מיהובין כך ובין כך הלכה כמתני' דכל האומנין שומרי שכר הן וקיימא לן נמי דשוכר כשומר שכר ללישנא קמא רבי מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה. וללישנא בתרא הלכה כר' מאיר הואיל וסתם לן תנא כוותיה. וכן פסק רבינו יצחק אלפס זצ"ל כר' יהודה דלישנא קמא:

[שם] תנןהתם א"ל השואל למשאיל שלח אותה ביד עבדי או שלוחי ביד עבדך או שלוחך ושלחה ומתה כדרכה בדרך קודם שתכנס לביתו חייב באונסיה שמשעה שמסרה לשליח במצות השואל נתחייב השואל בה. ואם לא אמר לו שולח אלא המשאיל שלח לו שא"ל השאילני פרתך א"ל הן עמד ושלחה לו ומתה כדרכה פטור. וכן בשעה שמחזירה אם מסרה השואל לשליח להשיבה לבעלים ולא א"ל המשאיל שלחה ביד פלו' ומתה חייב דלא קמה ברשותיה דמשאיל. אמר רפרם בר פפא א"ר חסדא לא שנא שהשואל חייב בה עד שתבא ליד המשאיל אלא החזירה תוך ימי שאילתה שא"ל השאילני עד זמן פלו' והחזירה תוך הזמן דהתם אכתי לא כליא שאלה עד דאתיא ליד בעלים. אבל לאחר ימי שאילתה פטור ואפי' בביתו של שואל מתה משכלו הימים אינו שואל עליה. מתיב רב נחמן בר פפא וכולן שאמרו טול את שלך והבא מעות שומר חנם טעמא דגלי דעתיה שאינו חפץ להיות שומר עליה הא גמרתיו שומר שכר ולא אמרינן כיון דידעו הבעלים שכלו ימי האומנות ולא שלח והביאה פטור השומר. וגבי שואל נמי אע"פ שידעו הבעלי' שכלו ימי השאילה שואל הוא לא הבא מעות וטול את שלך שומר שכר דגלי דעתיה דתפיס ליה אאגריה. וכן המסקנא: