בא וגו' הכבדתי את לבו, והק' רשב"ם מדוע בכל המכות לא הודיע למשה שחיזק לב פרעה, וכ' בס' דברי תענוגים ע"פ בעה"ט "בא" גי' ג', רמז לו שיתרה לפרעה על ג' מכות הרבה חשך בכורות. ובפכ"ב כ' רש"י ולמה הביא חשך משום רשעים שמתו בג' ימי אפילה, וגם שיקחו ישראל המטמונות, והב' טעמים לטובת ישראל, והי' ק' למשה שהתרה על ג' מכות ובהם חשך, ולהנ"ל חשך מוכרח לבא ואף אם ישלחם, ויאמרו מצרים שמשה בדאי, לזה א"ל ה' אל תירא אני הכבדתי לבו ובודאי לא ישלחם: והה"צ מגאסטאנין ז"ל אמר לרש"י בלק (כ"ב כ"א) כבר קדמך אברהם כי זה לעומת זה עשה ה' כמו שאתה עשית בזריזות בסט"א, כן עשה אברהם בקדושה, וירא משה כשראה שפרעה יש לו מדת עקשנות בסט"א, ומשה ל"ה עקשנות בקדושה שהי' ענו מאד, ולכן א"ל ה' שעקשנות שיש לפרעה נצמח מה' כי הכביד לבו: ובמד"ר פי"ז הכבדתי לבו ככבד, ואי' עפמ"ש בחולין מ"ו. כבד שהתליע אם נשאר כזית במקום מרה כשר, לב שהתליע טרפה, ובוארא (ז' כ"ט) בצפרדעים פרש"י בבני מעים נכנסין ומקרקרין לבו, וה' רצה שפרעה יחיה ויספר הנסים ואם יאכלו מלבו יהי' טרפה, לכן שם לבו ככבד, וז"ש למען תספר וגו'. ובס' מגלת ספר איכה (ה' י"ח) על זה דוה לבנו חשכו עיננו, דלב ועין אחוזות זב"ז וכשיחלה א' מוליך השני עמו, וכמ"ש בע"ז כ"ח: שוריינא דעינא באבנתא דלבא תליא, ובתהלים (ל"ח י"א) לבי סחרחר אור עיני גם הם אין אתי, וכן בצלותא דר"ח (ברכות ט"ז.) אל ידוה לבנו ואל יחשכו עיננו, ורש"י נדרים כ"ב. בשביל לב רגז כליון עינים, וכן מה שטוב ללב טוב לעין, ברכות ל"ט. ונ"א., וז"פ בתהל' (ע"ג ד) יצא מחלב עינמו עברו משכיות לבב, וז"פ הכבדתי את לבו וכסה את עין הארץ:

ולמען תספר באזני בנך ובן בנך ב' במסורה כאן ולמען תאריכו ימים, ונרמז מ"ש הרמב"ם לבנו אשרי מי שחתם ימיו במהרה שלכל אדם יש קצבה מה שצריך לתקן, ואם גמר השלים ימיו, ואם יש לו בניו אז אין קצבה לשנותי' שצריך ללמדם, ועפ"ז כ' בתורת משה תבא (כ"ח י"א) והותירך ה' לטובך, שיתן לך מותרות חיים שתוכל לפעול בפרי בטנך, וא"ש המסורה, וע"ס פני מבין: והרמב"ן הביא מד' הודיע למשה מה מכה יביא וכתב משה ברמז, והגר"ש מאסטראפאלי ז"ל אמר דאותיות בומ"ף מתחלפים, הב' לפ', ומאחה"ע א' מתחלף לע', נמצא כשנעמיד בתיבת פרעה ב' תחת פ' וא' תחת ע' יהיה "ארבה", וזה "בא" אם תכניס אל "פרעה" תחת פ' וע', והיינו למען "שתי אותיות אלה" (ב' א') בקרבו, באותיות פרעה, ובס' נליא רזא כ' בא ר"ת במכות ארבע. - וא"ש מה שק' דלא מצינו כלל שה' אמר למה מכת ארבה, ורק משה אמר ולהנ"ל א"ש. וע"ע בתורת משה, וגם שמעתי פי' ולמען תספר כו' אם תרצו לנטוע אמונה בלב בניכם "וידעתם כי אני ה'" מוכרחים אתם מקודם להיות מאמינים, ועשו"ת שבו"י ח"א קע"ג והבאתי בפרד"י וירא קל"ב., ובנח"ק כ' עפמ"ש בב"מ פ"ה. כל שהוא ובנו וב"ב ת"ח אין תורה פוסקת מזרעו, וכ"ה בב"ב נ"ט. ע"פ קהלת (ד' י"ב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק, ובתו"ס ב"ב כ' דוקא היכי ששלשתן רואין זא"ז, וא"ש ולמען תספר וכו' אז וידעתם כי אני ה' גם לעתיד והתורה לא תפסיק עוד, וע' בגשמי ברכה שם, ובתפארת יהונתן כ' ע"פ דברים (ב' ט') פן תשכח וגו' והודעתם לבניך ובב"ב. ע"פ הנ"ל דסגולה שלא תשכח הוא והודעתם לבניך וב"ב ושוב לא יופסק, וכמ"ש תו"ס בזמן שרואין זא"ז היינו שצריך ללמוד עם בני בניו, וגם בג' פעמים הוי חזקה: ובשו"ת נובי"ק בהקדמה מבנו הביא דהא דעדיות פ"ב מ"ט, אב זוכה לבנו בנוי וכח ועושר וחכמה, וק' נוי וכח הם מצד הטבע אבל חכמה הא אי' בנדרים פ"א. מפ"מ אין מצוין ת"ח לצאת מבניהם ת"ח שלא יאמרו ירושה, והא דב"מ פ"ה. אין סתירה לזה די"ל אם כבר לא פסקה התורה מג' דורות לא תפסיק עוד דחוט המשולש לא ינתק, ואינו אומר מצד חיוב אלא שאם אירע כך זוכה לזה, ובנדרים מדבר על הכלל מפ"מ כו' דהי' צ"ל שבן ת"ח ג"כ יהי' ת"ח עז"א דאינה בירושה, ופי' הר"ן דלא ילמדו ויסמכו שהוא בירושה, ורא"ש פי' שלא יאמרו אחרים, ירושה לבני ת"ח ואנו אין מצליחים בלימוד, אבל הא דעדיות ק', ואולי י"ל דקאי על שאר חכמות לא תורה, דגוף אדם מורכב ממים שמן סיד ומלח, וחלקי מלח נותנים שכל, וז"פ בקידושין כ"ט: אם הי' בנו זריז וממולח בנו קודמו היינו שיש בו הרבה מלח, ובל"ז י"ל לירושלמי פ"א דקידושין ובילקוט תהלים ל"ז דזוכה לבן היינו ע"ש ולמדתם אותם ואת בניכם שהוא מה דמחויב הרב ללמד לבנו: וגם י"ל דגם בתכמה האב זוכה לבנו, אם הבן ג"כ מייגע א"ע בתורה אז זכות אבותיו מסייע' לו וכמ"ש מהרש"א ב"מ והבאתיו בפ' מקץ דש"ח: עי"ל לפמ"ש בתענית ד'. האי צ"מ דרתח אורייתא מרתח בי' והדין מליח כרותח וז"פ ממולח דהוא צ"מ דאורייתא מרתח בי', ובזה העיר ג"כ ידיד נעורי הרה"ג ר' יצחק מארגענשטערן נ"י מווארשא בפתיחה לספרו מאה שערים, ופי' בזה מ"ש במנחות נ"ג. אי בר אוריין ובר אבהן יאות, ואי לא אשא תיכלי', תמוה שקללו, ולהנ"ל א"ש דבת"ח יש בו אש, ובב"ב ד"י. אש קשה מים מכבים, ות"ח שיש בו אש הרבה יש בו ג"כ מים הרבה, ואין מים אלא תורה דכ' הוי כל צמא לכו למים. (ב"ק פ"ב.) ומכבים תגבורת אש, אולם בן ת"ח דלפי הטבע יש בו תכונת הוריו, ומים זה תורה אין בו, יש לחוש שאש תיכלי', וזה י"ל פי' בשבת ד'. וחולין י"ב. וקי"ב. לכו תיכול עלה כורא דמלחא, שלא תוכל להבין כי אם אחר שתאכל הרבה מלח שיהי' לך הרבה מחלקי מלח:

מאן עב"י אב"ע ל"ח בשם תשו' רשב"א חילוק דמיאון הוא סירוב לגמרי, ולא אבה אינו סירוב לגמרי, וע' בד"ש דכאן סירב לגמרי, ואח"כ (י"א כ"ז) כ' ולא אבה לשלחם, ולא הי' סירוב לגמרי, רק ל"ה לו חשק לשלחם:

ויפן ויצא, באלשך ירמיה (ל"ב ל"ג) הביא מד' שביציאתו שם פניו כנגד פרעה, ופסע דרך אחוריו לתת כבוד למלכות, דויפן מגזרת פנים כמ"ש ופנית אל תפילת עבדך שיסביר לו פנים לקבל תפילתו ע"ש, וז"פ בויקהל (ל"ה כ') ויצאו כל עדת בנ"י מלפני משה שעשו כבוד לו שיצאו אחורנית, וכן כה"ג ביה"כ כשיצא מקה"ק, ואנו אחר שמ"ע ג' פסיעות כיומא נ"ג., וז"ש בתשא (ל"ב ט"ו) ויפן וירד משה מן ההר, ובס' שער בת רבים הביא להיפך שפנה פניו מפרעה ויצא כדרך יוצא מאיש הדיוט:

ויושב עא"ע, ואיי הים מגילה ט':

מי ומי ההולכים, פרעה שאל מי ומי, שאצל כל העמים היתה תורתם במחשך ואסור להמון להגות בה והיא רק נחלת החרטומים וכומרים, אבל אצלינו אין כל חלוקי כתות הכל שווים, וזה בנעורינו ובזקנינו נלך, ור"ר אלימלך ז"ל אמר עפמ"ש בסוכה נ"ג. אשרי ילדותינו שלא ביישה זקנותינו, ומי שאינו מתנהג כשורה בילדותו מתבייש בזקנותו, וז"פ במשלי (כ"ב ו') חנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנו, שלא יוצרך לסור מדרכו הקודם וז"פ בנעורינו ובזקנינו נלך, היינו שנדריך אותם בקדושה גם בגשמיות באכילה, וע' נו"א. עי"ל "בנעורינו" מקודם אנו צריכים להוציא הנערים מטומאה דמצרים והסכנה להם יותר ואח"כ "זקנינו" אשר אין כ"כ סכנה, ובס' שעב"ר הביא הא דחגיגה ג'. טף למה בא ליתן שכר למביאיהן, וכ' בתוס' מכאן סמכו להביא קטנים לבהכ"נ, וכ"ה במס' סופרים פי"ח ה"ו, אבל בזה"ז יש לבטל מנהג זה אם מבלבלים להמתפללים, אבל הטף הגדול העונים איש"ר יבואו לבהכ"נ, וכמ"ש במג"א קכ"ד סקי"א, וז"ש בנעורינו ובזקנינו נלך להתפלל, עיקר הנערים דתפלתם יקרה, כשבת קי"ט. עולם מתקיים בהבל פיהם של תשב"ר, ובב"ר תולדות הקול קול יעקב כ"ז שתינוקות מצפצפים אין אוה"ע יכולים להם, וז"פ (תהל' ח' ג') מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, ובר"ח סו"פ גידול בנים כ' "תשבר גרם" ר"ת תינוקות של בית רבן גזירות רעות מבטלין, ובס' הברית עה"ת מהגר"צ קאלישער ז"ל כ' ג"כ לפרש לכו נא הגברים דיש להבדיל בתפלה במחיצה בין עזרת אנשים לנשים, וזה ראו כי רעה נגד פניכם, ועב"ש אה"ע ס"ב סקי"א שאסור לברך שהשמחה במעונו בבית שאנשים ונשים בחדר א', ועשו"ת ח"ס חו"מ ק"צ בזה:

רעה רש"י כוכב של דם, וערש"י יהושע (ה' ט'), ויע"ד ח"ב דרשות אה"ו ד"ד, דאיך ידעו שהיא של ישראל וכי נרשם בכוכב, ורק דמזל מאדים או אושיד דמא או טבתא או מוהלא (שבת קנ"ו.) ובמדבר לא מלו ולא קיימו שחיטה, וזה ראו כי מאדים כוכב דם נגד ישראל שהוא כוכבו של עשו עד שיהושע מל ישראל הכניע למאדים ואמר גלותי חרפה וגו', ובמשה (שמות ב' ב') ותרא כי טוב הוא שנולד מהול, ול"ה צריך לדם, ואין לו כח להחליש למאדים ולכן בחר ביהושע וע"ע בל"ע דרוש כ"ט: ותור"ח בלק נ"ה. כ' דלעולם ה' לא יבטל הגזרה, רק שמהפך אותה, וז"פ ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה, ולא כ' מעבירין את הגזרה, אע"כ דהגזרה קיימת רק שמעביר אותה מרע לטוב, וכן הא דאי' בברכות נ"ז: הרואה הספד בחלום חסו לו מן שמים, דבאמת הי' לרעה רק באיזה זכות נהפך ההפסד להספד, וע' ר"פ בחקתי שנותן הגשמים ביערות, וע"ע בתפא"י פסחים פ"י מ"ה בזה ובכל ענין יצי"מ:

כי אותה אתם מבקשים ערש"י וצ"ב, וי"ל ע"פ בעה"ת פנחס (כ"ו נ"ט) אשר ילדה אותה ללוי, כי אשת לוי שמה "אותה", ואותה הזקנה המופלגת במעלותיה ובניה הטובים משה ואהרן ומרים ונכדותיה, אם יוציאו אותה לא ישיבו עוד למצרים, ואם תשאר במצרים תהיה משכון שיחזרו למצרים, לז"א פרעה שילכו רק הגברים ולא "אותה" ותשאר למשכון, וכ"ה בירחון אהל מועד שנה ג' סי' מ"ו. וע' בתולדות אדם להגר"ז מווילנא ז"ל בסוף הס' שהק' על זה דמלת ילדה בלי מפיק ה"א ומלת אותה במפיק ה"א, ולהנ"ל הי' צ"ל בהיפך ע"ש: עי"ל דדרך התגרים לבקש סכום גדול, והקונה יאמר פחות וכמ"ש בנדרים כ"א. שניהם רוצים בג' דינרים, וז"פ כי אותה אתם מבקשים, דהמבוקש אמתי שלכם רק הגברים, ובכוון שאלתם יותר כדי שעכ"פ תפעלו מחצית, וע"ס חמדה גנוזה ובפני מבין ר"פ לך בזה:

רש"י במקום אחר הוא ברש"י מסעי (ל"ד. ג'):

וינח ערש"י, וי"ל ע"פ בעה"ט מסורה וינח ביום השביעי (יתרו כ' י"א) שנח ארבה בשבת, וא"כ ניחא דארבה שינוח בשבת לא הי' ולא יהי', וגם למדרש דארבה הוכיח דמקום שכלה הארבה שם כלה גבול מצרים, וז"ש לפני' ל"ה, ר"ל להלן ממקום זה לא היה, וכאן כלה הגבול, וע' תדב"א פ"ז מכל הפרשה:

לא ערש"י וש"ח ושמע שלמה. ובב"ב ע"ד: בישרא' מליחא לא מעלי, וארבה דמי לדג שאי' שם כוורא מליחא מעלי ע"ש:

וימש ע' ספורנו ושם אפרים, ובס' הברית עה"ת שחשך מצרים הי' בריאה חדשה לא כחשך שהוא אפיסת אור, כשתעדר שמש יהי' חשך, וכ"כ בכוה"ק בשם גר"א וכ"כ בישעי' (מ"ה ז') יוצר אור ובורא חשך, אך הרד"ק פי' שם דחשך קאי על הארץ כי היא גורמת חשך כשישקע שמש, וע' ריש פסחים וקריא רחמנא לחשוכא ופקדי' אמצותא דלילה, משמע דחשך בריאה בפ"ע, וע' או"ח נ"ט ס"א דמשו"ה תקנו מדת לילה ביום ומדת יום בלילה להוציא מאפיקורסים שמי שברא אור לא ברא חשך ע"ש, ובהגהות לס' קול אלי', ובס' שיח השדה כ' להיפך שחשך מצרים הי' אור גדול ומתוך כך לא ראו מאומה כמו העטלף שאינו יכול לראות באור, וז"ש וימש חשך שחשך מש, ומתוך כך הי' חשך, ובתורה תמימה כ' דחשך ל"ה באויר רק בעיני האנשים שהי' מתוח תבלול על אישן העין והי' נמוש ביד, והי' כעובי דינר כמ"ש במד':

חשך ברש"י ב' טעמים, ובמד' אמר ה' למלאכים ראוים ללקות בחשך והסכימו כולם ולמה הביא חשך בשביל ב' טעמים הנ"ל, וק' למה לא שאל מיד למה הביא חשך רק אחר ההסכמה, וכ' בארץ חיים (תהל' ק"ה כ"ח) בשם ר"ר העשיל ז"ל עפמ"ש בסנהד' י"ז. אם ראו כולם לחובה פוטרין אותו וא"כ כשהסכימו כולן ק' למה הביא חשך, אך כ' מפו' דז"ד אם כולם אמרו מטעם אחד, אבל אם כל אחד אומר טעם אחר אין פוטרין אותו, ולז"א ב' טעמים, וכ"כ בדבש לפי מער' ח' אות כ"א, ובלקוטי אורות תהל' (ק"ה נ"א) הק' דהטעם של כולה חייב זכאי דבעינן הלנת הדין אולי ימצא זכות, ובכולם לחוב לא ימצא זכות, א"כ בב"נ דהנהרגין בדיין א' וע"א ל"ש זה, וכן מפורש בשמע שלמה שמות דבב"נ ל"ש זה וצ"ע: ובזה י"ל במשלי (י"ז ט"ו) מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם, דאם דיין האחרון רואה שכולם לחובה אין לו להתחכם ולומר זכאי כדי שיחייב, וז"פ ספרי קרח עה"פ ולא הרעותי את אחד מהם (קרח ט"ז, ט"ו) שלא חייבתי את הזכאי ולא זכיתי החייב, וע' בל"ע דרוש א' וע"נ ר"ה ומ"ש בפ' משפטים וכ"ג ב'): ובמד' פי"ד הה"ד שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו, (תהל' ק"ה כ"ה) למה"ד למלך שסרח עליו עבדו א"ל לך ומכהו נ' מלקות והכהו ק' כך החשך הוסיף מדילי', ובס' אבי הנחל כ' דפלוג' בכתובות צ"ט. בשליח שהוסיף על דעת משלחו ששלח ליזבן ליתכא וזבין כורא אי מעביר על דעת משלחו או מוסיף, וכן הכא ה' שלח חשך ומלאך החשך הוסיף עוד חשך כפול, וז"ש ויחשיך והוסיף ואעפ"כ לא מרו את דברו דהוי מוסיף. וע' בכור שור ברכות ט' דבר נכון, ובגו"א כ' דשלשה ימים פ' ג' מעל"ע ושלשת ימים פי' שליש של ימים ולא שלמים, וכאן ל"ה ג' מעל"ע, אך ק' מיבמות קכ"א: אילימא דלא אכלו ולא שתו והכ' וצומו עלי שלשת ימים לילה ויום, הרי דהי' שם ג"י בלי הפסקה, וכ' שלשת ימים, וע' אור דוד שם וגשמי ברכה ותו"א, ובס' הברית הק' האם לא אכלו ג"י, וי"ל דבנ"י הביאו להם לאכול, ובכוה"ק כ' הפשט שלא קמו איש מתחתיו שבא להם תמונות זרות מפחידות עד שלא יכלו להתנוע מפחד: ובתו"מ הק' דמה צרך לנס זה דחשך הלא יכול להכות מצרים בסנורים, וכ' כי העור מרויח בשאר אברי' וחושיו, והיניקה הראוי להמשיך להעין נמשכת לשאר חושיו, אבל היושב בחשך ועיניו פקוחות כח הראיה משמש, וחושיו אינם מרויחים רק עוד מפסידים, וע' ריח דודאים דף ל':

לא ראו, בס' אשכול ענבים כ' החשכות הגדולה בתבל אשר לא ראו איש את אחיו ואינו רוצה לידע ממנו רק חי בפני עצמו: אור במושבותם, י"ל עפמ"ש בביצה ל"ב: המצפה לשלחן אחרים עולם חשוך בעדו, ורק מי שיושב אצל שלחנו אור לו, וז"פ הי' אור במושבותם:

וגם אתה תתן בידינו זבחים ועולות, וקשה הלא פרעה אמר רק צאנכם ובקרכם יצג ומשה אמר שגם הוא יתן בידם זבחים ועולות, ובס' אבני שהם כתוב עפמ"ש בע"ז כ"ד. כל הפסולין ע"ג מזבח ולדותיהן מותרין, ובדכ"ב. אין מעמידין בהמות בפונדקאות של עכו"ם שחשודין על רביעה, אבל על בהמתן ל"ח דחס שלא תעקר, ואי' במד' אם בגופן שלטו ק"ו בנשותיהן עד שה' חתם שמו עליהם, ולפ"ז יאמרו מצרים ששלטו בבהמתן של ישראל ונרבעו, וז"ש רק צאנכם ובקרכם יצג לפי שאתם רוצים להקריב ופסולים, וא' משה יפה דברת שבהמות שלנו פסולים, ולפיכך גם אתה תתן בהמות שהם כשרים, אבל גם מקנינו ילך אתנו, שמא יאמר ה' שכשרים, וכמו שה' חתם שמו עלינו, וגם ממנו נקח ר"ל הבאים מהם הולדות דכשרים להקרבה, וע"ע בהקדמה לס' משפט שלום אריכות גדול': ובאוה"ח שהוא יתן בידם מקנה הראוי לזבחים, ואנחנו נעלה לצורך עצמינו וכו', ובחמדת ישראל קו"א דקמ"ו כתב דלפ"ד ישראל ל"ה בכלל ב"נ והיו מותרים להקריב גם זבחים, ותמוה דבזבחים קט"ז. מקשי' באמת למ"ד דב"נ אין מקריבין שלמים מקרא זה ומשני זבחים לאכילה ועולות להקרבה, ומוכרח או דגמ' ס"ל דפי' הקרא שמשה אמר שיקריבו עבור פרעה, או שגם ישראל יש להם דין ב"נ ול"ה מקריבין רק עולות, וברש"י אי' להדיא דקו' גמ' משום דגם ישראל הי' להם דין ב"נ, וצ"ע שאוה"ח לא הביא הגמ', וברמב"ן פי' ג"כ הקרא כן, ואולי האוה"ח כשי' המד' שהיה להם דין ישראל, ובפרד"י וישלח רל"ט. הבאתי סש"ש ע"פ מד"ר מסעי פכ"ג, ותנחומא בפר שעלה לשם הבעל, במ"א (י"ח כ"ו) לא היה רוצה לילך עד שא"ל אלי' לך, וש"ש יתקדש על ידך, וז"ש משה גם אתה תתן בידינו ולא ילכו מעצמן, אבל וגם מקנינו ילך עמנו בעצמם ילכו, ועי' בשעב"ר פ' אחרי דף מ', ופרד"י נח נ"ז: וס"ט. מזה הרבה, וע"פ יתרו (י"ח י"ג):

פרסה ערש"י וכ"כ בשבת פ"ה., ובתרגום מדעם וצ"ע: כי ממנו נקח לעבוד את ה', המלב"ם בס' ארץ חמדה פי' עפמ"ש בעירובין ק'. אלמלא לא ניתנה התורה הי' למדין צניעות מחתול גזל מנמלה עריות מיונה כו' וז"ש כי ממנו נקח מהבהמות נקח לעבוד ה' שאנחנו לא נדע עדיין במה לעבוד ה' עד בואנו על הר אלקים חורבה, ונלמד כעת מהבהמות ומעוף השמים יחכמינו, וז"פ בשה"ש (א' ח') אם לא תדעו צאו לך בעקבות הצאן ללמוד מהם, וז"ש ביומא י"ח. ומעבירים לפניו פרים ואילים שיהא רגיל בעבודה: עי"ל עפמ"ש בע"ז כ"ד. לוקחין קרבן מנכרי ול"ח משום נעבד דאם עבדי לא מזבני, וז"ד אם מזבני לישראל שאינו עע"ז, ובמצרים גם ישראל עע"ז ומזבני, וז"ש ועשינו לה' אלקינו וממילא מותר קרבנות מעכו"ם, וז"ש משכו מע"ז וקחו דאל"כ אסור ליקח מעכו"ם, ובאוה"ח ממנו נקח בדמים וכו', ובקוי אור הביא ירו' פ"א ה"א מערלה ולקחתם לכם בדמים ולא מן המצוה, ועי' פ"מ וציון ירושלים שם, ובשו"ת בית נאמן סי' כ"א, הרי מבואר דולקחתם לכם פרי עץ הדר הוא בדמים, כן כאן ממנו נקח היינו בדמים, וע"ל פ' וארא (ט' ח'), ולקמן (י"ב כ"א):

דברת ערש"י ובמקץ (מ"ב י"א): לא אוסיף ערש"י, בח"ס כתוב בשם הפלאה דאסור להסתכל בפני רשע המזיק לו ומשה היה בבחי' פנים כנגד פרעה שהיה בבחי' עורף אותיות פרעה המה הערף והיה מוציא ממנו הנצוצות הקדושות (כי כל דבר יש בו נצ"ק אשר בלעדו א"א לחיות, וז"פ נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות, שע"י הראי' יצא נ"ק ולא נשאר בו חיות, ועי' אוה"ח ויחי מ"ז כ"ט, וע"נ פ' בא שהביא האר"י ז"ל, וינצלו את מצרים (י"ב ל"ו) היינו הנ"ק שהוציא ממנו) ועכשיו שמשה הוציא ממנו הקדושה אסור לראות פניו, וע"ע בפרד"י בראשית ל"ג., וירא קכ"א. מ"ש מענוות משה, ואעפ"כ כשאמר לו פרעה אל תוסיף עוד ראות פני, לא היה עוד ענו ואמר תיכף כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך, ויל"ד הלא ראהו אח"כ דכ' (י"ב ל"א) ויקרא למשה ולאהרן וברש"י שצעק היכן משה וע"ש במד' ואוה"ח, ובד"ח פ' ויחי כ' לפמ"ש בש"א (א' י"ח) ופניה לא הי' לה עוד, ור"ל פניה הרעים נסתלקו ממנה, ופנים חדשות בא, וכן כאן לא אוסיף עוד ראות פניך פני מלך ביופיו, רק פניה זועפות, וע"ס בית יעקב, ולקוטי אורות על תהלים (ק"ט כ"ד), ומ"ש בפרד"י ויחי שמ"ב: ובמגילה כ"ח. אסור להסתכל בצלם רשע, ובמג"א רכ"ה סק"כ כ' דוקא להסתכל בו ביותר אבל ראיה בעלמא מותר, וכ"כ בסי' קכ"ח סקל"ה, ובסמ"ע חו"מ קנ"ד סקי"ד כ' להיפך שראי' בדיוק יותר מהסתכלות, ובנפ"ח הביא מס' חפץ ה' להאוה"ח דבשבת קי"ח. מימי לא הסתכלתי משמע כמג"א, וע"ע בקו"א לס' המקנה סי' ס"ה יד מלאכי קע"ט, בחגיגה ט"ז. המסתכל בקשת, בר"ה כ"ט. והביטו אל נחש (חקת כ"א ז') שמתרגם ומסתכל, בירו' שם פ"ג ה"ט, ועמ"ש בפרד"י וישלח ר"נ., ובשד"ח מער' ה' אות צ"ה ופאת השדה שם, שו"ת בכורי שלמה או"ח סי' א' וב', בס"ח קע"ח ומקו"ח שם, באוה"ח בלק (כ"ג כ"א) לא הביט און ביעקב, זה"ק משפטים קכ"ג: כד נהרא לי' שמעתתא דיוקנא דרשב"י איתער בי', ובויחי רל"ו סע"א, ובירושלמי שבת פ"א ה"ב כל האומר שמועה מפי אומרה יהי' רואה בעל השמועה כאלו עומד נגדו דכ' אך בצלם יתהלך איש, וע"ש ביפה מראה, ומדבר קדמות ערך ציור כי צורה הקדושה תשלים השכל, ובעירובין י"ג: אולי חזיתי לר"מ מקמי' הוי מחדידנא טפי, וברכות כ'. ר' יוחנן יתיב אשערי טבילה, ובירושלמי ביצה פ"ה ה"ד א"ר יוחנן לא זכיתי לאורייתא אלא דחיימינן לאצבעי דרבי, ועי' ברכות נ"ז. שזוכה לחסידות, ובסוטה ל"ז: דיוקנא של אביו ראה, וכריתות ו', כי יתביתי קמי' רבין חזי לפימי' דרבנן שנ' והיו עיניך רואות את מוריך, ובחגיגה ה': רבי ור"ח כו', הרי דבראות חכמים זוכה לחיים, ועי' זה"ק וישב קצ"ו., וירושלמי הוריות פ"ב ה"ה דיוקני של רחל ראה, ועי' שפתי צדיק שמות אות י"ג, ושו"ת חת"ס ח"ו סי"ד שאסור העמדת פוטוגרפיות על מצבות, ועי' מהר"ם שיק יו"ד ק"ע, ובס' הדרת קודש סי' כ"ב ול"א, ומה שנדפס ממני תשובה בסימן ע"ה, וע"ע בס' מגלת ספר שה"ש (ב' י"ד) ע"פ הראני את מראך דמקלסתר פנים ניכר מעשהו, ובעש"ט אמר בפני נכתב ובפני נחתם, הכל נכתב ונחתם בפניו, וז"פ בתצוה (כ"ח ל"ו) ופתחת עליו פתוחי חותם קדש לה', על מצחו יהי' חרות קדש לה' הקדושה יזריח ויופיע משם, וכ"כ אוה"ח וירא (י"ט י"ז) בפ' אל תביט, ויגש (מ"ו ל') אמותה הפעם, וט"ז או"ח קע"ד סק"ט בשם האר"י ז"ל פעם א' שתיתי יותר מרביעית הראו לי במצחי שהיתה ברכה לבטלה ע"ש, וז"פ בירמיה (י"ד ז') אם עוננו ענו בנו, וכי באבות פ"ב מי"ג ואל תהיה רשע בפני עצמך, וז"פ במגילה כ"ח. מימי לא נסתכלתי באדם רשע, והול"ל לא הסתכלתי ורק הפשט דלא נראה בפני עין ורשע, ולא נראיתי בדמות אדם רשע כשהביטו בי חבירי, וערמב"ן בראשית (ח' ב') שמסרו חכמים זל"ז סימני שרטוטין, וז"פ ויצא (ל"א ב') וירא יעקב את פני לבן שהכיר בקלסתר פניו, וביתרו (י"ח כ"א) ואתה תחזה, וכן י"ל ביומא ט"ו. ר"ל מאן דמשתעי בהדי' בשוקא יהבי לי' עיסקא בלא סהדי, דר"ל היה מכיר בפניו פנימיותיו, ועי' ה"ק אחרי ע"ה: ר' אבא כי חמא חד בר נש דרשומא באפוהי אמר דעבר וכו' איתרשים באנפוהי, ועי' יע"ד ח"א דרוש ז', ובארצות החיים ולקוטי אורות תהלים (קי"ט ק"ט) הביאו פשט נפשי בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי, כי בשרטוטי היד יכולים לראות המאורעות ובזכות התורה יכול להשתנות, ובמדרש תלפיות ענף אדם כ' כי במגפה ר"ל טוב מצחו מכוסה שלא יראה השטן ויכיר עונותיו הנרשמים במצחו כמ"ש בזהר ויקרא ברע"מ ט"ז:, ועי' תהלים (ז' ב') אם יש עול בכפי, ועמ"ש בפ' יתרו (כ' ג') ובמלואים והערות לדף קפ"ט:, ובר"ח שער תשובה פ"ו, ושער הקדושה פ"ח: