Paaneach Raza, Vayakhel
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ובעזר שיכן באדם אהל, נתחיל סדר ויקהל:
ויקהל משה פירש"י למחרת יום כפורים, ותימה דהא לעיל בוישב משה לשפוט פי' ג"כ למחרת יום כפורים ואיך יתכן דכ"ז ביום א', וי"ל דיכול להיות דעד זמן אכילה עד חצות ישב לשפוט ואח"כ צוה על הבערה והמשכן בו ביום, מהר"ר משה, עוד פירש"י דהקדים אזהרת שבת לציווי משכן וכו', ותימה דשבת הוי עשה דאת שבתותי תשמורו ול"ת דכל מלאכה לא תעשו ואלו מלאכת המשכן אינו אלא עשה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה (וי"ל דמהכא הוא דילפינן זה):
אלה הדברים אשר צוה וגו', רמז לארבעים אבות מלאכות חסר א', כי אלה גימט' ל"ו, דברים מיעוט רוב שנים הרי ל"ח, דברים הדברים לרבות עוד אחת הרי ל"ט, ועוד כתיב לעשות אותם לעש"ת אותיות ל' תשע (והוא כמנין ט"ל שהוא מספר אותיות שניות של שם המיוחד שהם כוז"ו, והרמז שיש לייחד היחוד הגמור ית' שחידש מלאכת העולם כרצונו המוחלט ואין שני שיאמר לו מה תעשה ושישבתו מכל השניות להרחיקן לגמרי, לכן באה השביתה במלאכות במספר הזה, ועוד שאל ידאגו שבשביל השביתה לא יהי' לכם מה לאכול כי הוא ית' יתן להם בשכר זה טל"י אורות וגשמי ברכה יהיו בעתם, במדה כנגד מדה, וכאשר אירע להם במן, ושלזה הטעם בא להם המן בלחם משנה, והוא הטעם שירד דוקא בירידת הטל כדכתיב ותעל שכבת הטל וגו' במדה נכונה):
כל העושה וגו' לא תבערו וגו' פליגי בה אי לחלק יצאת אי ללאו יצאת, וקשה אמאי לא נדרשי' בכלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט הבערה אין מדה אחרינא לא, וי"ל דאמרינן במועד קטן כ"מ שאתה מוצא כלל בעשה ופרט בל"ת לא דיינינן לי' בכלל ופרט, והיינו כי האי דהכא ופי' לא דנין לי' במדה זו אבל דנין לי' בדבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל, חיים:
וא"ת למה לא דרשינן נמי לא תוציאו בדבר שיצא מן הכלל כמו בהבערה, וי"ל דאינה חשובה מלאכה לומר דבכלל העושה מלאכה היתה, ד"א למה הזהיר על ההבערה יותר מפני שאינה ניכרת ומפורסמת כ"כ לכן צריך אזהרה טפי, גם מפני שהי' צריכה תדיר, מהר"ר משה:
ויבאו האנשים על הנשים פי' ליקח מהם תכשיטיהן אבל ברצון הנשים הי' ואדרבא בזריזות בשמחה ובטוב לבב נתנום, משא"כ במעשה העגל דכתיב ויתפרקו בתי"ו ההתפעל דמשמע בע"כ ולכן זכו דראש חודש הוי יו"ט להם, מהר"ר משה:
וכל אשה חכמת לב בידיה טוו פי' לא בלבד שהיו חכמות לב לדעת חכמה במלאכות וללמדה אלא אף שהיו יודעות לאמן ידיהם לכך ולעשותה בעצמן, וקשה טוו הוא לשון רבות טוה או טותה מבע"ל דהא כתיב וכל אשה וגו' בלשון יחידה (וי"ל דנקט טוו לכלול גם שאין חכמת לב, דמהנך ראו וכן עשו אף אשר לא חכמו בלבותם בעצמן לעשות כן והוי כאלו אמר שכל אשה חכמת לב זכתה וזיכתה):
קרא ה' בשם בצלאל פי' שבשמו נרמזת חכמתו והוא שאמר לו משה בצל אל היית, שכוון בצלאל אף [שלא] אמר לו משה כדפירש"י לקמן, ג"ן:
וא"ת מ"ש דגבי בצלאל יחסו עד אבי אביו ולא כן גבי אהליאב, וי"ל לפי שחור נהרג במעשה העגל והמשכן בא לכפר על אותו מעשה של העגל שהראה להם הקב"ה שנתרצה לכן נעשה ג"כ ע"י בן בנו של חור עצמו וזה בא הכתוב להודיענו כאן בכך, מצאתי:
בחכמ"ה עולה תרי"ג במילוי אותיות כזה חי"ת כ"ף מ"ם ה"י, וכן נחל"ה נו"ן חי"ת למ"ד ה"י, והוא שכתוב טובה חכמה עם נחלה, מהר"ר יהודה:
ולחשוב מחשבות דרשינן מיני' מלאכת מחשבת דוקא אסרה תורה, ותימה א"כ ל"ל אשר חטא בה דממעטינן מיני' פרט למתעסק תיפוק לי' דאינה מלאכת מחשבת, מרבי:
(וי"ל דלענין חיוב נפקא מלחשוב מחשבות, ומאשר חטא נפקא דמתעסק אין בו חטא כלל ולא לבד שאינו חייב, ואשר חטא לחודי' נמי הוי מוקמינן לה במסתבר דחיוב רק לפוטרו מחיובא:
ויעש את שמן המשחה קודש ואת קטרת הסמים טהור, וא"ת למה שינה ונקט בזה דוקא קודש ובזה טהור, וי"ל דשמן המשחה הוא מקדש אחרים במשחם בו כדכתיב לעיל בכלים ובאהרן ובניו ובגדיהם, וקדשת אותם, אבל הקטרת שאינו כן כתיב בי' טהור על שחיבת הקדש מכשרת לקבל טומאה ולהצריך טהרה ובקטרת נמי הכי הוא:
במראות הצובאות, הכיור הי' נתון בין אהל מועד ומזבח, משוך מעט כלפי צפון כדי שיראוהו הנשים ויזכרו תמיד שמשקין משם הסוטה כדכתיב מים קדושים בכלי חרס ומתרגמינן מי כיור במן דחסף כדי שיווסרו ממראותיהם, ג"ן, ומה שהכיור נעשה ממראות הצובאות, מפני שהכהן שהי' מקריב קיני זבות ויולדות הי' צריך להקריבן לשמן ואסור לו להסתכל בפניהם לשידע לשם איזה יקריב והיתה עומדת אצלו ומביט הוא בכיור את פניה ומקריב לשמה, מרבי: