**פי'**רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דלרב מתנה נמי דאמר שתיקה דהכא כהודאה דמיא נמי אי טעין ואמר מה ששתקתי לפי שהייתי מחשב בלבי להכירך אם אתה הוא אותו שגזלתי אם לאו הכי נמי דמהימן אבל אי לא טעין לא טענינן ליה ולרב יהודה טענינן ליה נמי. ופי' דמיכן יש ללמוד דכל היכא שיש לתלות שתיקתו בעבור שמחשב בלבו מה לומר לא אמרינן שתיקה כהודאה דמיא דאמ' לא כך היה כל אדם נתפס בב"ד שאין יכול למהר ולענות אלא הכל לפי מה שבית דין יכולין להבין דעתו של שותק לפי זה דנין:

[דף ל"ח ע"א] המפקידפירות אצל חבירו אפילו הן אבודין ע"י עכברין או ריקבון לא יגע בהן. רשב"ג אומר ימכרם בב"ד מפני שהוא כמשיב אבידה לבעלים. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מחלוקת בכדי חסרונן אבל יתר על חסרונן דברי הכל מוכרן בב"ד פי' בכדי חסרונן כדרך חסרון שאר תבואות כמו שמפורש במשנתינו כדפרי' לקמן :

[שם ע"ב] איתמררב אבא בר יעקב בר אבא אמר ר' יוחנן הלכה כרשב"ג ור' אסי אמר רב נחמן הלכה כדברי חכמים: