פר"חזצ"ל וכן רבינו יצחק אלפס זצ"ל וה"מ דכפריה בב"ד כי הא דשבתי בריה דר' מרינוס כתב לכלתיה איצטלא דמילתא בכתובתה וקיבלה עלויה אירכס כתובה אמר להד"מ אתו סהדי ואסהידו ביה דכתב לה לבסוף אמר להו פרעתי אתו לקמיה דר' חייא א"ל הוחזקת כפרן לאותה איצטלא. פר"ח זצ"ל וכן הלכה:

[שם] אמרר' אבין אמר ר' אילעא א"ר יוחנן היה חייב לחבירו שבועה ואמר נשבעתי והעדים מעידים אותו שלא נשבע וחזר ואמר נשבעתי הוחזק כפרן לאותה שבועה לומר נשבעתי עד שישבע בפנינו. אמרוה קמיה דר' אבהו אמר להו מסתברא מילתי' דר' אבין שנתחייב שבועה בבית דין כיון דתבעו בעדים לקיים דבר בית דין ולא אבה אינו נאמן לומר עוד קיימתי' אחרי כן אבל חייב עצמו שבועה שאמר לו אשבע ותבעו בעדים ולא אבה ואחרי כן אמר נשבעתי נאמן ואף על גב דקמיה עדים דחייה עביד אינש דמיקרי ואמר לא אעשה מה שלא חייבוני בית דין אלא אני בעצמי. ואין זו סרבנות וחרטה אלא דחויי בעלמא. איתמר נמי אמר ר' אבין א"ר אילפא א"ר יוחנן היה חייב לחבירו שבועה בב"ד וכו' כדפרי'. פר"ח זצ"ל מי שנתחייב שבועה בב"ד ואמר נשבעתי והעדים מעידי' אותו שלא נשבע הוחזק כפרן לאותה שבועה וחייב לישבע עכשיו עכ"ל. הא אם לא באו עדים נאמן לומר נשבעתי: