מדרש כתפוח בעצי היער

[בתי מדרשות ח״ד 22]

כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים (שיר השירים ב׳:ג׳) זה משה רבינו ע״ה, בשעה שנגלה לו הקב״ה בחורב אמר לו לך והוציא את עמי בני ישראל ממצרים כי צעקתם באה אלי, וגם זכרתי את הברית ואת החסד ואת השבועה שנשבעתי לאברהם עבדי, שנאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי (בראשית ט״ו:י״ד), אמר משה רבינו ע״ה לפני הקב״ה רבש״ע מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים (שמות ג׳:י״א), א״ל הקב״ה אתה אמרת מי אנכי והשפלת עצמך, חייך אני מכבדך שנאמר ושפל רוח יתמוך כבוד (משלי כ״ט:כ״ג), ואני אתן את כל השרים בידיך, ואני אעלה אותך לשמים ותראה כסא כבודי ואראה לך את כל המלאכים שבשמים. באותה שעה צוה הקב״ה למטטרון שר הפנים ואמר לו לך והביא את משה עבדי לשמים, וקח עמך מלאכים ט״ו אלף מימינו וט״ו אלף משמאלו, בשמחה בשירים בתופים ובמחולות ותאמרו שירה לפני משה עבדי, אמר מט״ט לפני הקב״ה אינו יכול משה לעלות אל המלאכים מפני שיש במלאכים שרי אש והוא בשר ודם. אח"כ צוה הקב״ה למט״ט ואמר לו לך הפוך את בשרו ללפידי אש וכחו ככח גבריאל, בא מט״ט אצל משה, וכשרארו משה מיד נתירא ממנו א״ל מי אתה אמר לו אני חנוך בן ירד אבי אביך, שלחני הקב״ה להעלותך אצל כסא כבודו, אמר משה למט״ט אני בשר ודם ואיני יכול להביט במלאכים, מיד עמד והפך את בשרו ללפידי אש ועיניו לגלגלי מרכבה ונתן לו כח ככח המלאכים ולשונו שלהבת, והעלה את משה לשמים, ועמו המלאכים ט״ו אלף מימינו וט״ו אלף משמאלו ומט״ט ומשה באמצע.

הלך משה לרקיע ראשון שהוא דומה ליום ראשון בשבת, וראה המים עומדים שורות שורות והרקיע כלו חלונות, בכל חלון וחלון המלאכים עומדים על היום למעלה ומספרים בגדלותו של הקב"ה. שאל משה למט״ט אמר ליה מה הם אלו החלונות, א״ל אלו החלונות הם חלונות תפלה חלונות בקשה, חלונות בכיה חלונות שמחה, חלונות שובע חלונות רעב, חלונות עושר חלונות עניות, חלונות מלחמה חלונות שלום, חלונות הריון חלונות לידה, וראה חלונות עד אין חקר ואין מספר. הלך משה לרקיע שני שהוא דומה ליום שני בשבת, וראה שם מלאך אחד ושמו נוריאל והוא גדול שלש מאות פרסאות, וחמשים רבוא מלאכים עומדים לפניו. כולם מאש ומים ופניהם כלפי מעלה ואומרים שירה לפני הקב״ה שנאמר גדול ה׳ ומהולל מאד (תהילים קמ״ה:ג׳). שאל משה למט״ט וא״ל מה הם אלו המלאכים א״ל אלו המלאכים הממונים על העבים ועל הרוח ועל הגשמים והולכים ועושים רצון קונם וחוזרים למקומם ומשבחים להקב״ה. אמר משה למט״ט למה הם עומדים ופניהם למעלה כלפי הקב״ה, א״ל מט״ט מיום שבראם הקב״ה כך הם ולא זזו ממקומם. הלך משה לרקיע שלישי שהוא דומה ליום ג׳ בשבת, וראה שם מלאך א׳ ושמו נוריאל וגובהו מהלך ת״ק שנה ויש לו שבעים אלף ראשים וכל ראש וראש יש לו שבעים אלף פיות וכל פה ופה יש לו שבעים אלף לשונות, וכל לשון ולשון יש לו שבעים אלף דבור, ועם כל דבור ודבור עומדים שבעים אלף רבוא מלאכים וכלם מאש לבנה וכלם משבחים לפני הקב״ה, שאל משה למט״ט וא״ל מה הם אלו המלאכים ומה שמם, א״ל שמם אראלים הממונים על העשבים ועל האילנות ועל הפירות והדגן, כולם הולכים לעשות רצון קונם וחוזרים למקומם. הלך משה לרקיע הרביעי שהוא דומה ליום ד׳ בשבת, וראה שם המלאכים נכנסים ומשבחים להקב״ה, כמו שאמר דוד המלך ע״ה ברכו ה׳ מלאכיו גבורי כח (תהלים ק״ד). שאל משה למט"ט ואמר לו מה הם אלו, א"ל אלו המלאכים הממונים על כל ארץ ועל השמש ועל הירח ועל הכוכבים ועל המזלות, ועל עשרים וששה גלגלים, וכלם אומרים שירה, וראה בו כוכבים גדולים, וכל כוכב וכוכב מלא כל הארץ, שם האחד נוגה ושם השני מאדים, אחד על גב השמש ואחד על גב הירח, שאל משה למט״ט אמר לו מה הם עומדים זה על זה, א״ל זה שעל גב השמש בקיץ שיקרר העולם מחמימותו וזה שהוא על גב הירח בחורף שיחמם העולם מקרירות (והם כסיל וכימה, הראשון לחמם מפני הצינה והשני לקרר מפני החום, עי׳ ברכות נ״ח ע״ב(. הלך משה לרקיע חמישי שהוא דומה ליום חמישי בשבת, וראה שם מלאכים חציים מאש וחציים משלג, שלג למעלה ואש למטה, והקב״ה משים שלום ביניהם ואין אחד מכבה חבירו שנאמר עושה שלום במרומיו (איוב כ״ה:ב׳) וכולם משבחים לפני הקב״ה. אמר משה למט״ט מה הם אלו עושים, א״ל מיום שבראם הקב״ה כך הם, א״ל מה שמם א״ל אראלים שמם הנקראים אישים שנאמר אליכם אישים אקרא (משלי ח׳:ד׳). הלך משה לרקיע ששי שהוא דומה ליום ששי בשבת, וראה שם מלאך אחד ושמו אוריאל, ארכו כמהלך ת״ק שנה והוא (צורתו) כולו ברד, ועומדים עמו אלף אלפים ורבוא רבבות מלאכים, וכלם משבחים לפני מי שאמר והיה העולם שנאמר השמים מספרים כבוד אל (תחלים י״ט), אמר לו אלו המלאכים הנקראים עירין וקדישין. הלך משה לרקיע שביעי שהוא דומה ליום שבת, וראה שם המלאכים קשורין בשלשלאות של אש שחורה ואדומה, וכל אחד ואחד מהלך ת״ק שנה, שאל משה למט״ט וא״ל מה הם אלו ומה שמם, א״ל שמם אף וחמה ובראם הקב״ה מששת ימי בראשית לעשות רצון בוראם, אמר משה למט"ט אני מפחד מאלו המלאכים ולא אוכל לראות פניהם, מיד עמד מט״ט וחבק את משה וא״ל משה משה, אהוב ה׳ עבד ה׳! אל תירא ואל תחת מהם, מיד נתקררה דעתו של משה. ואח״כ ראה מלאך אחד משונה בצורתו מכל המלאכים וגבהו מהלך ת״ק שנה, והוא חגור במתניו בשני מקומות מכף רגלו ועד קדקדו מלא עינים של אש, וכל מי שרואה אותו נופל על פניו מרוב הפחד. שאל משה למט״ט ואמר לו מי הוא זה, אמר לו סמאל הלוקח נפשות, אמר לו משה להיכן הוא יורד אמר לו ליטול נשמתו של איוב הצדיק (כמאן דאמר איוב בימי משה היה, ב״ב ט״ו ע״א), אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי ואלהי אבותי שלא תמסרני ביד זה המלאך. וראה המלאכים עומדים לפני הקב״ה, ויש לכל אחד ואחד כנפים, בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף, בשתים יכסו פניהם כדי שלא יראו פני שכינה, ובשתים מכסים גויותיהם ובשתים מעופפים, ומשמשים לפני הקב״ה ואומרים קק״ק ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו. וכל כנף וכנף מהלך ת״ק שנה ורחבו מסוף העולם ועד סופו. שאל משה למט״ט ואמר לו מה שמם, א״ל שרפים עומדים ממעל. וראה ארבעה מלאכים נושאים כסא הכבוד, אמר משה למט״ט מה שמם א״ל חיות הקדש. אח״כ ראה משה מלאך אחד שמו זגזגא״ל, והוא מלמד תורה לנשמות בשבעים לשון, והכל אומרים הלכה למשה מסיני שנאמר דינא יתיב וספרין פתיחו (דניאל ז׳ י׳), ואין דיין אלא זגזגאל שהוא שר של תורה וחכמה, ויש לו קרני הכבוד, וישב משה לפניו ולמד כל עשר סודות. אח"כ אמר לפני הקב״ה לא ארד מכאן עד שתתן לי מתנה טובה, א״ל הקב״ה נתתי לך את התורה שיהיו קוראין אותה על שמך שנאמר זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג' כ״ב). ומנין שעלה משה למרום שנאמר עלה אלהים בתרועה ה׳ בקול שופר (תהילים מ״ז:ו׳-ז׳) ואין אלהים אלא משה שנאמר איש אלהים ותרגום דאלהים דיינא, ואין דיין אלא משה שנאמר וישב משה לשפוט את העם (שמות י״ח:י״ג). לכך נאמר כתפוח בעצי היער.

אח״כ יצאה בת קול ואמרה למשה: משה אתה באת וראית כסא כבודי, כך תזכה ותראה שני פרדסים אחד של גן עדן ואחד של גיהנם. אח״כ שלח הקב״ה לגבריאל וא״ל לך עם משה ופתח לפניו את הגיהנם, בא משה ופתח גבריאל את גיהנם, וראה משה אש בוערת, אמר משה לגבריאל לא אוכל לבוא אל גיהנם מפני האש, א״ל יש אש אחרת יותר גדולה מזו ולא תזיק לך אש של גיהנם. כשנכנס משה לגיהנם ברחה אש גיהנם מפני משה, בא נסרגיאל שר של גיהנם ואמר למשה מי אתה, אמר לו אני משה בן עמרם, א״ל זה אינו מקומך, אלא מקומך בגן עדן. א״ל באתי לראות גדולתו של הקב״ה, אמר הקב״ה לנסרגיאל שר של גיהנם לך עם משה והראה לו את הגיהנם וכיצד הם הרשעים בתוכה. אח״כ הלך משה אחר נסרגיאל ובאו לתחילת גיהנם, ראה משה בני אדם תלויים בעיניהם ותלויים באזניהם וברגליהם ובלשונם, (והנשים תלויות בדדיהן) ובשעריהם וברגליהם בשלשלאות של אש, אמר משה לנסרגיאל מפני מה הם תלויים בעיניהם, א״ל מפני שהביטו באשת איש ובממון חבריהם ברעה, ותלויים באזניהם מפני ששומעים דברים בטלים ודברי הבלים ומסיר אזנו משמוע דברי תורה, והתלויים בלשונם הם המספרים לשון הרע ומרגילים לשונם אל דברים בטלים, ותלויים ברגליהם מפני שהולכים כל אחד ברכילות על חבירו ואינו הולך לדבר מצוה ולא לבית הכנסת להתפלל לבוראו, והנשים תלויות בדדיהן מפני שהן מגלין דדיהן ומניקות את בניהן ויראו הבחורים ויבואו לידי הרהור עבירה. אח״כ צעקה גיהנם צעקה גדולה ומרה ואמרה לנסרגיאל תן לי שאני רעב, אמר לה מה אתן לך, אמרה לו תן לי נשמות הצדיקים, אמר לה לא יתן לך הקב״ה נשמות הצדיקים.

אח״כ ירד משה למקום אחר, וראה ב׳ רשעים תלויים ראשיהם למטה ורגליהם למעלה ומכף רגליהם ועד קדקדם כולם דבוקים בתולעים שחורים, כל תולע ותולע חמש מאות פרסה, וצועקים הרשעים מפניהם ואומרים תן לנו מות ונמות שנאמר המחכים למות ואיננו (איוב ג׳:כ״א). שאל משה לנסרגיאל מה מעשיהם של אלו, א״ל שנשבעו שבועת שקר והמחללים שבתות ומועדים והמבזים תלמידי חכמים והמענים יתומים ואלמנות והמעידים עדות שקר, לכך מסר אותם הקב״ה לתולעים, אמר משה לנסרגיאל מה שם המקום הזה אמר לו עלוקה, והלך משה למקום אחר וראה ב׳ רשעים נופלים, וב׳ עקרבים דבוקים בהם, כל עקרב ועקרב יש לו שבעים אלף ראשים, וכל ראש וראש יש לו שבעים אלף פיות, וכל פה ופה יש לו שבעים אלף ראש ולענה, וכל אלו הרשעים נופחים גופם ונמקו עיניהם מפחד העקרבים שנאמר עיני רשעים תכלינה (שם י״א). שאל משה לנסרגיאל מה מעשיהם של אלו אמר לו הם האוכלים ממון ישראל, והמלבין פני חבירו ברבים, והמטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים, והמוסרים בני ישראל או ממונם ביד גוים, והכופר בתורת משה רבינו ע״ה, והאומר לא ברא הקב״ה את העולם, כל אלו מסרם הקב״ה לעקרבים, אמר משה לנסרגיאל מה שם המקום הזה, אמרו לו טיט היון. והביט משה וראה שני רשעים מטבורם ולמעלה בטיט, ומלאכי חבלה עומדים עליהם ומכים אותם בשלשלאות של אש, ומכים אותם באבנים של אש, ומשברים את שיניהם מן הבקר ועד הערב, ובערב מאריכים את שיניהם וביום שוברים אותן שנאמר שיני רשעים שברת (תהילים ג׳:ח׳) אל תקרי שברת אלא שרבבת, וצועקים הרשעים האלו בכל יום ויום. שאל משה לנסרגיאל ואמר לו מה מעשיהם של אלו, אמר לו הם האוכלים נבלות וטרפות ותבשילי גוים, והמשומדים, והנותן כספו בנשך ומרבית לישראל, והכותב שמות בקמיע בשביל גוים, והעושה רמיה במאזנים ובמשקל, וגונב ממון ישראל, והאוכל ביום הכפורים, והאוכל חלב ודם ושקצים ורמשים ולא הזהיר עצמו מאלו, לכך מסר אותם הקב״ה בידי מלאכי חבלה. וראה רשעים אחרים חציים מאש וחציים משלג, שלג למעלה ואש למטה, בלילה יבא האש במקום השלג, וביום יבא השלג במקום האש. שאל משה לנסרגיאל א״ל מפני מה הם חציים בתוך האש וחציים בתוך השלג, א״ל מפני שמניחים דרך הטוב והולכים בדרך רע. ואמר נסרגיאל למשה, לך וראה את הרשעים כיצד הם בגיהנם וכיצד שורפים אותם, א״ל לא אוכל ללכת, א״ל תניח אור השכינה לפניך ואל תירא כי לא ישלוט בך אש של גיהנם שנאמר גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע (תהילים כ״ג:ד׳), הלך משה וראה רשעים חציים מאש וחציים משלג, ותולעים יורדים בגופם ועולים ועמוד אש בצואריהם ומכין אותם מלאכי חבלה ואין להם מנוחה, ועליהם הכתוב אומר כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה (ישעיהו ס״ו:כ״ד). שאל משה לנסרגיאל ואמר לו מה מעשיהם של אלו, אמר לו הבא על אשת איש והבא על הנדה והבא על אחותו והבא על הזכר והעובד ע״ז והשופך דמים שלא כהוגן והמקלל אביו או אמו או רבו, והאומר אני אלוה כנמרוד כפרעה וכנבוכדנצר וחירם מלך צור וכיוצא באלו, שאל משה לנסרגיאל מה שם המקום הזה א"ל שאול, וראה רשעים שהם גונבים השלג ומשימים תחת אציליהם כשנכנסים לגיהנם, וזה שאמרו רבותינו ז״ל רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרים בתשובה (ערובין י״ד.), אח״כ עלה משה מגיהנם ואמר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי ואלהי אבותי שתציל עמך ישראל מן המקום הזה, אמר הקב״ה למשה, משה אין לפני משוא פנים ולא מקח שוחד, כל שיעשה טוב יהיה בגן עדן וכל שיעשה רע יהיה בגיהנם שנאמר אני ה׳ חוקר לב בוחן כליות (ירמיהו י״ז:י׳).

אחר כך נשא משה את עיניו וראה את גבריאל והשתחוה משה ויצא, אמר הקב״ה לגבריאל לך עם משה והראה לו את גן עדן. בא משה ונכנס לג״ע, באו שני מלאכים לפניו ואמרו לו הגיע זמנך שבאת לכאן? אמר להם, לא הגיע זמני אלא באתי לראות מתן שכרן של צדיקים בג״ע, פתחו ואמרו אשריך משה שזכית לבא לכאן, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה׳ אלהיו, שככ״ה בגימטריא מש״ה. כשנכנס משה לג״ע ראה מלאך אחד שהיה יושב תחת עץ החיים ושמו שמשיאל שר של ג״ע ובא משה אצלו, אמר לו מי אתה, א״ל אני משה בן עמרם, א״ל למה באת לכאן, א״ל באתי שאראה מתן שכרן של צדיקים בג״ע, אמר הקב״ה לשמשיאל לך עם משה והראה לו את גן עדן. אח״כ תפס ביד משה והוליכו לפניו, והביט משה וראה שבעים כסאות קבועות זה עם זה, כולם מאבן טובה ומרגליות טובות, ורגליהם מזהב ומפז נופך ספיר ויהלום, וכל כסא וכסא ששים מלאכי השרת משרתים אותו, שאל משה לשמשיאל זה הכסא למי הוא, א"ל לאברהם אביך, בא משה אצל אברהם א״ל הגיע זמנך שבאת לכאן? א"ל לאו, אלא באתי שאראה מתן שכרן של צדיקים בגן עדן. פתח אברהם ואמר הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו. בא אצל יצחק וכך השיבו, בא אצל יעקב וכך השיבו. שאל משה לשמשיאל וא״ל כמה ארכה של גן עדן, א"ל אין חקר ואין מספר לג״ע ולכסאות שבו, וכל כסא וכסא ששים מלאכי השרת משמשים אותו, ואין זה דומה לזה, ויש מהם כסאות של כסף, ויש מהם כסא של מרגליות, א״ל כסא של מרגליות למי הוא, א"ל לת״ח המצערים עצמם בתורה, וכסא של כדכד למי הוא, א״ל לצדיקים גמורים, וכסא של זהב למי הוא, א״ל לבעלי תשובה, וכסא של כסף למי הוא, א״ל לגרי צדק. והכסא של נחשת למי הוא, א״ל למי שהוא רשע ואביו צדיק או למי שהוא צדיק ואביו רשע, כי בזכות הבן יתן לו הקב״ה גן עדן, כמו תרח שנתן לו הקב״ה גן עדן בזכות אברהם והושיבו על כסא של נחשת שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום (בראשית ט״ו ט״ו).