וכתברבינו יצחק אלפס זצ"ל הא בחוטף בפחות משוה פרוטה ואוכל. ובפר"ח זצ"ל כתב וקיימא לן חוטף ואוכל ממון בני אדם שהוא כגזלן. ירושלמי במעשרות תני ר"ש בר' הוה אכיל בשוקא חזייה ר' מאיר אמר אין שבח לת"ח לאכול בשוק [בטיל] לגרמיה ש"מ האוכל בשוק הרי זה כלב. כגון שחוטף משל אחרים ואוכל כמו הכלב:

בפרקשבועת העדות ת"ר ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבר. ותו אמרי' התם אמר עולא מחלוקת בבעלי דינים אבל בעדים ד"ה בעמידה דכתי' ועמדו. ובפ"ב דזבחים רב משרשי' אמר אתא בק"ו מיושב. מה יושב שאוכל אם עבד חילל (מי) שאינו אוכל אינו דין אם עבד שחילל. מה ליושב שכן פסול לעדות מיושב ת"ח. הא למדת שיושב עם הארץ פסול לעדות. אבל ת"ח יושב כשר לעדות. וצריכין להזהר שלא לדון על פי עדות דמיושב של כל מי שאינו ת"ח ובגט אשה צריך להזהר יותר. וכתב רבינו שמשון זצ"ל פ"ב דזבחים דשמא דיעבד אין לחוש. דאמרי' בירושלמי פרק ד' מיתות גבי מבדך את השם והדיינין עומדין על רגליהן מיכן לדיינין שקבלו עדותן מעומד שדנין על פי עדותן. ומשמע התם דכי היכי דאין עיכובא בישיבת הדיינין אע"פ שיש להם לישב מן התורה כדאי' פ' שבועת העדות. ה"נ אין עיכובא בעמידת העדים אע"פ שיש להם לעמוד מן התורה. וצ"ע בירושלמי דשמא דוקא במברך את השם התירו מפני הכבוד:

שילהיבבא קמא איתמר ממון מסור רב הונא ורב יהודה חד אמר אסוד לאבדו ביד וחר אמר מותר לאבדו ביד. מ"ד מותר לאבדו ביד סבר לא יהא ממונו חמור מגופו. ומ"ד אסור לאבדו ביד סבר דילמא הוה לי' זרעא מעליא ויכין רשע וצדיק ילבש: