הריפסק הלכה כרב במלוה על המטבע. ובמלוה מעות לחבירו פסק כדפירש בפירושו. מיהו גבי מחציות שנפסלו איני יודע למה כתב שישלם כמו שהיו נחלפים למה לא ישלם לו מה שלוה ממנו. והרב ר' משה בר מימון זצ"ל פסק כדשמואל וכדאוקמא ר"נ:

[שם] בעאמיניה רבא מרב חסדא המלוה את חבירו על המטבע והוסיפו עליו מהו. פי' רש"י אליבא דרב דאמר לעיל נותן לו מטבע היוצא באותה שעה בשעת פרעון. א"ל אפילו כי תרשא פי' סלע גדול א"ל אין. אפי' כי נפיא אין והא קא זיילי פירא לגבי מטבע זו נמצא שמשתכר זה בתוספתה. אמר רב אשי חזינן אי משום טיבעא זיל מנכה ליה. אי משום תרעא זיל לא מנכה לי'. אי משום. תרעא לא מנכה ליה משום שבאו גשמים ונמצא ריוח תבואה בעולם הוזלו הפירות והא קא שבח לענין נסכא אם בא להתיכן ולעשות מהן גרוטאות יש יותר מן הראשונה:

[דף צ"ח ע"א] אלאכי הא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדו עובדא ושיערו בזוזי דאגרדמים טייעא עד עשרה בתמניא. פי' רש"י זצ"ל עבדו עובדא באדם שהלוה את חבירו על המטבע והוסיפו עליו והלכו אצל אגרדמים והוא סוחר ישמעאל והיה לו מעות מן הראשונה ומן השניה ומצאו בשמונה של שניה עשרה מן הראשונה ונתן לו שמונה עכ"ל. וכגון שהיה חייב לו שמונה מן הראשונה דאע"ג דמרווח תרי דאינון חומשא מלבר הואיל ולא זיילא פירי משום טיבעא שפיר דמי אבל אם הוסיפו טפי מחומשא מלבד אע"ג דלא זיילי פירי מחמת טבעא אסור: