ונראהלרבינו יצחק בר שמואל זצ"ל לפרש דאמתני' לא מצי למיפרך דפשיטא דערום בר בושת הוא אם רקק בו או סטרו. אבל לשון הברייתא משמע ליה ביישו ערום שהערימו וקתני אינו דומה ביישו ערום לביישו לבוש אם הוא ערום האיך הערימו. ועוד דלא קתני המבייש ערום למבייש לבוש אלא ביישו ערום לביישו לבוש משמע הכל באדם אחד ואי מיירי ברקק בו או סטרו כך הוא מתבייש כשהוא ערום כמו כשהוא לבוש והא דקתני נמי בברייתא ביישו בבית המרחץ חייב אביישו ערום נמי קאי ושהערימו בבית המרחץ. ופריך ביישו בבית המרחץ בר בושת הוא בערמומית והא דרך בני אדם לעמוד ערומים בבית המרחץ. והא דפירש ר"פ לביישו ערום דאתיא זיקא ודלינהו למאניה ואתא הוא ודלינהו טפי מספקא ליה לרבינו יצחק בר שמואל זצ"ל אי בעי ליה למימר דדוקא דדלינהו זיקא למאניה אבל אי איהו גופיה דלינהו ואתא חבריה ודלינהו טפי פטור ביון שזה אינו מקפיד או שמא אורחא דמילתא נקט דאתיא זיקא:

[שם] בעיר' אבא בר ממל ביישו ישן ומת מהו. ולא איפשטא. וקשה דריש פ' הנחנקין אמרי' היוצא ליהרג ובא בנו והכהו וקללו חייב הכהו אחר וקללו פטור. והוינן בה מ"ש בנו ומ"ש אחר ופירשה רב ששת אחר גברא קטילא הוא ופרכינן והאמר ר"ש ביישו ישן ומת חייב ואמאי לא פשיטא מיניה הכא. מיהו יש ספרי' דגרסי' בהו והאמר רב ששת ביישו ישן חייב ולא גרסי' ומת. ולא נהירא כלל דמה ענין ישן אצל יוצא ליהרג ועוד מאי קמ"ל רב ששת מתניתין היא המבייש את הישן חייב. ור"ת זצ"ל גריס והאמר רב ששת חייב ואיוצא ליהרג קאי: