וישמע יתרו. רש"י מ"ש שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, והוא מזבחים קטז. וע"ש במהרש"א, וירושלמי מגילה פ"א הי"א, ותוס' ע"ז כ"ד: ד"ה יתרו, ובשו"ת תשב"ץ ח"ב רכ"ג, כ' משה"ק הרי מפורש בקרא מה ששמע, לק"מ שהכ' דיבר דרך כלל ששמע את כל וכו', ולא שמע אלא הענינים היותר מפורסמים, ופרש"י דהם קריעת ים סוף דמצינו שנשמעו מרחוק דכ' בבשלח (ט"ו י"ד) שמעו עמים ירגזון, וכ' ביהושע (ב' י') כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף, ומלתמת עמלק כתובה בצדה, מפ"כ שמע אותה, וזה להאומר לאחר מ"ת בא וא"כ לא נסמכה למ"ע אלא לומר שגם זה שמע, ומ"ש בחקת (כ"א א') וישמע הכנעני כו' שיש להקשות שהרי שם כ' כי בא ישראל כו', אלא שכבר פי' הרמב"ן שלא דרשו כן על הפ' שבפ' חקת אלא על מסעי (ל"ג מ') ושם לא נא' כי בא ישראל אלא בבא ישראל ושם תפול יפה השאלה מה שמע בבא ישראל, ופרש"י שמת אהרן שכ' בצדו בפ' חקת וגם בפ' מסעי ע"ש עוד: ובס' דברי תורה אות ע"א הביא מהרצ"א מדינוב ז"ל, וישמע ר"ת שמע מלחמת עמלק וקריעת ים, ובמד"ר הה"ד כבוד חכמים ינחלו זה יתרו, חכמים ר"ת יתרו כהן מדין חותן משה, ובס' מכלל יופי דכ"ח: כ' דמפו' הק' דקיי"ל ביבמות כ"ד: אין מקבלין גרים לא לימות המשיח ולא בימי דוד ושלמה שלא יאמרו משום שלחן מלכים גייר, ובמדבר שהיה להם באר מן וענני כבוד ואיך גיירו ליתרו, ועי' ביד יוסף דעו"ק דכ' בישעי' (ב' כ') נכון יהיה הר בית ה' ונהרו אליו כל הגוים, והתי' דרק ב"ד של ג' שגר צריך ג' אין מקבלין דשמא דעתו לשלחן מלכים, משא"כ כאן נ' ונהרו אליו כל הגוים "אליו" דייקי למלך משיח בעצמו, ואצלו נ' והריחו ביראת ה', ויבין מה שבדעתו של גר, אם לש"ש יקבלו, וזה היה ג"כ במשה ולכן קיבל את יתרו להתגייר ע"ש, לפ"ז נ"ל שפת יתר ברש"י מלת "ובא", שק' על יתרו שהיה כהן מדין מה היה צריך לטרוח עצמו לבוא אל המדבר, דהיה ליתרו לשלוח למשה שישלח לו ג' אנשים לגייר, וע"כ דג' אין רשאים לגייר, משא"כ משה יבין אם כוונתו לשמים, וז"ש מש"ש ובא, ותי' שמע קריעת ים סוף ומ"ע, ואז אין מקבלים גרים והוכרח לבוא: ובשו"ת בית יצחק אה"ע בצלעות הבית סי' ז' כ' עפ"ד חז"ל חכם לב יקח מצות זה משה שלקת עצמות יוסף, והכוונה דבמדרש ריש משלי נחלקו היכן החכמה נמצא או בראשו או בלבו, וכן נחלקו, דוד פתח בא' אשרי ושלמה במ' משלי שהוא באמצע ע"ש, ורמזו שח"א שלימות ההשכלה ויראת ה', ויוסף היה זן ומפרנס ונקרא שור ע"ש ורב תבואות בכח שור (משלי י"ד ד') ובב"ר פפ"ז בזכות עצמות יוסף נקרע הים, שנ' הים ראה וינס ראה ארונו של יוסף, וז"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו, שהצטרף שלימות ההשכלה שבראש עם מדות שהוא בלב שהיו ביוסף, ונ' בחלום הא' קמה אלומתי שהוא כח הזן ומפרנס, ובשני והנה השמש וירח כו' מורה על אור השכלה, כי שמש וירח מספרים כבודו, משתחוים לי, ר"ל ששלימותו יותר גדולה מהם, וקריעת ים סוף בזכות יוסף, שמשה אמר ליהושע צא הלחם בעמלק, כי הוא מזרעו דיוסף, ויתרו היה לו זכות שהיה זן ומפרנס כמ"ש (שמות ב' כ') קראן לו ויאכל לחם, ואיתא בשמו"ר פכ"ז שלח לחמך ע"פ מים (קבלת י"א א') זה יתרו שנתן לחמו למשה, וע"כ כשמעו קריעת ים סוף ומ"ע שהם בזכות יוסף בא גם הוא לגייר, ובפרדס דוד כ' עפמ"ד הללו עע"ז כו' ואמר ה' דעבדו כאונס, והקשה ביפ"ת הא בע"ז אף באונס יהרג ואל יעבור, והוכיח מזה הפר"ד דרוש א' דקודם מתן תורה היה להם דין ב"נ ואינו מצווה על קידוש ה' (סנהדרין ע"ד:), וא"ש דיתרו לא גייר מקודם דסבר דיוכל לקיים התורה אף בלא גירות, אבל כששמע קריעת ים סוף והיה להם דין ב"נ בא לגייר שיהיה לו דין ישראל (ועל מ"ע ל"ק דסמיך לי' כמ"ש בגמ'), וע"ע בקהלת ישורון, מד' תלפיות ענף יתרו, ס' שליחות אליהו, חי' מהר"ם צבי בדרשות דמ"ו:, ריח דודאים דנ"ג., וירחון אהל התורה סי' ל', ובתיב"ע כאן ע' ערוך אונים, ומקור ברוך ח"ג דף תשמ"ז:

רש"י הוסיפו לו אות ו', וקשה למה לא ה' כאברהם, ובבעה"ט שקבל י' דברות ותר"ו מצות יותר מב"נ, ועתיו"ט ספ"ה דאבות ממדר"ש בבן בג בג, ובן הא הא שהיו גרים, ובאמת כן מפורש בתוס' חגיגה ט':, וכ"ה במלאכת שלמה שם, וי"ל דאיתא במד' דוישם ה' לקין אות זה ו', כי אות ו' אילנא דחיי כמ"ש בזהר, ובע"ז י"ז. הפורש ממינות מיד מת, ויתרו עע"ז וכשנתגייר נצרך ו' דוקא, וא"ש דכ' ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראת, והק' בפע"ר דכ' מראת בלי ו', וי"ל ע"פ פדר"א פל"ב דבעקדה ראה יצחק השכינה וכ' כי לא יראני אדם וחי, ותחת המות כהו עיניו מכאן שסומא חשוב כמת, וכ' מראת בלא ו' שניטל חיות ממנו, וכן בר"פ מצורע כ' מצרע בלי ו' דחשוב ג"כ כמת כמ"ש בע"ז ה'. וב"ר פל"א, וע' בירחון אהל תורה סי' י"ז, ופרד"י בראשית דל"ח:

כהן ערש"י ויגש (מ"ז כב), ושמות (ב' ט"ז):

אלקים, והק' מפו' התחיל באלקים וסיים בה', וגם אלקים דין ויצי"מ הי', ברחמים, ואמר הר"ר העשיל ז"ל דבשמו"ר פ"ג מדת הדין עשה רושם וניטלה ממנו הכהונה דכ' וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלקים, וכ"כ בזבחים ק"ב. עכשיו הוא כהן ואתה לוי, ובמכילתא וילקוט כאן אחר שלוחיה שנפטרה ממנו בגט, נמצא אם הי' כהן ל"ה יכול להחזיר גרושתו, וז"ש את אשר עשה אלקים למשה, היינו שעשה אתו דין ונטל ממנו הכהונה, ולכן ויקח את צפורה אחר שלוחיה, משא"כ אם הי' כהן ל"ה יכול להחזירה, וענח"ק וזי"ר, ובשם משמואל להג' מלבוב ז"ל דקדק למה יחסו ובב' יחוסים כהן מדין וחתן משה כרש"י שהי' חותן המלך גם בפ"ב כ' רק חותן משה, וי"ל דביבמות כ"ד: אין מקבלים גרים כו' והק' תוס' מאתי הגתי ומבת פרעה, ותי' דטעמו משום שלחן מלכים והם היו שרים גדולים מקודם וע"ש בדע"ו. ובגליון, וכאן ג"כ איך קבלו ליתרו ורק דהי' כהן און וחשוב גדול, ועוד דהי' חותן המלך, אבל יתרו לא תלה הגדולה בעצמו רק שהי' חותן המלך, וע' כת"א ואמרי שפר להראנ"ח דל"ג. בשו"ת יהודא יעלה או"ח סוסי' ד' בהסכמת הגרי"ש נ"ז ז"ל, ובשו"ת פני מבין חיו"ד סי' קכ"ז:

כל פרש"י, מן באר ועמלק, עתי"ט סוף פרה דעל מספר שנים ל"ש כל, ואציין מה שכ' בזה הראשונים ואחרונים והראיות לכלל זה, וגם המקומות שהם נגד כלל זה, אחר החיפוש ויגיעה, ע' בספורנו תולדות (כ"ו ל"ג) שכ' ג"כ כן דעל פחות מג' ל"ש כל, וכ"כ בכ"מ פ"ט ה"ל מיסוה"ת. וע"ע בתוס' כתו' ח'. ד"ה שהכל וברא"ש, ורמב"ן בס' הזכות סופ"ב דמכות, ובסדר הדורות אות י' יוסי בן יועזר בשם ס' ערוגת הבושם פ"ט, ותי' בזה רש"י תמורה ט"ו: משמת ר"י בן יועזר בטלו האשכולת איש שהכל בו פרש"י תורה ויראת חטא וגמ"ח, וצ"ע מנ"ל כל הג' ולהכלל הנ"ל ניחא. וכ"כ הראנ"ח באמרי שפר פ' חיי שרה, ורלב"ג בא, ותו"ח ב"ק נ"ט: ד"ה ליבתה: וע' פסחים ל"ד: רש"י ד"ה ר"י כדכ' בכולהו בחצר אה"מ יאכלנה, ולא נמצא כן רק פ"א בויקרא (ו' ט') וצ"ע, בשבועות כ"ה: בכולן נא' ונעלם, ופרש"י שבועות ביטוי וטומאת מקדש וקדשיו, ואפשר טו"מ וקדשיו חשבי' כב'. ובבכורות כ"ז. ובכולן יש טו"ה וקאי על תרומות ומעשרות, ובב"ב קמ"ב: והלכתא ככל הני לישנא, ולא נמצא רק ב' לשונות, ובזבחים פ"ג: לדברי כולן (ר"י ור"ג ור"ש) לא תרד, לדברי ריה"ג ור"ע תרד, שמעי' דכולן רק על ג', וב"ב ח': אין עושין שררה פחות מב', וק' הא בקרא כ' תדבר אל כלם ובפסחים כ"ג: כל איסורין כו' חמץ ושוה"נ, ב"מ מ"ב. בשלמא כולהו, ולרש"י ל"ו. ונעל בפניו קאי על הקטנים וליכא רק חדא, ולרי"ף ורא"ש איכא ב', ובשטמ"ק שם הק' כן עש"ה, ברכות מ"ד. עבידנא בכולהו, וכוונתו רק על ירקא ומיא והם ב' דברים, ובירמיה (י"ד כ"ב), אתה עשית את כל אלה וברד"ק שמים וארץ, בנזיר כ"א. ואני ואני ותו לא, ואמאי לא דייק מדקתני וכלהו מוכח דהוי שלש, ושם דף כ"ג: ובכל תושיע יתגלע בשני תורות, וב"ר פנ"ט וה' ברך את אברהם בכל, ר' לוי אמר תלת כו', ובפרשה צ' ויהי רעב בכל הארצות בפוקיא וערביא ובפלסתינא, וצ"ע מפ' תבא (כ"ח ס"א) גם כל חלי וכל מכה, ודחז"ל מיתת צדיקים ודרש כל רק על דבר אחד, וזה יש לתרץ דיש ג', א', מיתת צדיקים, ב', בשבת ל"ג: בזמן שאין צדיקים תינוקות נתפסים, ג', בגיטין נ"ח. ואסרו בכרעי דפוריא כו' גם כל חלי ע"ש, עי"ל לפ"מ שהק' היד מלאכי סי' של"ו על כלל זה ממשלי (כ"ב ב'), עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' ותרגם תרויהון, וביעיר אוזן מער' כ' אות ה', תי' זה כיון דאיכא בעשיר ועני מינים שונים שייך לשון כל ע"ש, וגם במיתת צדיקים יש בכללם יותר מב' שייך כל, וע' חנה"ת שמיני אות כ"ט. וע"ע בסוכה ב': כולהו כרבה לא אמרי וקאי על ב' ר"ז ורבא עש"ה, וע"ע בתי"ט פ"ב מ"ג מתענית לא בא ללמד אלא על ר"ה ויו"כ כו', וק' אי על ב' ל"ש כל ע"כ קאי על ר"ה ויה"כ ותפלת תענית, ובנדרים ס"ד: כי מתו כל האנשים זה דתן ואבירם וקרי להו כל, ובמד"ר קהלת (ב' ט') מכל שהי' לפני דוד אבי, הרי דאף על א' שייך כל, ובתרגם מן כל דריא וא"ש, וע"ש בגשמי ברכה, וע"ע ביד מלאכי של"ו, בשד"ח מער' כ' אות ל"ב, תוה"מ למלב"ם ויקרא סי' קצ"ו, ברכת אהרן מאמר ע"ט: הדו"ע מא' רל"ו, דברי חנוך תבא אות ו', ירחון אהל מועד סי' ר"ב וח"ג סי' ט', אמרי כהן ח"ב דף כ"ה., צ"ד., רפ"ח., שי"א., ושכ"ג, ובפרד"י דישלח (ל"ב כ') דר"מ:, בשמות (ד' י"ט), וארא (ז' כ"ב), ותצוה (כ"ח ה'), ע' היטב בכל המקומות שציינתי ותמצא הרבה חדשות:

רש"י מצטערים עמ"ש בפ' שמות (ד' כ"ד), ובשו"ת יד אלי' סי' ל"ט ובענין היתר נדר:

גרשם, משה פחד שמא יטעו בניו לחשוב ארץ מדין לארצם ומולדתם, על אותם שבמצרים לא דאג כי יזכירו את הלחץ במצרים ויעורר געגועים לארץ אבות, אבל בניו נכדי יתרו כהן מדין אולי לא ירצו לעזוב את מדין ששם לא ידעו מחסור ועוני, ולכן ביום שפקח עיניו ראשון שבבני' לראות אור עולם, קרא לו משה שם מזכיר גלותו ושמו יעיד עליו כי מדין עם כל הטובות שינק ממנו אינו ארצו, ושאיפתו יהי' ללכת יחד עם כל ישראל לארצם, וכדי להראות דכל זמן היותם בגולה המה בסכנה, קרא לבנו השני אליעזר, לזכר הנס שהצילו ה' מחרב פרעה, אחר כל הגדולה שהי' לו בבית פרעה רצה להרגו, גם בימינו נמצאים הרבה שביכולתם לשוב לארצנו, ולא יתבוננו קורות עולם כי גם אז אמרו גר הייתי בארץ נכריה, גם בשפניה ושאר מקומות היו חשובים גדולים ונתגדלו בבית המלך, ואח"כ נהפך הגלגל, ולא הרבה זכו כמשה, ויצילנו מחרב טורקומדה ועוד, אין בטחון בארצות הגלות, מקלט אחד יש לנו ארץ אבותינו אם רק יש היכולת, וה' ירחם:

אוה"ח ולא אחר שנקרא על שמו, מכאן סמך קצת דאסור לקרות שני בני' בשם אחד, וכמ"ש בפ"ת יו"ד קט"ז סק"ו בשם תשו' אדני פז, וע"ע בדרכי תשובה שם סקמ"ח, שו"ת זכרון יהודה ח"ב קכ"ו ור"א, בית יצחק יו"ד ח"ב קס"ג, ובפרד"י בראשית (ד' כ"ה) הבאתי הרבה בזה ע"ש:

ושם האחד אליעזר עא"ע ואוה"ח, ובס' כנסת ישראל דמשו"ה לא כ' השני מדכולל שם אל, גם י"ל לפמ"ש במד' כי משה התחייב ליתן בנו הראשון לע"ז, עמ"ש בפ' שמות (ב' כ"א), וא"כ אליעזר הי' בן הראשון למשה, כי הראשון ל"ש לייחס למשה משו"ה כ' האחד, ושניהם נקראים האחד הראשון לע"ז, ושני הוא אחד למשה:

ויצילנו ערש"י לעיל (ב' ט"ו), (ד' י"א) וברא"ם שם, ובירו' ברכות פ"ט ה"א ניתז החרב ממשה והרג קסנתירו: וע"ע ירו' ע"ז פ"ו ה"א:

ובניו ואשתו. בתיב"ע ובנוי דמשה, וע' במפרש, ובזה"ק ס"ט: כ' בנוי דיתרו ואשתו דיתרו, וע"ש בנצוצי אורות ובשפתי כהן, וניחא למה בפסוקים ג' ו' אי' בניה משום דהיא טרחה בהן בלא בעלה וכאן אמר ובניו משום דיתרו גדלם, וע"ס חוט המשולש דל"א בזה בטוטו"ד:

חנה שם הר האלקים, בח"א לטורא דאתגלי עלוהי יקרא דה', ולמ"ד בזבחים קט"ז. דיתרו היה קודם מ"ת, איך קראו ע"ש העתיד, ורק עצינו כן ברש"י שמות (ג' א'), ובהדוה"ע ציין לכתו' י': ואשור זו סלוקא ומי הוי אז אלא ע"ש עתיד, וע"ע מהרש"א סוטה ל"ד: דבפ' עמלק נקרא יהושע (בשלח י"ז י"ד), אף שלא נקרא כן רק בשליחות מרגלים: ובשו"ת חת"ס ח"ו נ"ט כ' דמכאן סמך למה שהרבנים חותמים בשם חונה פה ק"ק, כי כן מצינו במ"ר אשר הוא חונה ע"ש, וכ"מ בש"א (כ"ו ה') אשר חנה שם שאול, ובישעיה (כ"ט א') קרית חנה דוד, ובשו"ת בית יצחק חו"מ סי' ס"ט כ' כיון דהוא תואר לרב ואב"ד אסור למי שאינו רב ואב"ד לחתום כן דהוי גניבת דעת שיחשבו שהוא רב ואסור להונות הבריות וגם יש בזה גיאות, ומה"ט אסור לקרות לתורה למי שאינו רב בשם מורה מורינו ע"ש, ובפ' וישלח (ל"ג י"ח) ויחן שתיקן להם תקנות (שבת ל"ג:), וכן רב כשבא לעיר יתקן דברים, וז"ש חונה פה ועמ"ש במקור ברוך ח"ג דף תתכ"ג, ואגב אעלה מ"ש הרמ"א ביו"ד רמ"ג ס"ב דאין בזה"ז ת"ח, וכ"ה סמ"ע חו"מ ט"ו סק"ד, אבל בש"ך חו"מ סי' א' סקי"ט הביא בשם מהרי"ט מ"ז דיש ת"ח ועפ"ת שם, ויו"ד סק"ג וכנסת יחזקאל חו"מ צ"ה, וע"ע ב"ש קל"ב סק"ו, וקמ"ב סקי"ח בזה"ז אין צורבא מרבנן, ועשו"ת אמרי דוד סי' צ"ב מ"ש בזה, וגם איתא בש"ך יו"ד רמ"ד סקל"א דאין עומדין רק מפני אב"ד או ראש ישיבה, ובס' טל תורה על ירושלמי בכורים פ"ב ה"ג מביא ראי' מן ירושלמי שם ע"ש, וע"ע באו"ת סי' א' סקי"ז דעכשיו דנדלדל כבוד התורה ואם לא נקנוס למבזה ת"ח יהי' הפקר, וע"ע סמ"ע רס"ב סק"ו, ובירחון הבאר ש"ז סי' כ"ד:

ויאמר אל משה אני חותנך יתרו, רש"י ע"י שליח וברמב"ן שלח לו אגרת כי השליח לא יאמר אני חותנך, וכן אין דרך להזכיר שמו אני פלוני והוא ממכילתא ובאמת אין זה פשיטות דבסנהדרין ל"ח: וה' המטיר וגו' מאת ה', מאתי מבע"ל, וגם נשי למך האזינה אמרתי ורק משתעי הכי, ובשבת ל"א. שהלל אמר על עצמו כדאי הוא הלל שתאבד על ידו ד' מאות זוז והלל לא יקפיד, ובאמת מזה אין ראי' כ"כ לפמ"ש בשם הגר"ש סופר ז"ל, הכוונה דאמר להלל אם אתה הנשיא לא ירבה כמוך, ר"ל נשיאות, כמוך וענוים כמוך, כי נשיא צ"ל לו התנשאות ככתובות ק"ג: נהוג נשיאתך ברמה, השיב לו הלל כדאי הלל כו' והלל לא יקפיד, ר"ל לדבר שנוגע להלל בעצמו מה שנוגע לכבודו לא יקפיד לעולם, אבל בדברים הנוגעים בכבוד שמים בודאי יקפיד ויזרוק מרה בתלמידים, ועי' באמ"כ מ"ש בזה, והטעם ששלח שליח ולא הלך בעצמו, ועוד מה הר אלקים, מה נ"מ באיזה מקום חונה, וי"ל דיתרו חשב כ"ז ששרוי במחיצת משה ה' פורש ממשה, כי כשהיה מ"ר אצל יתרו ל"ה לו התגלות אלקות, וכמ"ש בלוט (לך י"ג י"ד) אחר הפרד לוט, פרש"י כ"ז שהרשע עמו היה הדבור פרוש ממנו, לכן שלח מקודם אם יוכל לבוא, ויצא משה כו' וא"ל כי אין לדאוג ע"ז, וביאתו לא תהיה מניעה לביאת השכינה: וברמב"ן דכ' לו מכתב וכ"ה בשמו"ר וא"ע, ובחת"ס גיטין ע"א. כ' דויאמר שייך בכתב, ויתרו כתב "אני חתנך יתרו" כלו' אינני עוד כהן מדין ולא חותן משה כי באתי לגייר, ורמב"ן שכ' אמירה כתיבה צ"ל כתירוץ ב' בתוד"ה והא, דמגז"ש וענתה הלוים גמרה ע"ש, ורמב"ן הביא ראי' מויאמר חירם מלך צור בכתב (והוא בדהי"ב ב' י'), ועי' במ"א (ט' י"ג), ובאסתר (ט' כ"ה) אמר עם הספר, ושם (ד' ט"ו) ותאמר אסתר, ובתרגם שני ואמרת אסתר בכתבא. ועשו"ת הרא"ם סי' פ"ז. ותו"ת: ובשו"ת חת"ס יו"ד רכ"ז רצה להוכיח מרמב"ן לדינא דכתיבה כדיבור ויוכל לחייב עצמו בכתיבה, ובכל"ח חילק בין ב"נ לישראל, דאי' בפו' דעכ"פ כתיבה הוי כהרהר לענין תורה בכתב, וב"נ נענש על המחשבה, וה"ה בדיני אדם ב"נ נענש על המחשבה, וראי' מחינוך מ' תט"ז דב"נ מוזהר על לא תתאוה דהוא על מחשבת ממון חבירו, ובב"נ קיי"ל אזהרתן זה מיתתן, ואם רואים שרוצה לגזול חבירו נהרג, וע"ש במנ"ח ובסוף מצוה ל"ח, ואם הרהר כדיבור גם כתיבה כדיבור, אבל בישראל אין מחשבה כדיבור וגם כתיבה כן. ואין ראי' מיתרו וחירם דהיו ב"נ ע"ש, ובאמת מפורש כן בירו' פ"א דפאה דבב"נ להיפך מישראל מחשבה טובה אין מצרף למעשה ומחשבה רעה מצרף, ועי' ביפה מראה שם שכ' טעם דישראל בחזקת כשרות ולא חשוד שיעשה רע עד שיעשנה, אבל טוב בטח היה עושה לולי שנאנס ועכו"ם להיפוך ע"ש, וכ"מ מרמב"ן בפי"א בדבר אשר זדו, דעיקר העונש של מצרים היה על המחשבה שזה לא היה בגזירת ה' כיון שלא נתקיים בפועל, וע"ש בתרגום בפתגמי דחשיבי מצראי למידן ית ישראל, וע"ל (י"ט י"ז עוד מזה): ומקור הדבר בבאה"ג יו"ד רל"ב סי"ב, אם כותב הריני נשבע לעשות לו הוי כנשבע בפה, והביא שם דפטור מד"א וחייב בדיני שמים, ובשו"ת חות יאיר קצ"ד כ' בפשיטות דשבועה בכתב הוי שבועה, ועי' רמ"א חו"מ ר"ז סי"ט, ונחלת שבעה ח' אות י"א בתנאים, ושו"ת שב יעקב מ"ט חלק על זה דכתיבה לאו כדיבור, ובח"ס שם הביא הרבה מזה, וע"ע בתשו' הר"א מזרחי ע"ב, מבי"ט ט', מים רבים יו"ד סי' ס"ח, תומים צ"ו סק"ה, ברית אברהם יו"ד נ"ט וחו"מ א', תשו' הרי"מ יו"ד י"ג וי"ד, שמן רוקח ח"ב כ"ז, תפארת צבי יו"ד ס"ב, ופת"ש יו"ד רל"ו סק"א: וע"ע בתשו' רע"א ל' אם כתב כך וכך לעומר אם יצא יי"ח הספירה ותלה בזה אי כתיבה כדיבור, ובנובי"ק יו"ד ס"ו כ' דאף אי בכתב מהני רק בכותב לשון הוה הנני מקבל עלי בשבועה לעשות זה או שלא לעשות בחרם, אבל בכותב ל' עבר נשבעתי לא עדיף השבועה מדיבור, דבשעת הכתיבה אין כאן שבועה רק הודאה שנשבע, ובאמת הא לא נשבע וכמ"ש ברמ"א יו"ד רל"ב סי"ב, וע"ש בנב"י ס"ח וחו"מ ל', ובכנה"ג יו"ד ר"י הביא דשבועה ונדר בכתב אין בו ממש, וכ"כ רדב"ז ח"ג תר"ה, מבי"ט ח"א ר"מ, מהרי"ט ח"א י"ד, וח"ב יו"ד כ"א, מהרשד"ם יו"ד פ' וקי"א, תשו' רמ"א ק"ח, חכם צבי בנוספות א' אות י"ב, ברכ"י או"ח תפ"ט, שבו"י ח"א או"ח ו', נפש חיה יו"ד ס"ח, אבני נזר יו"ד ש"ו, דברי יששכר צ"ג, חיים של שלום ח"א ס"א וח"ב ק"ה, ושו"ת רמ"ץ יו"ד י"ב עי' בהם היטב - ובח"ס שם כ' אם הוא כת"י אחר והוא חתם תחתיו הוי ככתב בעצמו, ובנובי"ק יו"ד ס"ח כ' דרק בכת"י הנשבע אבל בחתימה לבד לכ"ע ל"מ, וכ"כ בשו"ת בית שלמה יו"ד ח"א ה', ואף דבנבי"ת יו"ד קמ"ה ב' להיפך, עי' בית שלמה יו"ד ח"ב פ"ז שדברי' הראשונים עיקר, וכ"כ שם בח"א סי' ג', וכ"כ בתשו' חסד לאברהם ח"ב יו"ד נ' ונ"ב, ועשו"ת דברי מלכיאל ח"א פ"ח אות כ', דאף להנבי"ת הנ"ל דמחמיר, הכוונה רק לחיוב ממון אבל על איסור השבועה גם לדעתו אין בו ממש, ועי' באחרונים מזה הרבה, ומש"ל בפ' תשא (ל' י"ב), ועשו"ת רדב"ז סי' אלף ל"א, ושאילת יעב"ץ ח"ב ק"מ ראי' ממגילה י"ח: וקרי לה כו' וכתב לה, מדבעי' גם קרי לה ש"מ כתיבה לאו כדיבור, וע"ש בגליוני הש"ס שהביא תשו' מהר"י מגא"ש קכ"ו, אם כתב שבועה חייב לקיים ואם לא קיים דינו מסור לשמים אבל אין לחייבו בידי אדם ע"ש, וע"ע יומא מ: וברש"י שאם כתב על ב' גורלות א' לחטאת ועל א' עולה אין נקבעת בכך, וראי' דלאו כדיבור הוא:

ואשתך ושני בניה, רש"י אם א"א יוצא בגיני כו' עמ"ש בפ' ויצא דרכ"ז: בזה, וגם כאן ק' למה הקדים האשה לבנים הא בנים חשובים לצדיקים יותר, לכן פי' אם א"א יוצא בגיני צא בגין אשתך החביבה עליך ביותר וכו', בגין בניך שחשובים עוד יותר וע' בנ"א וד"ח, ובאפק"י דרוש כ"ד כ' דהפרש בין אני לאנכי, אני מרמז על המדבר שהוא לבדו עושה ואין לזר אתו במעשה כלום, אבל המדבר שישתתף אחר לפעולתו ורק הוא הנכנס בעובי הקורה שייך אנכי, והוקשה לחז"ל הול"ל אנכי יתרו בא אליך שהרי לא לבדו בא, עכצ"ל דאמר צא בגיני לבד ושייך ל' אני, ועוד ראיתי עפמ"ש בשבועות ל': וע"ז ל"ט. אשת חבר כחבר, ובסוטה כ"א. באגרא דמתניין לבניי' ונטרין לגבריי' פלגינן בהדיי', וערא"ש כתו' פ"ב סי' ו' דאשה ראוי' לכבדה במותה כמאן דקרי ותני, וכמ"ש בברכות י"ז. גדולה הבטחה שהבטיח ה' לנשים יותר מאנשים, וז"ש יתרו צא בגין אשתך: ובשפ"צ כ' דהלכה פ"ו בבן ובת, ומ"ר הי' לו רק זכרים לכן הקדים אשתו כי נצרך לו להוליד בת, אבל יעקב הי' לו בת, בנים קודמים לאשה, ובשם התבו"ש הובא ע"פ רש"י ר"פ ויצא דיציאת צדיק עושה רושם כו', ופי' רא"ם מדכ' ויצא ולא כ' וילך, וגם כאן ק' למה כ' ויצא אע"כ כיון שיצא משה פנה הודה וזיוה, אך ק' הא משה ואהרן היו שקולים, ועדיין נשאר אהרן, ע"כ שיצא גם אהרן, וכ"כ באד"פ: ובגו"א הק' אהא אם אין אתה יוצא בגיני האם הי' רודף אחרי כבוד, ותי' שאם לא יהי' לו כבוד יהי' לו בזיון ואבזיון קפיד איש ע"ש. ובאמ"כ וקו"ד חו"ד סי' ל"ו הובא בשם אדמו"ר מגור שליט"א שתמה דא"כ אזלת כל הענין שלא לרדוף אחר הכבוד דהוי ג"כ בזיון אי הכבוד, ועיו"ד ר"מ באביו רשע א"צ לכבדו, אבל אסור לבזות ולהכות (רמ"א ס"ד), ובסנהד' פ"ה: לכל הבן נעשה שליח כו', ואף דאיתא ברמ"א ר"מ ס"ח דבפטור לכבדו מותר גם לצערו, אבל בזיון בפני אחרים גרע מלצערו בינו לבין עצמו, וע' סנהד' מ"ה. והלכה כרבנן, וער"מ פ"ז הי"ג מת"ת ובכ"מ, אע"ג דרב שמחל ע"כ כבודו מחול אבל לא על בזיון, וכ"מ דעת הרא"ש ב"מ ל"ב, ועטו"א מגילה כ"ח. ד"ה א"ת משנאי, וכ"כ ר"ן סופ"ק דר"ה, ויו"ד רמ"ב סל"ב, ולהגו"א יהי' חייב באבי' רשע לכבדו דאל"כ הוי בזיון, וערש"י סנהד' מ"ז. בחזקיה שגירר עצמות אבי' שהי' רשע מבואר דבמקום דליכא משום כיבוד אב גם לבזיון אין לחוש, אפ"ל דבמותו קיל כריב"ש הו"ד בכ"ע פ"ו הי"ב מת"ת, ועמל"מ פ"ד ה"ד ממלוה, ושע"ת או"ח סו"ס ר"נ: ואפ"ל קצת דבשאר אנשים אי כבוד אינו בזיון, אבל ביתרו שהי' חשוב הוי אי כבוד בזיון, וכמ"ש תוס' סנהד' מ"ו: ד"ה הספידא, במלך דאיכא בזיון טפי כשלא נספד כהלכה, וע"ע ברש"י קדושים (י"ט ט"ו), ולא תהדר פני גדול, דאי ביוש הוי הידור, וממילא אי הידור הוי ביוש וראי' להגו"א, ועמ"ש בפרד"י ח"א דף ע"א., ר"ב:, רכ"ח:, ור"פ:, ולקמן כ' י"ב), ומשפטים (כ"א ט"ו), עש"ה ותמצא הרבה חדשות:

רש"י א"י מי השתחוה למי כשאומר איש לרעהו זה משה, והק' רא"ם דכ' נמי הואיל משה לשבת את האיש. ותי' דס"ל כמ"ד רעואל אבי' של יתרו ועליו כ' ויואל משה, אבל יתרו לא נקרא איש, ובכנה"ג או"ח דקמ"ז: דחה זה דאפי' למ"ד דתבאנה אל רעואל אביהן הי' אבי יתרו, צ"ל ויואל משה כו' יתרו, מדכ' ונתן לו צפורה בתו לאשה, דאע"ג דתינוקות קורין לאבי אבא אבא, אבל אב אינו קורא לנכדתו בתו, ואפ"ת דקורא אין סברא דיואל כו' אבי יתרו, כיון דיתרו הי' הנותן בתו לאשה ודאי דהרוצה לשבת הי' אצלו וכ"פ רמב"ן, ועו"ק דהא דרעואל אבי יתרו הוא בספרי, אבל מכילתא ס"ל דז' שמות הי' לו והכריח זה דמשה השתחוה ליתרו דהוא קרי איש, ובבאורי מהר"י מתה"ד תי' בשם הרא"ש דרש"י הביא רק ראיה דמשה נמי קרי איש, ולא תאמר דרק יתרו, וממילא מסתמא משה השתחוה ליתרו, דד"א עי שהוא בביתו שואל בשלום חבירו הבא מן השדה, ובכנה"ג דחה זה ותי' כיון דשם מזכיר שמו והאיש משה ענו מאד דלמה והאיש, דדי ומשה ענו מאד, והורה בזה שמלבד מה שנקרא בשמו נקרא ג"כ בשם איש, משא"כ בויואל כו' שלא הוזכר השם הוכרח לומר האיש, וא"ש של"ה המכילתא מדכ' אשר ברך משה איש אלקים, וטפי דומה בדומה איש מאיש ולא איש מהאיש, דהתם מוכרח לומר איש אע"פ שהזכיר שמו לומר שהוא איש אלקים, אבל בהאיש משה ענו מאד ל"ה צורך להאיש וע' בשפ"ח, וכ"כ בס' תוספות יה"כ יומא ע"ו. ד"ה ואימא, ע"ש, וק' דבסוטה י"ד. הוכיח מזה הפסוק משה איש אלקים וצ"ע: ועוד תי' דס"ל דפי' הקרא והאיש משה ענו מאד מכל אדם אשר על פני האדמה נדרש לפני פניו נמי, כלו' דגם שם איש יצדק במשה מכל האדם, וסתם איש הנזכר בפ' הוא משה, ולא משאר בנ"א שנקראו האיש וזה מכל האדם: וע' בפ"א מ"ב ממדות איש הר הבית, ובתי"ט שר כמו אליכם אישים אקרא (משלי ח' ד'), וכ"פ בתמיד כ"ז. ורע"ב פ"א מ"ג דיומא, וע' ש"א (כ"ו ט"ו) הלא איש אתה, ובמצודות ורד"ק גדול ישראל, וצ"ע שלא הביא משם וע' בקול סופר, ובברכות נ"ד: אלגביש שעמדו על גב איש זה משה דכ' והאיש משה ענו מאד, וצ"ע של"ה קרא הקודם בפ' בא (י"א ג') גם האיש משה גדול מאד, ובאמת בשאילתות סי' כ"ו הביא משם, וכן ק' מיומא ע"ו. וסוטה י"ד., וע' בשאילת שלום שם, ומ"ש בזה הרבה שם בפ' בא, וע' אוה"ח כאן אם איש לשון חשיבות. ובתו"מ כ' דבקידושין ל"ג: בנו והוא רבו מהו שיעמוד אבי' מפני', וכן איפכא מה לעמוד מפני אבי' ומשה הי' חייב בכבוד יתרו דהוא חמי', ויתרו הי' חייב לכבד למשה מחמת תורתו, וז"פ א"י מי השתחוה למי, אך באמת משה הי' ענו בל"ס השתחוה תחלה ליתרו, ובס' שמע יעקב האריך מאד בזה ע"פ פלפול: ובמכילתא מסיים מכאן שיהי' אדם מוכן לכבוד חמיו, ובטוי"ד סוס"י ר"מ חייב בכבוד חמיו דכ' אבי ראה גם ראה (ש"א כ"ד י"ב), וה"ה חמותו ע' צד"ל (ועיו"ד שע"ז ס"ז), וע' בב"ח דאינו חייב לכבדם רק כדרך הזקנים, אבל בשוח"ט משמע דחייב בכיבוד כאבי', ותימה שלא הביאו הפו', ונר' משום דמסיק בשוח"ט אר"י אבי ראה אמר לשאול וגם ראה אמר לאבנר, רבנן אמרי אבי ראה אמר לאבנר דהוא מרא דאורייתא, גם ראה אמר לשאול, וכיון דרבנן אמרי דלא קרי לשאול אבי אין ראי' דצריך לכבד חמיו כאביו, ומשו"ה השמיטוהו הפו', וכ"כ בש"ך סקכ"ב דרק חייב לכבד כשאר זקנים, וצ"ע של"ה מכילתא הנ"ל דמחייב בכיבוד כאב, ומצאתי בברכ"י ר"מ סק"כ דמכילתא אתי' לכ"ע חדא דאמר מכאן אמרו משמע דחכמים אמרו, ולא פליגו רבנן התם אלא שאינו ככיבוד אב ולא יוצדק לומר אבי ראה על שאול, ועוד דהרי מוכח ל' מכילתא שיהי' אדם מוכן לכבוד חמיו משמע דיכבדנו כבוד בעלמא אבל אינו כאבי', ועמ"ד תלפיות ענף כיבוד חמי' הרבה מזה, וע"ע בשו"ת תשובה מאהבה ח"ג שע"א, ושו"מ רביעאה ח"א סוס"י מ"ת, ומביא יפ"ת דהא דאין למדין מקודם מ"ת רק מצוה, די"ל דקודם מ"ת הי' רק מנהג בעלמא אבל ענין מוסר אם הי' המנהג קודם מכ"ש דלאחר מ"ת ראוי לעשות כן, וא"ש קו' ברכ"י דלמדו חיוב כיבוד חמי' מדוד ולמה לא מיתרו ולהנ"ל א"ש דלא ידענו שהוא מצוה דילמא רק רשות דרך מוסר, וכן מורה לשון שיהי' מוכן לכבוד חמי', וע"כ למד מדוד דשם לא מיירי בדרך מוסר רק בדרך מצוה וחיוב שהרי קרא לו אבי עש"ה, ובפרד"י ויחי דשמ"ח, ולעיל (י"א ב'):

ויספר ענח"ק, וריח דודאים דנ"ג אריכות גדול':

ויחד ערש"י וסנהד' צ"ד. רב אמר שהעביר חרב חדה, ושמואל שנעשה בשרו חדודים אמר רב היינו כו', והק' מהרש"א איך רב מביא ראי' לשמואל שנעשה כו', וע"כ דמשה הי' בטוח בו שהוא נעלה על כל הגרים ולא יצטער ובעיון יעקב שם כ' דרב ושמואל לא פליגי ומר אמר חדא, ומא"ח, דהעביר ח"ח לחוד ליכא למימר דלכתוב וימל יתרו, וחדודין לבד לי"ל דא"כ מה ב' על כל הטובה, הול"ל אשר עשה ה' למצרים א"ו דשניהם אמת, וא"ש לגי' שלפנינו דאמר רב גיורא כו', דיתרו מל עצמו אפ"ה נעשה חידודין, והא דאמר עד י' דרי משום דשוב אין זכרון עוד לראשונים, כמ"ש באבות פ"ה מ"ב י' דורות מאדם עד נח. ובס' ישועות מלכו כ' דג' שמות נרדפים שמחה ששון וחדוה, שמחה הוא ששמח בדבר שלא הי' לו מעולם, ששון שהי' לו ונאבד ממנו והשיג בחזרה, וז"ש תהל' (קי"ט קס"ב) שש אנכי על אמרותיך כמוצא שלל רב. זה מילה בשבת ק"ל., דאי' באדר"נ דאדה"ר נברא מהול ורק לאחר החטא נמשכה ערלתו, ושמחת המילה שמקבלין חזרה מה שנטלה מאדה"ר, וז"ש אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה, דבחתן שמחזר אחר אבידתו ומצא אותה הוא ששון ולהכלה הוא שמחה, וחדוה מה שמחזק א"ע לשמוח אף שנמצא במצב רע, והכא כ' ויחד ג"כ דהי' ע"י התחזקות להשקיט רגשות לבו הדורשים צער, וזה ע"כ שהצטער על אבידת מצרים והוא התחזק על זה: ובפני"פ הק' איך מל עצמו במדבר הא לא מנשבת רוח צפונית כיבמות ע"ב. ובחדו"י מ"ת ל' תי', דהמזרחי הק' על מ"ר אמול ואצא סכנה הא בב"נ ל"ש וחי בהם בסנהד' ע"ד:, ותי' בנח"י דל"ה רשאי לסכן בנו, לפי"ז ביתרו לסכן עצמו רשאי, ובמילה הי' מחויב אף כשהי' ב"נ דהי' ממדין שהם בני קטורה, וקודמו בבנין אריאל, וע"ע בקול יהודה סנהד' צ"ד ולק"ש, ותורת משה, ויע"ד ח"א דרוש ט"ז, ולעיל שמות (ד' כ"ד), וע"ע בבעה"ת וצ"ע דברי':

רש"י עד י' דורות ע' רש"י בכורות י"ז. דלשון עשרה דרי רגיל הש"ס לומר בכ"מ אף דמשמע לעולם, וע' קידושין ע"ה., ואה"ע ד' סכ"ב, וע' בעה"ת ורב"ח דיתרו הי' דור י' למצרים בנו של חם, והק' בב"ש סנהד' צ"ד דשם פרש"י משל בנ"א הוא ויתרו ל"ה דור י', והנכון כחזקוני דאסמכי' אקרא גם דור עשירי כו', משמע שהדרך לומר דור י' שכבר נשתכח שם המשפחה, ובס' יד אבישלום כ' דבסוטה י"א. וסנהד' ק"ו. ג' הי' באותו עצה בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידן ביסורים, ויתרו שברח זכה שבני' ישבו בלשכת הגזית, ובאותו זמן שברח נתגייר ופירוש מע"ז דמשום זה גרשו הרועים בנותי' מפני הנידוי, ובסנהד' ס"ט: דורות ראשונים מולידים לח' שנים, הרי דור ח' שנים, ומשה הי' בן פ', נמצא י' דורות מגזרת בן הילוד עד שבא יתרו למדבר: וראיתי דבר נחמד בזה דמה אולמי' בריחה משתיקה, דאיוב נדון ביסורים ויתרו הי' לו שכר, וגם קשה על יתרו שברח ולא יעץ לטובה, וי"ל דבסנהדרין י"ז. בכולם מחייבין הוא זכאי, לפי זה מה שנקטו ג' היו, מנינא אתא לאשמעינן סדר גדולתם לחוות דעתם זאח"ז, ולכך תחילה נצטרף יתרו עמהם כיון שהיה האחרון לעצה ויוכל לזכות את ישראל ממ"נ אי יגיד א' לזכות יגיד גם הוא לזכות, ואם יאמרו שניהם לחובה יגיד גם הוא לחובה וממילא יהי' כולה חייב זכאי, ואיוב אחר שראה כי בלעם יעץ לרעה היה ירא להגיד דעתו קודם שיגיד יתרו, ורצה לחוות דעתו באחרונה כדי להכריע לחובה, וזה היה כוונת שתיקתו, אבל לברוח לא רצה רק להמתין לאחרונה, ויתרו הוכרח משום זה לברוח, ומשפטי ה' צדקו לכאו"א כראוי לו: ובפרד"י תולדות קע"ב. הבאתי מהרש"ל דתפלת צדיק בן צדיק טוב יותר דזכות אבותיו מסייעתו, ועי' יש"ש פ"ק דחולין סי' מ"ח, ואו"ח נ"ג בט"ז ומג"א דמי ראוי לש"צ יותר צדיק או מיוחס, וענובי"ק יו"ד סי' ס"ט במשודך ואחר כך נודע שמצד השני יש פסול במשפחה אי יוכל לחזור ועד כמה דורות, והביא משבת קמ"ו. לא פסקה זוהמא עד ג' דורות, אברהם אבינו יצא ממנו ישמעאל, יצחק יצא ממנו עשו, הרי שזוהמת תרח גרמה לזרע יצחק ע"ש, ודבריו תמוהים דמה ענין זה לתרח שהוליד את אברהם בגיותו ומשך הזוהמא לזרע יצחק, אבל בפוקר אח"כ ובשעת שנולדה היה ישראל כשר ל"ש זוהמא, וכ"כ בשו"ת אגודת אזוב מדברי אה"ע כ"ג, וע"ע באבני נזר או"ח סי' ל', ובמנחת פתים אה"ע ב' דהקפדה ביוחסין עד ג' דורות, וראי' מרשב"ם ב"ב ק". וברא כרעא דאבוהא (עירובין ק'.), ובני בנים כבנים (יבמות ס"ב.), וכן במדה טובה עד ג' דורות תורה מחזרת על אכסניא שלה (ב"מ פ"ה.), ובנפ"ח או"ח נ"ג הביא הא דגיטין פ"ח. חנוכת אבות בגיטין עד ג' דורות ות"ק סבר עד י', וביבמות ע"ח: ממזרת אחר י' דורות מותרת (ושמעתי בשם הגר"א משום דאב ואם שותפים אם כן בבן יש רק החצי מאב, ובדור ב' רביעית, ובג' שמינית, ובד' א' מט"ז, ובה' א' מל"ב, ו' א' מס"ד, ז' א' מקכ"ח, ח' א' מרנ"ו, ט' א' מתקי"ב, אם כן בדור י' יש מכחו רק א' מאלף וכ"ד חלקים, ובטל דשיעור בריה א' מתתק"ס, בירושלמי תרומות פ"י ה"ה, ועיו"ד ק') וז"פ גיורא עד י' דרא לא תבזי ארמאה באפי', וכ"ה בקידושין ע"ה. גר עד י' דורות מותר בממזרת, ובברכות כ"ז: יחסו לראב"ע שהיה י' לעזרא, ועי' מנחות נ"ז., ובאבות פ"ה מ"ב י' דורות מאדם עד נח, ובסוף רות מפורט יחוסו של דוד י' דורות, ועי' רש"י מגילה י"ג. מרדכי י' לשאול, וברד"ק ישעי' ו' י"ג) ובעה"ת כאן, אך יש בירושלמי סוף הוריות אל תאמן בעבד עד ט"ז דור, וערש"י דהי"א (ב' ל"ה), ושמו"ר פט"ו ט"ו דור מאברהם עד שלמה, וט"ו מרחבעם עד צדקי', ובילקוט רות רמז תר"א אל תאמן בעבד עד כ"ד דורות, ובס' מגילת ספר רות (ב' י"ז) הביא דמן הלחם סתירה לטענת המינים על מילה שלדעתם הוא תיקון למעשה ה', אבל מלחם נראה כי כן נוסדה הבריאה שגם מעשה שמים צריך תיקון, כי תבואה בלי טחינה ואפיה מעשה ידי אדם אינה ראויה כלל, ומשום זה צריך בברית מילה סעודת פת להורות כי לחם ומילה דומין כי בשניהם מתקנים הבריאה, וכן בביאת מלאכים לא"א בדמות ערביים, וחשש שמא ישחקו עליו על המילה הקדים ואקחה פת לחם, וכן ביתרו שמל עצמו כ' בפי"ב ויבא כו' לאכול לחם:

ברוך וגו' קשה הכפל וערש"י, ועוד קודם כו' מיד מצרים ומיד פרעה, ואח"כ מיד מצרים לבד, וראיתי דבשוח"ט תהלים (י"ח י"ח), וש"ב (כ"ב י"ח) יצילנו מאויבי אז זה פרעה שנאמר אמר אויב ארדוף ומשונאי אלו מצרים, וי"ל דהבדל דאויב הוא שמראה שנאתו בסתר, ושונא הוא בגלוי, ומצרים היו שונאים בגלוי, אולם פרעה בהיותו מלך לא נאה ללבוש לבוש אכזרי, אדרבה ראוי להראות שהוא טוב לכל, ומרחם על כל, בלי חילוק ורק במחשך מעשהו על ידי משרתיו, הם יעשו רציחות, ואח"כ יצעק המלך על אשר עשו שלא כדת, והגם כי בעצמו שיסה הכלבים, אך בגלוי מלך במשפט יעמוד הארץ, וז"ש יצילנו מאויבי אז זה פרעה, ובשונאי זה מצרים, (וערמב"ן וטור שמות א' י' כזה), ויתרו שהיה באותו עצה הכיר לפרעה היטב, אמר ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים שהיו צוררים בגלוי, וגם ברוך ה' אשר הציל אתכם "מיד פרעה אשר הציל" את העם מתחת יד מצרים, כלו' הוא היה המציל והפודה אתכם מיד מצרים, והוא היה הדורש טובתכם, וברוך ה' אשר נפדית מיד מציק ואויב כזה, כי באמת שנאתו היתה גדולה ורק בסתר, ובגלוי היה מתעטף במעיל צדקה:

אשר זדו ערש"י ורמב"ן ולעיל בפ"ו, וכמ"ש הבעש"ט ז"ל על מחז"ל אבות פ"ג מט"ו ובטוב העולם נידן, שאין מענישין אדם רק על פיו ממש, עד"מ כשרואה דבר רע בחבירו אז פוסק עליו שראוי לבוא עליו כך וכך, ושוכח כי הוא עשה ג"כ מעשה כזה, ומושך לעצמו זה העונש, וז"פ אשר זדו במה שרצו לענוש חבירו מביא ע"ע, ובקהלת (י' ח') חופר גומץ בו יפול:

ויבא אהרן רש"י ומשה היכן הלך, ובש"א (ט"ו ו') ואתה עשית חסד פרש"י זה יתרו, ונהנו מסעודתו משה ואהרן והוא כמו שעשו חסד עם כל ישראל ועי' רד"ק, ובברכות ס"ג: כ' רש"י דיתרו האכילם למשה ואהרן, ועי' מהרש"א ואיי הים סי' קמ"ו, בכ"ש, קהלת משה, פרדס דוד, גרש כרמל, ס' קדושה וברכה, ופני מבין. - וי"ל המשך הפסוקים על פי מעשה שרב א' נכח בשמחה, וכבר היה אחר חצות הלילה ובקשו ממנו שישאר עוד שם, אמר דרש"י הקשה ומשה היכן היה, ואפ"ל כי הית' סעודה גדולה כמ"ש רמב"ן שהי' ביום חתונתו כי חתן דמים הוא, ומשה שהיה טרוד ביום המחרת במשפטים, ושמעתתא בעי צלותא (מגילה כ"ח:), ול"ה יכול עוד להשאר שם ולשמוח עמהם, וזה ויבא אהרן וקשה ומשה היכן היה, על זה מתרץ הפסוק ויהי ממחרת וישב לשפוט, והיה צריך לפרוש כדי שיוכל אחר כך לשפוט דינים ישרים: ובס' המקנה קידושין ל"ב: הקשה היאך היה משה משמש דמ"ר היה מלך וא"י למחול כבודו (כתו' י"ז.), ותי' דטעמו דשום תשים עליך מלך (דברים י"ז ט"ו), דבכל שעה יהי' אימת המלך עליך, וכשמוחל הרי באותה שעה אינו מקיים מצות שימת מלך, וצריך שימות הרבה, משא"כ באב אם אין לו ל"ש לכבד לכן מהני מחילה, ובמ"ר דלא נצטוו עדיין במצות שום תשים עליך מלך עד שנכנסו לארץ שפיר מהני מחילה, ובגרש כרמל כ' עפמ"ש בסוטה מ"א: בתד"ה מצוה דמשום כבוד השכינה מותר אף למלך לשמש, וכאן גם כן כ' לפני אלקים דהוי כאלו אכלו ונהנו מזיו השכינה:

ממחרת רש"י יה"כ, ובס' סנהדרי קטנה, סנהדרין י"ז: עמ"ש שרי אלפים שש מאות, פרש"י שהרי שש מאות אלף רגלי, וקשה דזה נאמר אחר יה"כ ואז ג"כ נפקדו ישראל כרש"י ויקהל (ל"ה א'), ואז נאמר וכסף פקודי העדה שש מאות אלף וג' אלפים וה' מאות ונ', כדאי' בפ' פקודי, ורש"י הוכיח בתשא (ל' ט"ז) דאין זה ממנין שהי' בחומש הפקודים בא' לח' הב' בשנה הב', ולפ"ז תמצא עוד דיינים יתירים ת' וס"ד, וע"כ דרש"י סנהדרין חולק על מ"ש ביתרו, והי' קודם מ"ת והי' בשנה דיצי"מ דלמנין שנות אנשים מתשרי מנינן, וביצי"מ נא' ת"ר אלף רגלי, וגם בימי יתרו ל"ה יותר ורק אחרי תשרי הי' שנה אחרת עש"ה:

ויעמוד וגו' מדוע אתה יושב וכל העם נצב, עי' בכוה"ק הפרש בין נצב לעומד, ובס' הברית עה"ת כ' כי עומד היפך יושב, והעומד מישיבתו יאמר ויעמוד ולא ויתייצב, ובס' זכרון יעקב כ' לרש"י יושב כמלך וכולם עומדים, ובחו"מ י"ז דיינים בישיבה ובע"ד בעמידה, וברמ"א ס"א כ' דעמידה ע"י סמיכה נקרא עמידה, ובסמ"ע כ' דלענין שצריכים הדיינים לישב בשעה שמקבלין עדות סמיכה לא מקרי ישיבה, וי"ל דאזלינן הכא והכא לקולא, ורק אם הדיינים ועדים ובע"ד נסמכין אסור דממ"נ חד לא עביד כדינא ע"ש, ורש"י בקרח (ט"ז כ"ז) כ' נצבים בקומה זקופה, וז"ש מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב בקומה זקופה, אם כן שלא כדין עשה דיושב כמלך ומזלזל בישראל, והו"ל לעמוד ע"י סמיכה, ויובן דוקא וכל העם, וגם יובן במה שקצף על משה שיושב, ותמוה דקיי"ל דיין בישיבה ובע"ד בעמידה ולהנ"ל א"ש, ועי' מהרש"א שבת ד"י. ורי"ף ועץ יוסף, ועי' משנת חכמים דקל"א: דכשהיו באו למשה לדון אמר כל הדינים השייכים לזה, וכמו בפ"ש אמר כל דיני פסח, ובבנות צלפחד כל דיני נחלות, ובאו גם אנשים אחרים לשמוע התורה, וז"ש יתרו, הודיעם כל התורה בב"א ולא יוצרכו לדחוק יום יום וז"פ ושפטתי והודעתי את חקי, כלו' כל הדינים והתרעם יתרו נבול תבול, והיה אתה לעם מול אלקים כלו' לאמור כל הדינים, ועי' שו"ת איתן האזרחי בקו"א, בכ"ש שבועות ל':, ושל"ה בווי העמודים פי"ח אריכות גדולה: וגם כתבו המפרשים דבזה גבר יד משה על מלאכים שרצו לקבל התורה משום בר מצרא, ורק דכל דיין שדן לאמיתה הוי כשותף להשי"ת (שבת י'.), ובחו"מ קע"ה ס"ה דשותף מסלק להמצרן, ובגרש כרמל האריך בזה, ועוד מ"ש מן הבקר עד הערב ולא עד בכלל כי בלילה אין דנין כסנהדרין ל"ב. וחו"מ ה', ואף דאם נתרצו הצדדים מותר לדון בלילה וכסמ"ע סק"ז דלא גרע מקיבל עליו קאו"פ, ובש"ך ז' סקט"ו, ואם בא הבע"ד בעצמו לפני הדיין הוי כנתרצה, וגם כאן באו הבע"ד בעצמם אל משה, מ"מ י"ל ז"ד בב"ד של שלשה דליכא רק חד פסול משום לילה מהני ריצוי צדדים, אבל בדיין א' נהי דיוכלו הצדדים לקבלו אבל בלילה הוי תרתי לריעותא, יל"מ קבלה כרמ"א כ"ע ס"א, וכ"כ בנתה"מ ה' סק"א, אך משה היה יחיד מומחה ול"ה ריעותא, וכ"כ בפירוש בברכ"י כ"ב בשם כנה"ג הגה"ט אות י"ח, ועקצה"ח כ"ב סק"א, ושבו"י ח"א קנ"ד, וכת"א:

א"ע מה הוא בקר וערב וביה"ש, עי' מנחת כהן מ"א פי"ב מ"ש בדברי', ובספר בית מרדכי דיני ביה"ש סי' ד' כל השיטות בזה, ודבר נכון מהגה"ק מאסטראווצי ז"ל:

רמב"ן וא' עולה וזבחים לאלקים כו' עי' סוף מנחות וריש ת"כ וצ"ע, גם מ"ש שיתרו עדיין לא ידע ה', פלא שלמעלה מזה אמר יתרו ברוך ה' כי גדול ה' מכל אלהים כו', הרי שגם הוא ידע כבר משם הוי', ועכל"י מ"ש בזה שכאן כ' אלקים: ואי' בשם האר"י ז"ל הא שכ' זובח לאלקים יחרם בלתי לה' לבדו, במשפטים (כ"ב י"ט), דכל קרבן צ"ל רק לשם הוי', ולפי זה הכ' זובח לאלקים יחרם הוא שם קדש כמבואר בשו"ת שער אפרים סי' ס"ה באריכות, ועי' יד שאול יו"ד רע"ו בזה, וגם כאן קשה דהול"ל עולה וזבחים לה', ורק י"ל דבס' חוט של חסד כ' הפשט על ויקח יתרו עולה וזבחים, כלו' לקח עצמו בשפלות ושברון הלב דזה עולה וזבחים של אלקים כמ"ש זבחי אלקים רוח נשברה, וא"ש דלא מיירי כלל מהקרבת קרבן ממש, ועי' ד"ח: ובני הר"ר דוד נ"י העיר דאיך הקריב יתרו עולה ושלמים, הא אין מקבלין שלמים מאוה"ע, ורק לחז"ל שהעביר חרב חדה ומל עצמו הוי ישראל, ובענין אי הקריבו שלמים קודם מ"ת ע' זבחים קט"ז. ותנחומא צו, ומד"ר שה"ש פ"ד עה"פ עורי צפון, ומ"ש בפ' בא (י' כ"ה):

מדוע וקשה וכי לא ידע יתרו ששופט העם, ובס' שארית יעקב תי' דדין בג' ופשרה ביחיד, ובדין צריכים בע"ד לעמוד ולא בפשרה, ומומחה דן יחידי, וזה שקשה ליתרו מדוע אתה יושב לבדך וע"כ דאתה עושה רק פשרות אם כן מדוע הם יעמדו, והשיב ושפטתי כו' שאני יחיד מומחה ודן יחידי: ובס' כתנות יוסף דהדין מלך לא דן (סנהד' י"ח.), ושאל ממ"נ אם אתה דן למה כל העם עומדים, הא רק הבע"ד צריכים לעמוד ולא העם שבאים לשמוע, ואי דאתה מלך אם כן מלך לא דן, והשיב דמלך לא דן רק באיש פשוט אבל אני שמעתי מפי הגבורה, ובזרע יצחק ריש אבות כ' דתוס' בסנהדרין י"ח: ד"ה והא הק' על אין מושיבין מלך בסנהדרין, ת"ל דמלך לא דן ותי' דרק לבדו אבל עם אחרים דן, ובסנהדרין אפי' עם אחרים אינו דן, וז"ש מדוע אתה יושב לבדך בשלמא אם היית יושב עם אחרים תוכל לדון אבל לא לבדך, והשיב כי יבא לדרוש כתרגומו למתבע אולפנא ללמוד עם העם, כמ"ש במגילה כ"א. לכך אני יושב והם עומדין, דהדין רב בישיבה ותלמידים בעמידה וכמ"ש בתי"ט:

לדרוש ערמב"ן תפלה, והנביא בתפלה ידע אם החולה יחיה כרחב"ד, וערמב"ן תולדות (כ"ה כ"ב), ברש"י שיגידו מה יהיה בסופה וע"ש בפרד"י, וי"ל עוד דביבמות ס"ה: אשה פטורה מפ"ו ורק דע"י בן משכיל תשיג טובה לעוה"ב, ובברכות י"ז. נשי' במה זכי' באקרוי' בניי' לבי כנישתא, וכשראתה דעשו מפרכס לצאת אמרה אם כן למה זה אנכי הא אינני מחוייבת בפ"ו, ותלך לדרוש מה יהיה בסופה בסוף חייה בעולם העליון אם תצמח לה טובה מבנים הללו:

בא אלי, וקשה דפתח בל"ר וסיים בל"י ערש"י וש"ח, ובתוה"מ כ' דר"ל הדבר בא אלי היינו שמציעים טענותיהם לפני, ובזה"ק ע"ח: באים אלי לא כ' אלא בא דא רוח קודשא דהוה אתי' לגבי' ובי' הוה ידע כו', כה"ג ידע שלמה בכורסיי' דריח קודשא שרי' כו', ובאוצרות חיים מהגרח"כ ראפפורט ז"ל דבחו"מ י' ס"ב כל המדמה דין לדין אחר שבא לידו כבר ופסקו ה"ה בכלל רשעים, ובסמ"ע שיכול להיות שאינו דומה לראשון, לפי זה הפי' כי יהי' להם דבר בא אלי, שדבר זה כבר בא אלי ופסקתי מ"מ לא דמיתי אותו רק ושפטתי בו' מחדש ע"ש, ובמכילתא בין טומאה לטהרה וצ"ב, וי"ל דק"ל דפתח בל"ר ואח"כ בל"י ומפרש בין טומאה לטהרה, בשני שבילין א' טמא וא' טהור דבבאין לשאול בב"א טמאין וזא"ז טהורין (בפסחים י':), וז"ש ובא אלי לשאול כל יחיד בפ"ע שניהן טהורין: עי"ל דבתרגום שני בכסא שהע"ה שהיה עשוי באופן נפלא שעדים ל"ה יכולים לומר שקר, דהיו החיות רועשים, ועתו"ס יומא נ"ד: ד"ה כרובים וק"ו לפני משה בודאי לא יכלו לומר שקר והי' הכל ברוה"ק וזה שהשיב כי יהיה להם דבר, בא הדבר אלי כמו שהוא, כי אחזה כאלו הייתי שמה, ועי"ז ושפטתי בין איש ובין רעהו, אפי' הדברים שהם בסוד, וא"ל יתרו ואתה תחזה פרש"י ברוה"ק לבחור גם אנשים צדיקים, והדבר הקשה שיראו שמרומה יביאו אליך: עי"ל דבסנהדרין ז': וב"ק קי"ב. אסור לשמוע בע"ד קודם שיבא חבירו, ואין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד, וז"ש "בא אלי" אם אחד מבע"ד יבא אלי אינו נזקק לו רק ושפטתי בין איש ובין רעהו דוקא שיבואו שניהם: והגר"ש סופר ז"ל אמר עפמ"ש בתנחומא בשלח כ', לא נתנה תורה רק לאוכלי מן דהם פנוים ללמוד, וזה שהוקשה ליתרו שראה שבאו לשפוט ד"מ הלא אין להם מו"מ, והשיב כי יהיה להם דבר בא אלי, ר"ל יודעים שיהיו להם לעתיד מו"מ באו אלי כהלכתא למשיחא, וא"ל יתרו נבול תבול דלזה אין קץ, ומ"ר השיב כי בא להורות הלכה למעשה לדורות דמשם תצא הוראה לעולם, וגם בזה אלקים נצב עליו שיצא הצדק וכהלכה, וראיתי שפ"א א' הי' לו ד"ת, והלך עם משרתו לעיר אחרת להרב, והתחפש לתובע ומשרתו לנתבע לראות איך יפסוק הרב, וזכה בדין, ואח"כ הלך עם בעל דינו האמתי להרב דמתא ויצא חייב, וסיפר להרב כי הרב השני ג"כ גדול בתורה ופסק לזכותו, ויענהו דע כי קשה לשפוט צדק ורק ה' נצב בעדת אל, וז"ד כשהדין אמת ושם באת בערמה ורק להתודע איך הדין נוטה ודובר שקרים לא יכון, אבל במשה היו הדינים אף של"ה רק להתודע איך הדין נוטה מ"מ ממנו יצא הוראה לעולם, וג"כ שייך אלקים נצב בעדת אל: עי"ל שמשה אמר אל יעלה על דעתך שנצים איש את אחיו ורוצה לעשוק חבירו, לא, דא"כ היה בא התובע תחלה, ואצלי ההיפך כי יהי' להם דבר, היינו מי שיש לו הדבר, הנתבע בא אלי בתחלה, כי לא חפץ בדבר שאינו שלו באמת, ולמה יבא אתו רעהו הלא לא ידע עוד על ברור אולי הוא דבר שלו באמת ולמה יטריח חבירו, וכמ"ש בויק"ר פכ"ז באלכסנדר מוקדן דא' קנה שדה ומצא אוצר כל אחד אמר אינו שלי ע"ש: עי"ל דחובת הרב אינו רק לאסור ולהתיר להטריף ולהכשיר, תעודתו כאב הדואג לשלום בניו, כל אחד מעדתו יהיה קרוב ללבו, וידע כל אחד כי יש לו בהרב אב רחמן המצטער בצרתו ושמח בשמחתו, לפניו יגלה הכל, וכך היה משה ואמר כי רצון העם לבוא רק אלי, אחד יבא אלי "לדרוש אלקים", אודות גדולת ה', וגם "כי יהיה להם דבר בא אלי", שמוצאים בי נאמן לפי רוחם לגלות מסתרי לבבם, וגם במשפטים בטוחים כי "ושפטתי דין איש ובין רעהו", וגם מלמד להם תורה ומצוה "והודעתם להם חקי אלקים", וע"ל (י"ט י"ד) ומ"ש בהערות מאדמו"ר מגור שליט"א:

איעצך בס' עדות ביוסף הקשה דמשמע דעד עתה ל"ה אלקים עמו, וי"ל דבזהר הקשה איך תוכל שכינה להיות בעדת אל, הלא הבע"ד צריכים להיות בעיניך כרשעים כמשנה פ"א מ"ח מאבות, ותי' בשעה שיוצאים ודיינים נו"נ בדין אז שכינה שורה ביניהם, וז"ש מדוע אתה יושב לבדך ודן יחידי ול"צ בע"ד לילך לחוץ ואיך השכינה שורה, ולכך איעצך שתקח דיינים ואז יצטרכו בע"ד לצאת:

והודעת בב"מ ל': זה בית חייהם פרש"י ללמוד אומנות, וערש"י קהלת (ט' ט') ראה והבן ללמוד אומנות וכו', ועפרד"י בראשית ל"ד. הרבה מזה ותרוה צמאונך, ובאדר"נ פי"א אין אדם מת אלא מתוך הבטלה וגדולה מלאכה שאף אדה"ר לא טעם עד שעשה מלאכה כו', ורמז שאין ראוי להנות מן העולם עד שעשה תועלת לישוב העולם, וכעין מ"ש בשבת ל"ג: ויחן את פני העיר מטבע תיקן וכו', וכ"ה בירו' שביעית פ"ט ה"א חייב לעשות חניה למקום שבאה לו טובה. וע' בירו' קידושין פ"א ה"ז ובחרת בחיים זה אומנות, וכתו' נ"ט: בטלה מביאה לידי שיעמום, וער"מ בפה"מ אבות פ"ד מ"ה שחשב גם ר"י בין החכמים שהתפרנסו מיגיעת כפו, וע' גיטין ס"ז: ומהרש"א, ובס' הדוה"ע העיר דר"י הי' ראש בפומבדיתא כמ"ש בסוף הוריות, ופרנס אסור במלאכה בקידושין ע'., וחו"מ ח' ס"ד, וי"ל דרש"י בגיטין כ' דעסק ברחיים רק לרפואה. וגם י"ל דזה הי' קודם שנעשה ראש דרק בזקנותו מלך כמ"ש בהוריות אחר שמלך רבה כ"ב שנים, והר"מ חשב נחום הלבלר ור"ש שזירי, ויש עוד שלא חשב, ר"י הסנדלר, ר"י נפחא, ר' יהודה הנחתום מנחות ו':, ר"י חייטא ב"ב קמ"ד:, ויק"ר ספל"ב, ר' אבין נגרא שבת כ"ג:, אפרים ספרא ב"מ קי"ט., ר' נחוניא חופר שיחין ב"ק נ'., ר' יוחנן חקוקאה עתוס' פסחים ג':, ר' זכאי טבחא ירו' מגילה פ"ד ה"א - וטבריה הית' עיר מלאה חכמים ב"ב ח'., ומהם היו בעלי מלאכה עירובין פ"ח., ויען כי רובם הי' חכמים בתורה ל"ה יכולים להשכים ולהעריב למלאכתם, ירו' ב"מ פ"ז ה"א, אבא אושעי', הי' כובס, ירו' ב"מ פ"ב ה"ה, ר' בא הי' חייט, ירו' סנהד' פ"ג ה"ה, ר' אושעי' ור' חנינא סנדלרים פסחים קי"ג:, אבא שאול אופה שם ל"ב., ר' יוסף עסק ברחיים גיטין ס"ז:, ומהם היו בעלי קרקע ועבדו אותם חולין ק"ה., ורועי צאן סוכה מ"ז., וגיטין ס':, וסחרו ביין ושמן ב"ב צ"א., ולרבים צלחה השעה והיו עשירים כראב"ע ברכות כ"ז:, ור"א בן חרסום יומא ל"ה:, ר"נ בסוכה מ"א., ר"ט נדרים ס"ב., רבי ב"ב ח'., ר' ינאי שם י"ב., והחזיק על שלחנו כל תלמידי ישיבתו ירו' שביעית פ"ח ה"ו, ר' ישבב פ"א ה"א, ר' אשי גיטין נ"ט. ר' הונא זבחים י"ט., ר"פ בב"מ ס"ה. טרשי דידי שרי זוזי לא צריכנא ופרש"י שאני עשיר כו', ובפסחים קי"ג. אי לא דרמאי שיכרא לא איעתרי, ובשבח ק"מ: אר"פ מאן דאפשר למישתי שיכרא ושתי חמרא עובר בבל תשחית, ובמהרש"א שהי' עושה שכר: וע"ע ברש"י ברכות מ"ד: ד"ה סודני: וע"ע הוריות י': ומ"ר איכה בפסוק ותזנח, ובתנחומא בשלח כ', רי"א שונה אדם שני הלכות שחרית וב' ערבית ועוסק במלאכה כל היום מעלין עלי' כאלו קיים כה"ת, ובמד' הנעל' שמא יאמר אדם ממשפחה גדולה אני אינה ראוי' לעשות מלאכה, א"ל שוטה כבר קדמך יוצרך מכל מלאכתו אשר עשה, ועשו"ת חו"י ר"ה, ס' כפתור ופרח פי"ד, ומקור ברוך במבוא פ"ד. ובקידושין פ"ב. ר"מ אומר לעולם ילמד אדם בנו אומנות נקיה וקלה, ר' נהוראי אומר מניח אני כל אומנת שבעולם ואינו מלמד בני אלא תורה, וק' דבעירובין י"ג. אי' ר' נהוראי הוא ר"מ, וענובי"ת יו"ד קנ"א, וראיתי דהפי' הוא בר"מ "לעולם" היינו לכלל העולם ילמד כל אחד לבנו אומנות, ור"נ אמר על עצמו מניח אני כל אומנות ואינו מלמד בני אלא תורה, והכל אמר תנא אחד. וע' בסדר הדורות סתנו"א אות נ' שהי' לו גירסא אחרת בגמ' עירובין הנ"ל, ולא כרמב"ם דר"מ הוא ר' נהוראי, ועמ"ש בזה לעיל בפ' שמות דט"ו:

ילכו בה, רמז לציון קברות מה"ת מכאן במו"ק ה'. מל' כי הולך אדם (קהלת י"ב ה'), ורק מדרבנן בנדה מ"ז. ותוס' ב"ב קמ"ז. ורק אסמכתא כרש"י ביצה ט"ו: בע"ת, ופה"מ נזיר פ"א סתם נזירות ל' יום, וסה"מ שורש א' וברמב"ן, ותו"ת כאן:

שונאי בצע ערש"י ורמב"ן אם יכול להוציאו בדין אפי' שלהם באמת כגון שקנה עבד שלא בעדים, והק' רא"ם דהא נפטר מכופר הכל, ובכנה"ג חו"ח דקמ"ח הק' דזה בעבד קטן שא"י לילך, יש לו חזקה אבל לא בגדול דגודרות א"ל חזקה ובזה מיירי רמב"ן, ובס' תוספות יה"כ ע"ה. כ' דרא"ם לא ניחא לי' לפרש בגדול, דא' שונאים ממונם בדין משמע ממונו של דיין שתפס בו ומוחזק ששלו, וכמו דהרא"ם ל"ר לפרש כשכפר והוציאו בעדים דזה ממון אחרים, כן בגדול דמוציאין לאו ממונו מקרי ומשו"ה הבין דרמב"ן מוקי בקטן דיש לו חזקה, ועמל"מ פ"ב ה"א מסנהד', ובמיני תרגומא, ומשכיל לדוד:

ושפטו בכל עת, ע' סנהד' ל"ד: דיליף מכאן דבדיעבד אם דנו בלילה הוי דין, וע' תומים ה' סק"ד, דכ' ב"פ בכל עת הכא ובפכ"ו חד לגמ"ד בלילה, וחד אם טעו בדיעבד הוי דין עש"ה:

הדבר הגדול, ובפכ"ו הדבר הקשה, וכ' בתו"ת דיתרו הורגל בנמוסי עכו"ם ושם מבדילים בין סך קטן לגדול, דלקטן דנים בבית משפט העירוני, ובסך גדול בביה"מ הגבוה, אבל בדינינו דין פרוטה כדין מאה, ורק הבדל בקושי משפט דלפעמים דין פרוטה מבוכה, יותר קשה ממשפט על סך גדול, ואמר משה הדבר הקשה יביאון אלי:

ושפטו ובכ"ו כ' ישפוטו ו' באמצע, וראיתי לפמ"ש בשבת י'. עד אימתי יושבין בדין עד זמן סעודה, וכ' הר"מ בפ"ג ה"א מסנהד' עד סוף ששית, ובכ"מ אף בששית זמן מאכל לת"ח מ"מ כיון דטעמו מידי בצפרא לית לן בה, ומפרש עד סוף זמן סעודה, ועסמ"ע ה' סק"י, וש"ך סק"ו, דעד ולא עד בכלל ובסוף ו' יטעמו, ורמזה תורה שלא תאמר ושפטו בכל עת, שהוא כל היום רק ו' שעות וזה רמז ו' באמצע, וזה רק בספור איך הי', אבל יתרו לא ירד לדינים אלו וכ' ישפטו בלי ו':

והקל ברש"י מואב, הוא במ"ב (ג' כ"ד), וע' סנהדרין ל"ו: ותוס':

יצוך רש"י המלך בגבורה, הקשה לי נכדי הב' המופלג והמושלם כ' שלום צבי יחי' הא ב"נ מצווה על דינים, וכ' בתשו' רמ"א ס"י דמחויבים לדין ממש כדין תורה כל הדינים הכתובים בתורה ולא רק דיניהם בערכאות ע"ש, וג"כ למנות שופטים מ"ע וב"נ ג"כ מחויב וכמ"ש בחת"ס ח"ו י"ד, וא"כ למ"ל למלוך בגבורה, ומה ס"ד שה' לא יסכים עמו לקיים מינוי דיינים, וי"ל דבסנהד' ה'. ונפסק ביו"ד רמ"ב ס"ד דתלמיד אל יורה במקום רבו אא"א רחוק ממנו ד' פרסאות, ובכתו' ס"ב: אפי' ביעתא בכותחא לא לישרי במקום רבו שלא מסתייע מילתא, ופרש"י שיורה כהלכה, ובתוס' דנ"מ היכי שרבו מוחל לו על כבודו דשרי, אפ"ה אל יורה דלא מסתייע לו הואיל ורבו אצלו, וא"ש דבלא ציווי ל"ה יכול למנות דיינים שיהי' מורים בפני רבם דלא מסתייע, וע' תו"ח ב"ב קי"ט הא דאסור להורות בפני רבו רק דיני או"ה, אבל ד"מ רשאין לדין לפני משה דהא מינה שרי אלפים כו' שידונו ד"מ, וע"ע במהרי"ק שורש קס"ו, ור"מ ונו"כ פ"ט הי"ד ממלכים שב"נ מצווה להושיב דיינים, ובפרד"י וישלח דרנ"ד: הארכתי בזה:

יבא בשלום ע' פרישה או"ח ר"ל סק"ג וצ"ע דבריו, ועמ"ש בפ' ויצא (כ"ח כ"א) בקו"א בהערות: