כתברבינו יצחק אלפס זצ"ל וקיימא לן כרב זביד ואע"ג דקיי"ל דעדות בב"ד או הודאה בב"ד כמלוה הכתובה בשטר דמיא כדאמרי' לעיל בין לרבא בין לרבה בין לרב הונא מלוה על פה אינו גובה מן המשועבדים ופרקינן הכא במאי עסקינן כשעמד בדין אלמא העמדה בדין כשטר דמיא. ה"מ היכא דלא ציית לדינא אי נמי ציית ולא איתבריר לן ופרע אבל היכ' דציית לדינ' ונפק ליה מבי דינא אדעתא דקבליה עליה לדינא ואמר פרעתי נאמן ואם בא מלוה לכתוב לו אין כותבין ונותנין לו דחיישינן דילמ' פרע ליה עכ"ל. אלא אי איכא לפלוני בכפרן הכי הוא דאיכא לאיפלוגי צא תן לו ואמר פרעתי על פי ב"ד והעדים מעידים אותו שלא פרע בפנינו תבעו פרע לי עפ"י בית דין ולא פרע בפנינו הואיל ובפנינו העיז לעבור על פי ב"ד אינו נאמן שוב לומר פרעתיו שלא בעדים וחזר ואמר פרעתיו הוחזק כפרן לאותו ממון. חייב אתה ליתן לו ואמר פרעתיו והעדים מעידין אותו שלא פרע וחזר ואמר פרעתיו לא הוחזק כפרן לאותו ממון ונשבע שפרעו ונאמן ואף על פי שלא פרעו מיד כשתבעו לפני עדים אין זה מעיז בבית דין דכיון דלאו פסק גמור הוא אישתמוטי הוא דקא מישתמיט סבר עד דמעייני רבנן בדינא:

[דף י"ז ע"א] אמררבה בר בר חנה א"ר יוחנן מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים אותו שיש לו וחזר ואמר פרעתי הוחזק כפרן לאותו ממון: