וכתברבינו יצחק אלפס זצ"ל וסוגיין דאסור לאבדו בידו. דאיבעיא לן התם עשו תקנת [נגזל] במסור דמשתבע ושקיל מיניה [ד]מסור או לא ואסקינן תיקו ושמעת מינה כ"ש [ש]אסור לאבדו ביד. ובהלכות גדולות של אספמיא כתוב ורב פלטוי ראש ישיבה אמר. מסור פסול לעדות ולא מבעיא מסור גמור ומפורסם אלא אפילו אינש דסאני לחבריה ואמר ליה בפני רבים אזילנא ומסרנא לך מדיבוריה רשע הוא. וכי אמור רבנן לא נחשדו ישראל על כך הני מילי דסאני ליה ושתיק מישתק אבל היכא דקא פעי בפרהסיא מדיבוריה קא מזיק ופסול לעדות והכי איתפסיקת דין מסור בתרתי מתיבתא:

[שם] הנהוקבוראי דקבור נפשא ביום טוב ראשון של עצרת. שמתינהו רב פפא ופסלינהו. פריש"י זצ"ל פסלינהו לעדות דמשום שכר ממון עוברים על דת והוו להו כרשע דחמס. ואכשרינהו רב הונא בריה דרב יהושע. א"ל רב פפא והא רשעים נינהו. סברי מצוה קא עבדינן והא קא משמתינן להו פירוש על הראשונה וחוזרין ושונין על עבירה. סברי האי דשמתינן משום כפרה הוא על שעברנו ולא משום דניהדר בו. אלא מותר לחלל יום טוב בשביל המצוה ונשב בנידוי משום כפרה: