וכןפירש"י זצ"ל יום אחד אחר זמנו נתנו לו חכמים לישבע וליטול עכ"ל. וכן פר"ח זצ"ל. מתני' גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואין בו משום לא תלין פעולת שכיר. לעיל פרכי' אפי' גר תושב נמי יהא בו משום בל תלין ושנינן אמר קרא רעך ולא גר תושב:

[דף קי"ג ע"א] **מתני'**המלוה את חבירו והניע זמנו ולא פרע לא ימשכננו אפי' בשוק אלא בב"ד ולא יכנס לביתו ויטול את משכונו שנא' בחוץ תעמוד וגו' היו לו שני כלים וחובו כנגד שניהם ומשכנו בשניהם נוטל אחד ומחזיר אחד בשעה שהוא צריך לזה יחזירנו לו משום השבת העבוט ויעכב את השני. וכשיצטרך זה לשני יטול זה את הראשון ויחזיר את השני כדמפרש ואזיל מחזיר את הכר בלילה ואם מת הלוה אין משיב את העבוט ליורשיו שאין כאן מצות השבת העבוט גבי יורשין אלא ימכרנו ויגבה חובו דהשב תשיב לו כתיב ולא ליורשיו רשב"ג אומר אף לעצמו אינו מחזיר אלא עד ל' יום ומשלשים יום ולהלן מוכרן בב"ד:

[שם] אמרשמואל ושליח ב"ד מנתח נתוחי אף שהוא אינו רשאי ליכנס לביתו ולמשכנו אלא רואהו בשוק ומנתק דבר שהוא אוחז בידו מידו ונותנו ליד המלוה. והא דתנן לא ימשכננו אלא בב"ד לא ינתחנו הוא אבל ליכנס לביתו ולמשכנו לא. ותניא כוותיה דשמואל שליח ב"ד שבא למשכן לא יכנס לביתו ולמשכנו אלא עומד מבחוץ והלה נכנס לביתו וממשכנו שנאמר בחוץ והאיש ונו'. תניא לא ימשכננו דברים שעושים בהם אוכל נפש ונותן לו מטה ומטה. ומצע לעשיר. מטה ומפץ לעני לו אבל לא לאשתו ובניו כדרך שמסדרין לו בערכין כך מסדרין בבעל חוב: