושיו עד דמתכוון ליה. לעולם ר' יהודה היא וכי אמר ר"י אין לעבדים בושת ה"מ למיתבא להן אבל למישם שיימינן בהו. ואיבעית תימא לעולם ר' מאיר היא ומי סברת גדול גדול בנכסים קטן קטן בנכסים לא קטן קטן ממש גדול גדול ממש. קטן בר בושת הוא כדקאמר ר"פ דמיכלמי ליה ומיכלם הכא גמי דמיכלמי ליה ומיכלם: