בצלאל ע' ברכות נ"ה. ומהרש"א ועיון יעקב וחדושי גאונים בע"י ווילנא, מהרש"א כתו' ה', בהקדמה לס' דעת קדושים על דרושים, ומ"ש בפ' ויקהל (ל"ה ל'):

א"ע מוח הראש, ע' זה"ק נשא דקל"ו.:

בגדי השרד רש"י בגדי מסעות, וערמב"ן וכן הוא ביומא ע"ב. דבגדי שרד הם בגדי כהונה, ועמל"מ פ"י ה"ד מכל"מ דבגדי שרד הם בגדי כ"ג ומשם מוכח דכולל כל הכהנים עש"ה, וע"ש בויקהל (ל"ה י"ט), ורש"י בעצמו בסוכה נ"א. פירש מבלאי מכנסי הכהנים, מכנסי בגדי שרד וסותר עצמו לכאו' וצע"ג, ויש סתירות מרש"י תורה לגמ', בישעי' (ג' י"ז) פתהן יערה פתהן כליהם, ובשבת ס"ב, פתהן כמו פתחיהן, ובויקרא (י"ג כ"ג) צרבת רגיעת עור הנרגע מחמת חימום. ובביצה ז', כויה שבישל כל צרכה ועוד, ועמ"ש בפ' משפטים דף רל"ג: ויל"ע בזה:

וזאת שמן המשחה ע' בס' משך חכמה דלמ"ד ביומא ג': דכל שנ' בו קח לך הי' משל משה א"כ שמן המשחה וקטרת הי' משל משה, לכן אמר שלא יעשה לצורך משה, ומשה ימסרם לצבור אחר זה כשהן מפוטמים, רק משה ימסור הבשמים והסממנים לצבור והם יעשו לקדש - ובגמ' דילן אי' דמחציתו של קנמן בשם ר"נ והי' בא לחצאין מפני ההכרעות, אמנם בירו' שקלים פ"ו ה"א אי' דמחציתו של משקל מר דרור שהי' ת"ק, ולא הי' קנמן בשם בכולו רק ר"ן, ונר' דלזה המ"ד יתכן דשניהם אמת, דקנמן בשם הי' ת"ק שקלים, רק דר"ן הי' של משה, והר"ן השניים הי' של צבור, ולפ"ז לא הי' במשקל הסממנים רק ר"ן משל צבור ואלף ת"ק משל משה, נמצא דשל צבור הי' חלק הששית מכל המשקל, ואולי משום דהמשכן כן הארון ושני מזבחות ושלחן ומנורה וכיור שמשחם היו ששה דברים (היינו ב' מזבחות בחדא) ונשאר לדורות למשוח רק הכהנים בלבד, שזה ג"כ חלק ששית, לכן חלק ששה בא מצד צבור, ואלף ת"ק מנים הי' משל משה ור"ן משל צבור שממנו משחו לדורות:

אך א"ש תשמרו, רש"י אע"פ שהפקדתיך לצוותם על מלאכת המשכן אל יקל לחלל שבת וצ"ב דמשמע דמשום זה דהפקדתיך יש קולא לחלל שבת, וראיתי בירחון דגל התורה חוברת א' סי' ה', בשם הכל"ח ז"ל לרש"י יבמות ל"ג: דזר ששימש בשבת אי בשחיטה, שחיטה בזר כשרה ואין כאן משום זרות, והוכיחו מזה האחרונים דמשום שבת איכא חיוב לזר דלא הותרה שבת אלא לכהנים, א"כ הכא דה' צוה לומר לבנ"י שלא ידחו שבת במשכן, וק' מהכ"ת שידחה, וע"כ דהם מכשירי עבודה הוא שידחו שבת, והא לרש"י גם עבודה אינה מותרת רק לכהנים, מכשירי עבודה אין סברא שידחו שבת בזרים, אמנם י"ל אף לרש"י ז"ד שלא בשליחות כהנים אבל בשליחותם דוחה אף בזרים וכמו מצות מילה דשבת נדחה ע"י אחרים מכח מצות אב, דבח' ליכא מצוה רק על אב, וא"ש רש"י אע"פ שהפקדתיך לצוותם על משכן והם עושים בשליחותך ומשה כהן הי' והותרה שבת לו בעבודה, וא"כ ה"ה דידחה מלאכת משכן משום מכשירי עבודה וצריך אזהרה דא"ד, דמכשירי עבודה דוחה שבת רק אם כבר יש משכן עש"ה - והנה מ"ש ברש"י הוא בבית מאיר על יבמות אף דלכאו' צ"ע אחר ששחיטה כשרה בזר ה"ה ככהן, ורק משום דלא אפשר לו לגמור העבודה דהיינו הזריקה תו לא אשתרי אף שחיטה, וכן מוכח בסנהד' נ"א. כיון דלא אשתרי שבת גבה בעבודה, והרי שחיטה אף בנשים כשרה וע"כ כנ"ל, ע"ש דמה"ט רצו לומר דלא ימולו ב' בשבת אלא דרמ"א מתיר מבשרי לכהן א' לשחוט ושני גומר, וע' יו"ד רס"ו סי"ד, וז"ד דעכ"פ התחיל ובידו לגמור, ויהי' מזה הדין אם יש מוהל בקי בחיתוך ולא בפריעה אסור לו להתחיל בחיתוך, וע"ע בשעה"מ פ"ו מביאת מקדש, ושו"ת בית יצחק או"ח י"ד - אך באמת לא ידעתי כל הרעש שמרש"י לא מוכח כלל כנ"ל רק הפירוש פשוט בכוונתו כיון דאין חייב משום זרות הוי שחיטה כשרה וממילא גם משום שבת ליכא ובזה"ק נשא קכ"ד. יש דבר פלא הא דשחיטה בזר כשרה, רק זר כשר ולא כהן, ובס' תולדות אדם פ"ח תמה דבש"ס משמע דאף בזר כשרה ולא דכהן פסול, ובברכות ל"א: למ"ל לאהדורי בתר כהן, ובפ"ג מ"י מתמיד א"ל הממונה מי שוחט וצע"ג, וגם לכאו' סתירה מזה"ק עקב רע"א: אהרן כהנא קום משנתך למדבח תורין ועאנין ואמרין ואפין כו' ובמד"ר אחרי פכ"ב ה' הזהירן הכ' שיהי' מביאין קרבנותיהן לכהן והכהן שוחט כו' וצ"ע - ומהר"ש כהן מנחות י"ט כ' הכונה בזהר דאחר ששחיטה כשרה בזה ול"ה עבודה אין כהן רשאי לשחוט בבגדי כהונה משום כלאים, ובזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם ופח"ח, אבל כהן רשאי לשחוט רק בלא בגדי כהונה, וע"ע שו"ת לחם שלמה או"ח י"ב ויגדיל תורה תרצ"א חו"א סי' י"א:

רש"י אך למעט של"י שבת, ורמב"ן הק' דמיעוט בכ"מ ימעט בדבר המצווה בו ואם תדרשו המיעוט נמצא שמלאכת משכן מותר בשבת, ויצא לנו כלל גדול דלרש"י יכול להיות המיעוט אף בדבר שאינו המצווה בכתוב, ולרמב"ן רק בדבר המצווה, וערא"ם ושמע שלמה שדחה דברי', וע' רבה"ז וס' מאורי אור תענית כ"ט, ובפ' ויקהל (ל"ה ל') וברמב"ן כ' דלמעט ספק נפשות דוחה שבת כיומא ר' אבהו א"ר יוחנן אך א"ש תשמרו מיעוט ולפנינו ביומא פ"ה: אמר כן ר' יוסי בר יהודה, וע' שיח יצחק שדברי' לקוחין מירו' שם ונ"ל דלכאו"ק אמאי איצטריך קרא על פק"נ דדוחה שבת בלא"ה ידעי' דושמרתם את נפשותיכם עשה ועדל"ת, אך שבת הוי עשה ול"ת ואין עדלתו"ע, וא"ש הכל דממ"נ מה סברת, אי עדלתו"ע ממילא שפיר הו"א דמשכן דוחה שבת ואיצטריך "אך" על מלאכת משכן, א"כ ל"ק דאיצטריך אך על פק"נ ז"א דזה שמעי' מסברא דעדלתו"ע דהשתא קיימינן דעדלתו"ע, ואין סברת דאין עדלתו"ע ואיצטריך על פק"נ, א"כ ליכא הו"א כלל דמלאכת משכן דוחה שבת ומיותר הקרא על פק"נ וממ"נ איצטריך הקרא ודו"ק: ועל קו' החזקוני בפ' קדושים יכול א"ל אבי' לחלל שבת כו' דהא הוא רשע ואינו עושה מעשה עמך ופטור לשמוע לו ולמ"ל קרא את שבתותי תשמרו, וי"ל באבי' חולה ורופא אמר דצריך לחלל שבת עבורו, ובנו ג"כ רופא ואמר שאביו אינו מסוכן וא"צ לחלל שבת עבורו, ואם האב יצוה לבנו שיחלל שבת עבורו, אבי' אינו רשע דהא הרופא אמר שצריך לחלל ואשמעי' הקרא לא ישמע לאבי' עי"ל אם הבן קיבל תוספות שבת ואב עדיין לא קיבל, ומצוהון לעשות מלאכה א"כ אב אינו רשע ועמ"ש בקונ' שער התירוצים בשו"ת מקום שמואל יבמות ז'. וע' אוה"ח קדושים (י"ט ג') מעשה בימי ראב"ע כו' שהג' ראב"ע, שבט יהודה גזרה י"ח' ס' נועם מגדים, כבוד התורה, ובהגהות קסת הסופר לשו"ת מן השמים צד ל': ובס' אהבת חסד בהקדמה כ' ליישב קו' רמב"ן עפמ"ש בב"ק מ"ה: קשרו במסירה ונעל ויצא והזיק חייב כו' הוי ריבוי אחר ריבוי ולמעט, נשמע דהיכי דיש סברא פשוטה על דבר ולא הוצרך בשביל זה לרבות להדי', ומ"מ ריבתה התורה להדי' ג"כ הו"ל ריבוי אחר ריבוי, כמו כאן סתם שוורים בחזקת שימור דעכ"פ שומר שמירה פחותה ומדחייבה התורה תם הדבר מובן שחייבתו תורה בשמירה מעולה ול"צ לכתוב, והו"ל כמפורש בקרא ריבוי דחייב בשמירה מעולה, וכיון דכ' התורה להדי' במועד ולא ישמרנו הו"ל כשני ריבוים, ולפ"ז ה"ה בכללא דאין מיעוט א"מ אלא לרבות ג"כ כן, וא"ש רש"י דסברא פשוטה דבנין משכן דוחה שבת כמ"ש במכילתא ר"פ ויקהל, מה עבודה שאינו באה אלא מכח משכן דוחה שבת משכן עצמו לא כ"ש, והו"ל כאלו הי' כ' מיעוט להדי' למעט שבת שמלאכת משכן דוחה אותו, וכיון שכ' "אך" שבא למעט שבת ממילא שמעי' א"מ א"מ אלא לרבות, ומרבינן שבת של"י משכן דוחה אותו, ועכל"ח בזה דרך פלפול: ובילקוט ומכילתא ד"ה אמר למשה ואתה תדבר לא ע"י שליח וגם להביא שבות אי' בשם ר"ר העשיל ז"ל דה' ברא העולם במאמרו, וע"כ דהשביתה ג"כ מן אמירה וז"ש שבתותי כן אמירה שלכם אסור, ומשה דשכינה מדברת מתוך גרונו יכול לומר שבתותי ולא אחר, וע"ע בגאולת ישראל דל"ג:, וברע"ב עה"ת הק' ג"כ למה צריך קרא דמשכן א"ד שבת הא אעדלתו"ע, ותי' אפי' מחמר דרק בלאו, וכ"ה ביבמות ו'. דס"ד דעדל"ת שבכרת ממשכן ומשני במחמר וע"ש בתוס', וסדורו של שבת ח"ב בהקדמה, קו"ד חו"ג סי' ט"ו, המדרש והמעשה אריכות, ובמלא העומר כ' לפ"מ שנודע החקירה במקומות שהוא לילה באותו זמן שבארצינו יום, נמצא אלו שובתים ואלו עושים מלאכה, וכ"א נזהר לפי מקומו, ואמר את שבתותי תשמרו שכולל שביתות שונות ואמר הטעם כי אות הוא כו' א"כ כפי ההיכר שהוא אצליכם ככה אתם מחויבים לשמור ע"ש, ועמ"ש בפ' משפטים דף קצ"ג: וע"ע בזה ברדב"ז ח"א ע"ו, ותפא"י סופ"א דברכות שנסתפקו בזה לענין ק"ש ושבת, ועמ"ש בזה בפרד"י וישלח דרנ"א: וע"ע בפר"ד דרוש כ"ג, כוזרי מאמר ב' אות י"ח, ס' הברית ח"א מאמר ד', נחל אשכול ה' ט"ב צד ט"ז, שו"ת אבן יקרה מ"ק או"ח י"א, ארצות החיים ארץ יהודה סק"ג ובסופו תשובה, דברי חכמים ווארשא תרל"ו, קובץ כנסת חכמי ישראל סי' ב', הבאר שנה ז' סי' ח', אהל מועד ח"ב סי' ק"ד נפ"ח או"ח שד"מ, שו"ת דודאי השדה צ"ה, וילקוט יוסף ח"ז סי' קי"ז, פני מבין בראשית ד"ח:, ייטב לב אמור, וע"ע בתורה שלמה בראשית אות ת"ל והשמטות דחייב לשבות מעל"ע שלם וראי' מירו' כתובות פי"ב ה"ג, אבל מפדר"א פנ"ב שמש בגבעון דום הי' בע"ש משמע דתלוי בשקה"ח ולא מעל"ע, ועמ"ש אליו בשו"ת חבלים בנעימים ח"ד סי' ג', והרוצה לעמוד הדברים יעיין שם כי הם אריכות גדול, ובשו"ת תורת חיים ח"ג ז' במדינות בריזיליען דזמנם משונה מכאן, ושמה חורף ואצלינו קיץ אם ישנו ברכות משיב הרוח וטל ומטר, ושו"ת בכורי יעקב אם הובא ד' מינים מאמעריקא אם יוצא דצריך כדרך גדולתן, ושמה גדילין תחת רגלינו - ועמ"ש בפ' תרומה (דף רע"ט): ובחילול שבת יש ג' אופנים יש ששומרים שבת אך מחמת שגוים שומרים יום א', גם אצלם חג, ופוגמים באות שבת, דהם כשחוגגים גם יום א' א"כ בטל האות, ויש כת שמחליפים שבת ליום א', ואף שהאות קיים שעושים רק ו' ימים ושובתים יום א', אך פוגמים בקדושת שבת כי רק שבת קודש ויש חיוב מיתה מה שחיללו שבת, ויש כת ג' שעושים רק בו' ימים ולא בשבת, וגם בשבת הולכים לבהכ"נ, רק אח"כ הולכים לחנותם ומחללי שבת וגם המה מחויבים מיתה, וז"פ אך א"ש תשמרו, פי' שבת לבד ולא יום א' כי אות הוא כו', ואולי תאמרו להחליף שבת על יום א' ויהי' האות קיימת, אמר ושמרתם את השבת דייקא בשבת כי קדש הוא לכם, מחלליה, היינו המחליפים מחויבים, כי כל עושה מלאכה ונכרתה, ואם מחליף עושה מלאכה בשבת, ועתה מדבר על כת ג', ש"י ת"מ פי' גם אם יעשה מלאכה כל ו' ימים ויום השבת שבת שבתון קדש לה', שיתפלל מקדש השבת ואח"כ ילך לחנות מות יומת:

כי אות הוא, בעירובין צ"ו. ומנחות ל"ג: יליף ר"ע דשבת ויו"ט פטורין מתפילין שהן גופן אות, וברה"ז הק' תינח של יד, של ראש מ"ט לא ע"ש, ועשאג"א ל"ז דל"ש בזה א"ר לבילה ע"ש, אך העיקר שגם ש"ר הוא משום אות, וגם יש לפרש ביני וביניכם ולא בין ב"נ, דב"נ ששבת ח"מ, וכן בתפלת שבת מאחר שמזכירים ביני כו' אומרים ולא נתת ה"א לגויי הארצות, וכ"כ בשמו"ר בשלח פכ"ה, וע' בפתיחה להגדה ריח דודאים דברים נפלאים בזה:

ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם ע"ר בחיי אחר א"ש תשמרו חזר ושמרתם לרמז שמירה אחר שבת וקודם שבת, היינו תוספות שבת, וגם י"ל את מרבינן הטפל, ובב"ק מ"א: ולא יאכל את בשרו את הטפל לבשרו, וברכות ל"ו: את פריו לרבות הטפל שומר הפרי, וע' פסחים ח': ולא יחמוד איש את ארצך כו' תוס' דדריש מאת ע"ש, לפ"ז אמרתי הא דשבת קי"ח. כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים, דאת לרבות הטפל לו מלפניו ואחריו היינו תוספות שבת, וז"פ כל המענג "את" השבת שאינו קובע זמן רק בשבת, אך הוסיף לפני' ולאחריו, ישולם לו ג"כ מדה כנגד מדה ונותנים לו שכר בלי מצרים וזה נכון:

מחלליה מ"י כי כל העושה מלאכה ונכרתה במכילתא יליף מכאן לרבות לילה, ובס' העמק שאלה יתרו סי' נ"ד כ' דלילה ל' נקבה, ומדכ' מחלליה קאי על הלילה, והביא מגר"א על הגדה ש"פ דלילה ל"נ דברבים נקראים לילות, דשמות זכרים נחתמים ביו"ד מ"ם, ולכן כ' מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, וכ"כ בשל"ה (פסחים מצה שמירה ד"ה מעשה בר"א) דלילה ל"נ, ובתו"ת הק' דבהרבה מקומות לילה בל"ז בפ' מקץ (מ"א י"א) בלילה אחד ועוד, והראי' ג"כ אינו דמצינו יוצאים מן הכלל שמות זכרים נחתמים ברבים, בתי"ו, אבות בכורות מטות אריות מקומות, וכנגד זה מצינו נשים נחתמים ברבים במ"ם, נשים פלגשים דבורים נמלים - ובפשט מכילתא י"ל מחלליה מוסב על שבת מעל"ע שלם, ובס' אילני דחיי בשם ר"ר ברוך ממעזבוז ז"ל הק' הלא קיי"ל פק"נ דוחה שבת ומדוע יהרגו על חילול השם, ואמר שאם מחלל שבת אז נכרתה הנפש משורשה, וא"כ גברא קטילא הוא ומותר להרגו, וז"ש מחלליה מות יומת, ואל תקשה פק"נ דוחה שבת, לז"א כי כל העושה בו מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה, ר"ל משורשו והוא כגברא קטילא: וע' פמ"ג בפתיחה לשבת ד"ה ואגב דמלת "כי" צ"ב דמשמש ד' לשונות, וכאן אין לו א' מהלשונות, ורא"ם כ' על רש"י מות יומת בעדים והתראה, לאו מיומת מפיק ע"י אחרים, דהא כ' והזר הקרב יומת מיתה ביד"ש, אלא מדכ' כרת בתרי' ש"מ רישא מיתת ב"ד, ועשפ"ח, ובשבת ע'. בתד"ה אם, וז"פ מחלליה ב' חילולין מות יומת כרת ומיתת ב"ד בחרש וזרע, א' מזיד בלי עדים, וא' בעדים והתראה אז יענש מיתת ב"ד וגם כרת, ואע"פ שח"כ שלקו נפטרו מכריתתן, וכן אם הומת בב"ד נפטר מכרת, ז"ד בעבירה א' שיש בה כרת וסקילה אבל לא בב' עבירות, ונתן טעם "כי" ונכרתה ויצוייר כמ"ש עש"ה, ובבנין אריאל ודברי שאול מ"ת דנ"ב: ובס' צמח דוד הספרדי כ' עפמ"ש ביומא פ"ה: מנין לפק"נ שדוחה שבת ר' יונתן א' כי קדש הוא לכם הוא מסורה בידכם, רשב"מ א' ושמרו כו' לעשות את השבת חלל עלי' שבת א' שישמור שבתות הרבה, ונ' דלא פליג על ר"י ורק שנתן טעם למה שבת מסורה בידכם שע"י חילול זה יהי' קיומו, לפ"ז מי שאנו יודעין שמחלל שבת אין לחלל עלי' שבת של"ש שישמור שבתות הרבה, וכמ"ש בע"ז כ"ז. דידן דמנטרא שבתא מחללינן ע"ש, וזה י"ל ושמרתם אה"ש כי קדש הוא לכם כשיש פק"נ דוחה, וז"ד למי ששומר שבת אבל "מחלליה" מי שיודעים בו שמחלל שבת בפרהסי' אין מחללין עלי' שבת להצילו, אלא מות יומת ר"ל אם הוא מסוכן יניחוהו למות, ולפי שיש להקשות שמא יעשה תשובה וישמור שבתות הרבה, אמר כי כל העושה מלאכה ונכרתה, ולמה לא חי דלמא יעשה תשובה ומוכח דאין להצילו בשביל כן: והנה זה דבר חדש שלא מצינו בשום מקום, וע"ס דברי חנוך דלכאו' שם ביומא אי' דלכולם יש פירכא לבד משמואל דכ' וחי בהם ולא שימות בהם א"כ נסתר כל הנ"ל, וגם אי' באה"ע מ"ד ס"ט דמומר לחלל שבת בפרהסיא קידושי' קידושין, ועב"ש קכ"ג סק"ה דבני כריתות הן, ובאה"ע קנ"ז ס"ה באשת מומר ליבום אי נפלה למומר, והטעם כמ"ש בסנהד' מ"ד. אע"פ שחטא ישראל הוא, וע"ש במהרש"א אף שעבר על כל התורה, וענבי"ת אה"ע פ', ופמ"ג או"ח סי' ד"ש בא"א סק"ח, וביבמות מ"ז. אפי' גר שנתגייר וחזר לסורו הוי כישראל, ועשו"ת תשב"ץ ח"ג מ"ד, דהא דסנהד' מ"ד. אפי' מומר לחלל שבת, והא דחולין ה'. דאין מקבלין קרבנות ממומר לחלל שבת גזה"כ ע"ש, וקצת ראי' דמומר לחלל שבת אין פק"נ. דוחה שבת מנמק"י פא"נ וטור וב"י יו"ד קנ"ט דמותר להלות למומר ברבית משום דאין אתה מצוה להחיותו וכ' וחי אחיך עמך וכ"ש ממונו, ועב"ח אה"ע קנ"ז, - והמפו' הק' על הא חלל שבת א' כו', הא קיי"ל א"א לאדם חטא כדי שיזכה חבירך בשבת ד'. ותי' שאני בפק"נ דכ' וחי אחיך עמך ומצוה להחיות חבירו, א"כ להנ"ל דמומר לשבתות א"א מצווין להחיותו, עכצ"ל דגם פק"נ א"ד שבת במומר דא"א חטא כו', אך כ"ז לרשב"מ, אבל למסקנא דיליף מוחי בהם נסתר כל הנ"ל, וי"ל דאי' שם בגמ' דהפירכא על רשב"מ דאכתי ספק פק"נ דדוחה שבת מנ"ל, ולפ"ז בשלמא אי הוי אמרי' דמפסוק מושמרו א"א למשמע כלל פק"נ דוחה שבת, שפיר יש לסתור הדין הנ"ל דלא תלוי בשמירת שבת, אבל הפירכא רק דא"א יודעין בספק פק"נ, י"ל דמ"מ על ודאי פק"נ כ"ע מודים דיליף מושמרו כרשב"מ ותלוי בשמירת שבתות הרבה, וגם שמואל אמר דידי עדיף מדידהו וחי בהם ולא שימות בהם, הרי דשמואל מודה לרשב"מ רק דראייתו עדיף, וע"ע בע"ז כ"ו: דחשיב מומר בין הני דמורידין, וער"מ פי"א ה"ב מגזלה דלכל אבידת אחיך ל"ש במומר לחלל שבת, אמנם כל הנ"ל רק במומר לחלל שבת בפרהסיא בעדים ובעבודות מאבות מלאכות או תולדות:

ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה, ובת"כ דרשו כל היכי דכ' כן או "מעמיה" מקרב "עמה" ועמו שלום, וצ"ב וראיתי בילקוט הדרוש סי' י"ג דרואים אנשים עוברים איסור כרת וחיים, ורק מלכותא דרקיע כמלכותא דארעא, ומורד במלכות נהרג וזה רק ביחיד, אבל אם רבבות ימרדו אי אפשר להרוג כולם, כן אם א' או איזהו אנשים יעברו יענשו בכרת, אבל בעוה"ר רבים יחללו, אז ירחם ה', וז"ש "מעמיו" כלו' כשיוצא מהכלל "ועמו שלום" שכל העם שלום עם ה', ולא יעברו תורתו רק אז מות יומת, אבל אם כל העם עושים עול אז אין ה' מעניש, וכעין זה אי' בירו' סוף סוטה על המשנה מ"ז. משרבו הנואפים פסקו מים מאררים שנ' והי' האשה הזאת לאלה "בקרב עמה" בזמן שעמה שלום, ולא כשהעם פרוצים, וע' אוה"ח אחרי (י"ח כ"ד) שיש מצות שסגולתם אריכת ימים, שמשתלם להם אריכות ימים בעוה"ז עש"ה:

אוה"ח אם כרת עוקץ של ג' תאנים ורק צריך לב' ח"כ ולא מיתת ב"ד אפי' בעדות והתראה, ולפ"ד הפו' דריבוי בשיעורין מה"ת כמ"ש הר"ן פ"ב דביצה די"ז: אינו פטור, וע' מנחות ס"ד: ובקוי אור וצ"ע, וגם ק' היאך מצינו מלאכה בשבת שכרת יחייב ולא מיתת ב"ד, ובחמד"י ח"ב סי' י"ז כ' ע"פ הר"מ פ"ג ה"ה מעכו"ם בפוער עצמו לפעור ל"מ התראה לחייבו מיתת ב"ד אם סבר שעושה מצוה, ולכן בקוצר לצורך חולה שיב"ס אע"ג דמרבה בשיעורין מ"מ הב"ד א"י לחייבו כיון דיש לו התנצלות שעשה ברשות, אמנם קמי' שמי' גליא דעשה בשאט נפש וחייב כרת, ועשו"ת חמדת אפרים או"ח ו' מ"ש באוה"ח: ובשו"ת אבני נזר או"ח קנ"ז אות י' חידש דביש ב' גרוגרות בעוקץ א', וב' בב' עוקצין מותר לכרות בשבת לצורך חולה הב' בב' עוקצין, וציין לעיין בש"ע שכ"ח, ופליאה הלא בש"ע שם ובמנחות מבואר דאפי' ג' בעוקץ א' וב' בב' עוקצין, צריך לכרות הג' ולא הב' דממעט בבצירה עדיף א"כ כ"ש בזה, ונדפס הקו' בירחון דגל התורה שנה א' סי' ט"ז, ובחמד"י שם תמה ג"כ בזה וכ' בכוונתו שאם יש ב' בעוקץ א' וב' בב' עוקצין, והתרו בו שלא יקח הב' בב' עוקצין ולא השגיח א"ח מיתה, כיון דהי' לצורך חולה אע"ג דהי' אפשר בענין אחר אין זה בכלל מחלל שבת, וגדולה מזה כ' בקרית ספר סיפי"ד ממ"א, דהא דמאכילין קל קל רק מדרבנן, ומדאו' א"ל דבר חמור שעומד בפני פק"נ אלא ע"ז ג"ע וש"ד, וא"כ ה"ה כאן, כיון שהי' לצורך חולה שיב"ס אע"ג דהי' עצה למעט בחילול אינו בגדר מחלל שבת ע"ש, ובס' קול סופר בסופו קונטרס גדול בענין מאכילין קל קל וחדשות הרבה, וראיתי בגליוני הש"ס שבת נ"ג: הביא רדב"ז ח"ג אלף ס"ה, הא דאסרו רפואה משום שחיקת סממנין הוא שבות קל טפי מאמירה לעכו"ם, ואפי' מאמירה לעכו"ם בשבות דרבנן:

שבת שבתון, רש"י הכפל שאסור אפי' אוכל נפש, ע' באוצ"ח פ' ויקהל שהק' למה כאן ובויקהל (ל"ה ב'), ואמור (כ"ג ג'), כ' שבת שבתון, וביתרו (כ' י'), ואתחנן (ה' י"ד), לא כ' ש"ש, רק וביום הז' תשבות, ותי' עפמ"ש בברכות ל"ה: דבזמן שעושין רצונו ש"מ מלאכתן נעשית ע"י אחרים, וא"כ אותן שעושין רש"מ, כל ימי השבוע אצלם שבת, א"כ יום הז' אצלם ש"ש, אבל אותן שאין בגדר עושין רש"מ, ועובדין ו' ימי המעשה, יום ז' נקרא אצלם רק שבת לחוד, לפ"ז א"ש דכאן ובויקהל ואמור כ' תעשה או יעשה בצירי, שמורה שעושין רש"מ נקרא אצלם ש"ש, אבל בעשה"ד כ' ש"י תעבוד דמורה דהם בעצמם עושין בו' ימי המעשה לכן נקרא רק שבת לחוד, וע"ס מחנה ראובן יבמות ה': ברש"י כאן, ריח דודאים בפתיחה אות ד', ס' תולדות אפרים כאן, ומ"ש בפ' יתרו (דף קס"א): ולא תקשה דאיך שייך לומר דבעשה"ד ידבר באין עושין רש"מ, וי"ל עפמ"ש בס' וימהר משה מער' ב' סי' רצ"ב דעושים רש"מ היינו לפנים משורת הדין, ועמ"ש בפרד"י ויחי שמ"ה., וי"ל באין ערש"מ באמת מקיימין כל המצות רק לא לפמשה"ד, וע"ס בכורי אביב - ובענין נו"ן המקטנת ע"ס מגלת ספר רות (ב' ח') שמביא שו"ת שמש צדקה בהסכמה, כמו אישון כלו' האיש הנראה בבת עין קטן הקומה, וכגון שבתון וזה שבת קטנה היינו תושפות שבת, וע"ע בחו"י סי' א', ורש"י חגיגה י"ד. ומהרש"א על כורסוון, וכ"כ במהרש"א סוטה ח': ד"ה כל סאה, וע"ע במנחות ל"ד: ת"ל ולזכרון זכרון א' ולא ב' וג' זכרונות, וע"ע רד"ק מ"ב (י"ח ד') נחשתן, א"ע תזריע (י"ג מ"א), בנגעים פי"א מ"ד, בגליון הש"ס מהגאונים מלבוב על ירו' כלאים פ"א ה"ג ובמקו"ב מבוא דכ"ט. הביא רמ"א אה"ע בסדר הגט קנ"ד סע"ג שלא להשב הן הן ב"פ דקרוב למובן לאו, והקשה דכ' בסמיכה יורה יורה, וע' גיטין ס"ז. וב"ק צ"ג. יש הן שהוא כלאו, וברכות י"ד: אמת אמת, וירו' מגילה פ"ב ה"י אמן אמן, וחי' מהרש"א סוטה י"ב: ד"ה המצפצפים כפול יורה על המיעוט כמו ירקרק אדמדם, ובהמאסף שנה י"ז סי' ל"ה אריכות:

לה' שביתת שבת אינו כהאומרים שהוא לטובת הגוף כדי שאח"כ יוכל לעשות מלאכה בחול ביתר שאת רק לשם ה' לבד, וכן בפ' בהר (כ"ה ב') ושבתה הארץ שבת לה', כי מהדרך להוביר שנה א' ואח"כ תחיה כחה להוציא זרע רב, לז"א דלא כן רק שבת לשם ה':

אוה"ח ודקדק כל העושה בו פי' ביום השבת שהוא ידוע יומת כו', ופלא שלא נכתב כלל כאן "בו" ורק בויקהל, ואולי צ"ל "בה" וקאי על פי"ד כל העושה בה מלאכה, אך קשה להגיה בספר כמ"ש רמ"א יו"ד רע"ט ס"א ובקוי אור כ' דלא קאי כלל אקרא רק הוא לשון עצמו כלו' ודקדק כל העושה בו כלו' ביום השבת:

ושמרו ברית עולם וגו' אות הוא לעלם בתחלה כ' עולם מלא ואח"כ חסר ואמר הגר"א עפמ"ש בשבת ס"ט: הי' מהלך בדרך וא"י מתי שבת מונה ש"י ושומר יום א', וכן פסקי' בסי' שד"מ, ורמז מכאן לעלם חסר לשון העלמה (וכמ"ש בפסחים נ'. זה שמי לעלם חסר ו' ר"ל העלימהו, דאסור להזכיר ש"ש לבטלה) היינו אם נעלם יום השבת במדבר בכל זה ש"י כו' בתחלה, ואח"כ וביום השביעי שבת וינפש וכדעת ר"ה כברייתו של עולם: ומהגר"י ליבשיץ ז"ל אבד"ק קאליש שמעתי, כבמחזה אשר נחזה בתורת הדת אשר לבד משפטים יש גם חוקות, כן בהנהגת התבל, אם ראית צדיק אובד בצדקו איש חכם והוא מסכן, וכסיל טובל בשמן רגלו, חקי החיים הם דברים שהשטן משיב עליהם, כלו' שהמסתפק שואל מה זאת, וכן בחיי הכללים יש עם חכם ונבון והוא גוע מנוער נודד אלפי שנים באין מעמד, ויש עם נבל והוא מתנשא לכל ראש, גם זאת חקה, הלכתא בלא טעמא, והתשובה ע"ז הוא כעין התשובה על חקי המצות, והוא כי לא ידע האדם מה טוב באמת ואנחנו קצרנו הדעת ומוכרחין לכוף דעתינו מפני דעת עליון. (ועמ"ש בסו"פ שמות דף מ"ג.) כן אנו חייבין להביט ביראת הכבוד גם על חוקות החיים לאמור: ישרים דרכי ה', נצייר נא, אם הי' נברא אדה"ר לא ביום ו' רק ביום א' מה הי' השקפתו אז על יום השבת, בלי ספק הי' לו כיום צרה, הנה ששת ימים עשה ה' לא נחה הבריאה רגע, פתאום בא שבת, מעין הבריאה נסתם, היש רעה מוחלט יותר מזה, כן הי' אפשר לעלות במחשבה, אולם אין צור כאלקינו (אין צייר במגילה י"ד.) כמו שידקדק הצייר על כחוט השערה שלא לחסר ושלא להעדיף, כי כמו החסרון כן היתרון משחיתים הם שלימות הציור, ככה הי' הבריאה כולה ביד ה' ציור שלם, ולא באמצע המלאכה שבת, אך בהגיעו אל הנקודה שעליה אין להוסיף אז וינפש, וז"ש ויכלו כו' כששבת כבר הי' הציור שלם, ויברך ויקדש אותו, לא כיום צרה ומגרעת ח"ו אך כיום שמחה, זאת יזכור כל לב כואב על "החקים" שבנהגת העולם, וידע שגם אשר "קינה מבעי' לי"' בהשקפה ראשונה, עליהם יזמר משכיל "כי חק לישראל הוא" אך לישראל הוא חק ולאלקי ישראל "משפט" הוא, אלקים הבין דרכה, מפי עליון לא תצא רעות, לפעמים ביטולה של האושר המדומה זה הוא קיומו, ראינו שיש קשר הגיוני בין שבת בין כנסת ישראל, לכן באה אזהרה לשמור שבת לדורותם ברית עולם, יען "כי בינו ובין ביניכם אות הוא לעולם" ששבת אות כי גורל עם הנודד כגורל שבת אשר אין הרואה רק השלילה ובכל זאת נדע כי טובה עשה הצייר, כן העם הזה, וכן תקותו לעתיד מהרע יציץ הטוב, ואם יתמהמה חכה לו כי בא יבא: ושמעתי אומרים בשם הראב"ע ששאלו לו בזה הלשון, "אבי אל חי שמך למה מלך משיח לא יבא," וזה נקרא ישר והפך, וקאי על השי"ת למה לא יבא משיח, והשיב להם הא"ע תשובת השי"ת "דעו מאביכם כי לא בוש אבוש שוב אשוב אליכם כי בא מועד" ונקרא ג"כ ישר והפך וזה נפלא:

אוה"ח תוספות שבת וכו' ע' המאסף מירושלים תרע"א סי' נ"א על הקו' למה לא יליף דאזלי' בת"ר, מהא דסמכה שמירת שבת למורה אב דלא ישמע לו לחלל שבת, ואי ל"א בת"ר מהכ"ת דישמע לו דלמא לאו אביו ולק"מ דהו"א דסמיכות על אם, אם תאמר לך לחלל שבת אל תשמע לה, דגם מורא אם כתיבא, ורק משום דילפי' ממכה אבי' דאזלי' ב"ר נקט אם יאמר לך אב. עי"ל דהו"א דישמע לו עכ"פ אם יאמר עשה מלאכה בביה"ש (אם תוס' שבת לאו דאו') דאך ספק שבת היא וידחה ספק כיבוד אב לספק חילול שבת, לכך סמכה תורה דאף ספק שבת אינו דוחה, וע' אוה"ח דכוונת ושמרו כו' על תוס' שבת דאף דאינו מעצם יום הז', וע' כתו' מ"ז. דמסר לה בשבת ויו"ט, וכ' תוס' קודם כניסת יו"ט בתוס' יו"ט, וקרי לה יו"ט, וה"ה די"ל בלשון התורה, וגם כיון דהשוה כבודם למקום דוחה הספק עשה דכיבוד לעשה דתוס' שאינה מפורשת, וע' יבמות ו'. ותוס' שם, ואף לרמב"ם דספק מה"ת לקולא, וידוע דבספק עשה מודה דמדאו' לחומרא, וא"כ אמאי לא דחי ספק כיבוד דמדאו' לחומרא לספק שבת בלאו דמחמר דמדאו' לקולא, ומכ"ש ספק עשה דכיבוד דהשוה למקום, וי"ל דגם בשבת איכא עשה, ואף לקצת ראשונים דבמחמר גם העשה ליכא י"ל דאיצטריך לביה"ש של יום שבת שלא תדחה דאיקבע איסורא ואף להר"מ מדאו' לחומרא, ועמג"א שד"ם סק"ג, והסמיכות איצטריך, דאי לא"ה הו"א דכיון דגם בספק עשה דכיבוד מדאו' לחומרא וכבודם הוקש למקום תדחה לספק שבת בלאו דמחמר, והא דבעשה ספד"א לחומרא אף להר"מ, כ"כ בחו"ד ר"ס ק"י, ובס' מוצל מאש סי' י"ג כ' דאף אלף ספיקות אין מועילין לפטרו, ועכו"פ סי' ט"ז, מהרי"ט אלגזי פ"ג אות ל"ט, מי באר על פתיחה לפמ"ג ח"א אות י"ט, ובפ' יתרו דף קס"ב: ציינתי עוד מקומות רבות מזה ע"ש:

אוה"ח הגם שיהי' גר תושב כו' לא יחלל שבת בשבילו, ופלא שלא הביא שכ"כ הר"מ פ"ב הי"ב משבת, אבל מילדין את בת ג"ת מפני שאנו מצווין להחיותו ואין מחללין עלי' את השבת, ובחמד"י מ"ע אות נ"ב הוכיח מרמב"ן בסה"מ שגם בג"ת הוי מצוה כמו בגר צדק וישראל, ופק"נ שלו דוחה שבת, והעיר דבג"ת ל"ש חלל שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה ע"ש, ואשתמיטתי' לי' דברי הר"מ ואוה"ח, וע' בקוי אור, ובס' ישועות מלכו בקונ' מעט צרי להגאבד"ק קוטנא שליט"א, כ' דמלשון הר"מ דהיא בעצמה אינה גיורת תושבת רק אביה ולמה יהי' מותר לילדה אחרי דהיא עוברת ע"ז, ולומר כיון שהוא מצטער בצערה ויש לנהוג עמהם בגמ"ח כמו בישראל, וכמ"ש הר"מ בפ"י הט"ז ממלכים לכן מותר לילדה בשבת הוא חידוש גדול ע"ש, ולפ"ז ליכא הוכחה דג"ת אין מחללין שבת, אבל פשוט דלשון בת ג"ת שכ' הר"מ אין הפי' בתו על ג"ת אלא כמו בת חורין, הבת תשעים שנה תלד ועוד, וה"נ הפי' שהיא ג"ת ומלת גר תושב הוא שם העצם לא שם התואר, דהיינו שהיא קיבלה עליה כל דיני ג"ת לכל מ"ד כדאית לי' כמ"ש בע"ז ס"ד: איזו ג"ת כו' וע"ע בשו"ת אמרי יושר ח"ב סק"ל:

אוה"ח אבל מי שודאי לא יקום ורק לחיי שעה אין מחללין עלי' שבת, וכבר צווחו ע"ז דפשוט דאף על חיי שעה מחללין שבת ביומא פ"ה, ור"מ פ"ב הי"ח משבת ואו"ח שכ"ט ס"ד, וראיתי בשם המאירי טעם לזה שמא יהרהר בתשובה באותה שעה ויתקן כל מה שחטא בחייו, והוי זה כמו הטעם שישמור שבתות הרבה, דע"י תשובה יתקן שבתות שחלל מקודם, כי מה לי תקון שבתות הבאות או החולפות, וע' תו"ת, ועמנ"ח במוסך השבת אות ל"ט, די"ל דוקא בחילול דרבנן לפקח הגל דהוי רק טלטול בעלמא, אבל חילול דאו' אין מחללין לצורך שעה, ואוה"ח מיירי לחילול דאו', וע' בנדה מ"ד: בתד"ה איהו, ומנ"ח מ' רצ"ו, ובשם הגה"ק השפ"א ז"ל שמעתי ליישב דהדין אם צריכין לחלל שבת אין משגיחין על החולה אע"פ שלא רצו שיחללו מחללין עבורו, אבל לחיי שעה משגיחין עלי' ואם אינו רוצה אין מחללין, ושזה האופן מיירי אוה"ח, וכעת נדפס לקוטי שפ"א ובפ' תשא הביא דבגמ' איכא טעמים הרבה הא דפק"נ דוחה שבת, וי"ל דנ"מ דאי בפו' בדברים שא"צ למסור נפש עליהם מ"מ חסיד המוסר נפשו אין עליו חטא, (עיו"ד ר"ס קנ"ז), ויש לחקור אי גם בחולה שצריכין לחלל שבת או יה"כ שייך זה, די"ל דוקא בבא ע"י אונס עכו"ם אבל במקום שניתן לדחות י"ל דאסור לסכן נפשו, א"כ י"ל דלטעם שיקיים שבתות הרבה אסור, וע"ז י"ל כוונת אוה"ח דבחיי שעה נהי דמפקחין, מ"מ אם אינו רוצה לחלל שבת אין מפקחין ולמעשה צ"ע עכ"ל, ובהערות מהגרי"מ שליט"א העיר מרדב"ז ח"ג תמ"ד לענין חולה הצריך לאכול ביה"כ, וגם לאו"ז ה' יולדת סי' א' דבאכילת איסור ראוי יותר למסור נפשו, משמע מדברי' דאכילת יה"כ אינו כאכילת איסור ע"ש, ועתו"ס שבת י"ב: ד"ה ר"נ, ואפשר דבזה נחלקו רש"י ותוס' מגילה י"ג. בפי' הגמ' שהאכילוה קדלי דחזירי ע"ש, דהתם שלא הכירו בה שהיא יהודית ל"ה כאונס הבא ע"י עכו"ם להעביר על דת וכאונס חולה דמי, ועתו"ס ע"ז כ"ז: ד"ה יכול דלא ס"ל כאו"ז לחלק בין אכילת איסור לשאר איסורים (ובתוס' שם בענין העובר על ד"ח חייב מיתה ע' רצוף אהבה, שו"ת מהרשד"ם יו"ד רכ"ט ורל"ז, שו"ת דברי ריבות רי"ג, ושו"ת רד"ך בית כ"ה): ועשו"ת בכורי שלמה בהשמטות ליו"ד סי' י' אות י"ב מ"ש באוה"ח, ובקונ' קוי אור אות כ"ח הביא מסנהד' ע"ב: במחתרת אפי' בשבת מוכח דפקוח הגל בלשון חכמים הוא במלאכה דאו', וע"ע בערכין ז': האשה שישבה על משבר ומתה מביאין סכין ומוציאים הולד וכו', מה קמ"ל תנינא מפולת כו', ובחי' רש"ש הק' מ"פ אי מהתם הו"א דוקא באד"ר כמו פקוח גל דסתמי' במלאכת דרבנן ע"ש, וא"כ י"ל דבודאי פשיטא לש"ס דמפקחין נמי מיירי במלאכה דאו' ופריך שפיר, וא"כ יש הוכחה לא כאוה"ח: ועי"ל לר"ן פיה"כ בשם רמב"ן דמשום סכנת עובר נמי מחללין שבת, ואע"ג דתנן באהלות ספ"ז המקשה לילד מחתכין אותו ולד כו', אלמא מעיקרא לית בי' משום הצלת נפשות, וכן ישראל אינו מצווה על עוברין, אפ"ה לענין שמירת מצות מחללין עלי' חילול שבת א' שמא ישמור שבתות הרבה ע"ש, א"כ א"ש דעל חיי שעה מחללין כדילפי' מוחי בהם ולא שימות בהם, אבל בעובר דלא ילפי' חילול שבת דידי' מוחי בהם, שהרי אינו מצווה על הצלת נפשות דילי', רק כדי שישמור שבתות הרבה, א"כ באם ודאי לא יגיע לשמור שבתות אינו דו"ש וא"ש אוה"ח: וראיתי עוד בס' אוהב ישראל דהא דמחללין על חיי שעה רק אם החולה יחיה עוד ביום שבת עצמו ע"י הרפואה, אבל באם יבשלו הסממנין ובעוד שלא יגמרו יחשך ולא יהי' עוד שבת, בזה האופן אין מחללין שבת כדי שיחיה חיי שעה אחר שבת ע"ש, ונפלאתי מראות על פה קדוש שיאמר דבר זה, דאם יחיה חיי שעה למחר אין מחללין עבורו וצע"ג, ולחומר הנושא נלפענ"ד ליישב קצת דברי' עפמ"ש הט"ז או"ח שכ"ח סק"ה, דכשמחללין שבת לחולה אף דאפשר לעשות ע"י גוי אפ"ה יעשה בעצמו, דאל"כ יש חשש שאתה מכשיל לעת"ל, באם יראו עכשיו שאין עושין רק ע"י עכו"ם יסברו שיש איסור ע"י ישראל, ולפעמים לא יהי' עכו"ם מצוי ועי"ז יסתכן החולה במה שימתינו על עכו"ם ע"ש, ובזה שפיר י"ל דהא דאף שיש עכו"ם יחלל בעצמו ז"ד אם יחיה בשבת עצמו ע"י הרפואה, אבל בעוד שיגמר הרפואה יהי' אחר שבת, בכה"ג אם יש עכו"ם לפנינו אזי אסור בעצמו לחלל שבת רק שיאמר לעכו"ם, זה מה שנ"ל קצת ליישב, שוב ראיתי בקובץ אהל מועד מקראקא ש' תרנ"ח ח"ב סי' קמ"ח, שפ"א ישב הה"ק מאפטא ז"ל במסיבת ת"ח ופקפקו באוה"ח, עמד א' ואמר כי הפשט הנכון הוא על בן ח' שלא כלו חדשיו זה ודאי לא יקום, ואינו בגדר קום ועשה השבת ועלי' אין מחללין השבת, והודה לו ונשקו על ראשו, ואמר אם אזכה להדפיס ספרי או"י שנית אצוה למחוק מ"ש שם כי דוחק הוא, וע"ע בשו"ת מנחת אלעזר ח"א ט' שנעלם ממנו דברי מנ"ח: ובחידושי מהרא"ך מאא"ז הגה"צ מפולטוסק ז"ל ח"ב במגלת יוחסין ד"ג תולה ענין זה אי שמירת שבת הותרה או דחויה אצל חולה ע"ש, והגאב"ד דפה שליט"א אמר שיש הוכחה גדולה לאוה"ח מלשונו של הרשב"א ח"ג רי"ד שכ' מפורש דרק דחוי', וע' שע"ת או"ח תס"ה סק"א, ותוס' יוה"כ יומא פ"ד: - ובקובץ חידושים חו"ז סי' י"ד נדפס מדודי הגרפ"א ז"ל הגאבד"ק לוטימורסק, שנסתפק אי הרי מותר לאליהו ואלישע לחלל שבת להחיות מת, דמצד וחי בהם י"ל רק כ"ז שהוא חי מותר לחלל שבת שלא ימות, אבל להחיות המת אפשר דאסור, אמנם מטעם כדי שישמור שבתות הרבה אפשר אף להחיות המת שרי, וע' ערכין ז': סד"א התם הו"ל חזקה לחיותא אבל הכא אימא לא קמ"ל, והתם גם חזקת מיתה לא הו"ל ועכ"ז הי' ההו"א דלא מחללין א"כ במת גמור משמת כ"ש דלא מחללין, וי"ל דבס"ד ס"ל דוחי ל"ש בעובר וקמ"ל שישמור שבתות הרבה מחללין, או דקמ"ל דגם בעובר שייך וחי, אבל במת י"ל דלא מחללין אף לטעם שישמור שבתות הרבה, דשאני חי דרמי עלי' חיוב תורה ומצות, וגם בשעת החילול לא פקע מיני' חיוב תומ"צ שפיר שייך הטעם כדי שישמור שבתות הרבה, אבל במת שנעשה חפשי ודאי אי מחללין שבת להכניסו בדבר שאינו מחויב עתה, ודמי למילת גר שא"ד שבת כיון דכל זמן שלא נתגייר אין עלי' חיוב, ויש לחלק דשם אף דהוי כמילה בזמנו כיון שעתה בא לחסות תחת כנפי שכינה, מ"מ א"ד שבת משום דמילה דוחה שבת, רק ביום ח' שנכרתה י"ג בריתות, ובגר ל"ה יום ח' ויכול למול למחר אד"ש, (וא"ש מ"ש בפדר"א דאברהם מל עצמו ביה"כ וק' הוא מילת גר אד"ש וכה"ק בלוי"ח, והתי' עפמ"ש חז"ל וכרת עמו הברית, ה' אחז בסכין והוי ב' שעשאו ופטורין, ולהנ"ל י"ל כיון דאז נאמר מצות מילה ונכרתו י"ג בריתות הוי כמילה בזמנו ודוחה יה"כ, ועמ"ש בפ' לך דק"ד. מדודי הג' מלאסק ז"ל דהוי כב' שעשאו, אך ז"א דעכ"פ אסור ורק פטורין ממיתה, וא"א קיים כה"ת אפי' ע"ת כיומא כ"ח. עש"ה) אבל להחיות המת אם מחר לא יהי' באפשרות י"ל דמותר להחיותו בשבת, ועכ"פ אם יודע הצדיק המחיה כי לא יחיה רק לשעה כמתים שהחיה יחזקאל שלא חיו רק עד דאמרו שירה (סנהד' צ"ב:), פשיטא דא"צ לחלל שבת דמוחי בהם מותר רק בחי ולא במת, ומצד שישמור שבתות הרבה ליתא, וי"ל כוונת אוה"ח באופן זה דלעשות שייך במי שכבר מחויב, אבל להכניסו לחיוב צ"ל דוקא אם הוא בגדר לעשות שבתות הרבה, ועתוס' ב"מ קי"ד: איך טימא אלי' דהוי כהן ותי' שידע שיחיה, משמע דעל ספק הי' אסור לטמאותו וק' וכי עדיף טומאה משבת ופק"נ אפי' מספק דוחה שבת, ואפי' בגוסס בתוס' נדה מ"ד. דמחללין ואין הולכין בפק"נ אחה"ר, ובשבו"י ח"א י"ג פסק כן, ויהי' ראי' דרק בחי דוחה ולא במת להחיותו, רק בידעי' בבירור שיחיה, וע' המדרש והמעשה בשלח דרוש ב', וע"ע שם בקובץ סי' ח' שהביא משבת קנ"א. תינוק מחללין עלי' שבת שישמור שבתות הרבה, דהמע"ה אין מחללין כיון שמת בטל ממצות, ולמ"ל טעם זה הא אמר תינוק כו' שישמור כו' ובמת ל"ש זה, וע"כ דבא לומר אפי' שישמור כו' להחיותו אין מחללין, ועמ"ש בזה בבשלח דף ק"א, ובס' לקראת צמא, במאמר יתבררו ויתלבנו הדברים אות י"ח, ושו"ת חבלים בנעימים ח"ד י"ג אריכות:

תיב"ע למיעבד תפנוקי שבתא מזה ראי' דעונג שבת מה"ת ע' אה"י, ובשבת קי"ח: ופסחים ס"ח: למדו מן וקראת לשבת עונג (ישעי' נ"ח י"ג) והוי מדברי קבלה, וע' יבמות צ"ג. ברש"י, ותשו' רשב"א קכ"ג שהוא דרשא גמורה, וכביצה ל"ד., למדו דשבת קובע מפסוק זה, ואי יו"ט קובע כ' בצל"ח שם דאין קובע, וכ"כ בפנ"י בסוף המס' ד"מ ע"ש, ומשום דביו"ט רק שמחה ולא עונג, ובשעה"מ פ"ה הכ"ב ממעשר כ' דביו"ט ג"כ קובע, וע' יד שאול יו"ד של"א, ועתו"ס יבמות צ"ג:, גיטין ל"א. ד"ה המניח, מל"מ פ"ג הי"ז מתרומות, או"ח תקכ"ט, וחת"ס ביצה שם הביא דאולי יו"ט אינו אלא בבשר ויין ואם אין לו אינו יוצא בשאר שמחה, לכן פירות אין קובעים ביו"ט, משא"כ בשבת דתלי' בעונג, ובכל מה שמתענג קובע, וע"ע בפת"ש יו"ד של"א סק"ו, חמדת ישראל ח"ב י"ח, ושו"ת הרב"ז קכ"ד אות ו', וע"ע בכור שור סוף תענית דשמחה ועונג ב' מילי נינהו ואין חיוב שמחה בשבת ובתשו' הרא"ש כלל ה' סי' ח' משמע דיש בשבת שמחה, וע' תשב"ץ ח"ג רצ"ח, ושו"ת מהר"י מברונא קכ"א, ושבו"י ח"ג ל"א, כ' דאין שמחה בשבת, ולבכ"ש הנ"ל אין חיוב עונג ביו"ט, וע' מנחות ס"ה. שיהי' ישראל מתענין ב' ימים משמע דיש עונג ביו"ט וע' גליוני הש"ס שבת דס"ב:, ובספרי בהעלותך וביום שמחתכם אלו השבתות ובמועדיכם רגלים, ובשבת קי"ח: בשבת במה מענגו ? ובפסחים ק"ח. ביו"ט במה משמחו, ועמ"ש בכל זה בשו"ת רע"א בהשמטות לסי' א', ובנפ"ח סי' תי"ח, וטל תורה שבת ס"ב: בגמ' תענוג ושמחה הרי דתרי נינהו, וע' עוד מ"ש ביבמות צ"ג. וע' שאילתות סי' ט"ו שבת אינה מפסקת עונג הוא, יו"ט מפסקתן שמחה הוא, וכ"ה בבה"ג ה' אבל, וצ"ע דבה"ג עצמו בעשין מ"ז ומ"ח חושב מצות שמחת שבת, ובספרי זוטא בהעלותך שמחתכם אלו הרגלים, וע' שטמ"ק כתובות ז'. אסור לישא בשבת דאין מערבין שמחה בשמחה, אבל נר' דבמועד שייך לומר הכי ולא בשבת דלא כ' בי' שמחה, וע"ע ירו' ריש מגילה, יד אפרים או"ח תרפ"ח, פרי צדיק בקונ' שביתת השבת אות ג', ובבעה"ט בהעלותך (י י') שמחתכם בגימ' גם ביום השבת, וע"ע בס' אמבוהא דספרי דף קל"א. ורשמי שאלה אות ח':

ששת עשו"ת הרשב"א תר"ג שחסרון הב' אין דבר שתפיל בו השאלה וששת כמו בששת וכמוהו יש הרבה, וע' זהר יתרו פ"ט: ועמ"ש בזה ביתרו דף קס"ז: ומ"ש ברש"י לשבר האוזן כלו' לשברה ולעשות רכה כדי לשמוע, וי"מ לשון סברא, וי"מ ל' סבל לא יכלכלוך (דה"ב ו' י"ח), ובבאה"ט רפ"ב סקי"ג מס' הכוונות ששי מעולה שבקרואים, וי"ל כי יש ז' ספירות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות, ויסוד מדת ששת המכוונת נגד הצדיק כמ"ש צדיק יסוד עולם, ומעילה יותר ממלכות אם כי אחרון הוא חביב, יען כי מי מושל בי צדיק, וצדיק למעלה מן ז' מדות, וזה שקורין לצדיק בששי. וידידי הרה"צ מקאמארנא שליט"א הדר בפאביאניץ הראה לי בזה"ק שלח דקס"ד: דצדיק סליק שתיתאה מאינון שבעה וכו', וע"ש בנצוצי אורות בשם מחזיק ברכה:

ויתן רש"י מעשה עגל הי' קודם, ע' מהרש"א כאן, וע"ז ד': והק' מפו' דילמא הכל הי' כסדר הציווי למשה על המשכן הי' במ' יום ראשונים, ומשה לא הגיד לישראל עד מחרת יה"כ, ור"ר העשיל ז"ל תי' ע"פ מד' ובעה"ט ריש תצוה, בשביל שאמר משה מחני לא נזכר שמו בפ' תצוה, וא"כ אי נימא דהי' כסדר והי' קודם למלאכת משכן, עדיין ל"א מחני, ולמה לא הוזכר שמו בפ' תצוה וע"כ דעגל הי' קודם - ובמד' פמ"א לך ה' הצדקה אחר שאמרו אלה אלהיך כו' ולא פסק המן לירד, ופי' בח"ס למ"ש בע"ז נ"ד: ראוי הי' שלא תלד ממזר רק עולם כמנהגו נוהג, וזה ניחא בטבע, אבל מן שהי' נסיי מהראוי שה' לא ישנה הטבע רק זה החסד וצדקה, ומד"ר שם שני לוחות העדות לוחות כ' לא זו גדולה מזו, ובפי' מהרז"ו העיר אמאי לא מפיק מדכ' שני ש"מ דשווים וכיומא ס"ב: שני שעירי שיהי' שווים, וכ' בהדו"ע דהכלל מיעוט רבים שנים ל"ש רק בדבר שיש בו רוח חיים, אבל באין בע"ח ריבוי גם על חדא ומחצה, וכברכות ג': משמרה ופלגא נמי משמרות קרי לי', א"כ בלוחות י"ל דבא לומר שלא יהי' א' גדול וא' קטן כדוגמת חדא ופלגא, אך מכ"מ משמע דאף באין רוח חיים רבים ב' ע"ש, ועב"ב קמ"ה: אין פחות מב' דינרין, ושם ס"א: מיעוט ארעתי שתים, וערכין כ': שני תבואות שני שווים, ועמ"ש בפרד"י מקץ דשי"ג: ובבשלח דף קכ"ה: הרבה חדשות. ובפרד"י ח"ש דקס"ו. הבאתי טו"ז או"ח רכ"ד סק"א דבמלכי ישראל אומר שחלק מחכמתו, ובעכו"ם שנתן דישראל דבקים בה' וכו' וקשה מכאן ויתן אל משה, ופי' בנדרים ל"ח. מתחלה הי' משה שוכח עד שניתן לו במתנה ובעירובין נ"ד. וממדבר מתנה הפקר כמדבר, ולכאו' הוא היפך מטו"ז, ופי' נתן אברהם מתנות שם טומאה מסר להם שאחר שנתן מתנה שוב אין דביקות בנותן, ומצאתי שהק' כן בשו"ת אמרי דוד סי' קנ"ז, וכן מן נתן חכמה לשלמה וגם נתן לנו תורת אמת, וי"ל דבמדבר (י"ח כ') אני חלקך ונחלתך, ובדברים (ל"ב ט') כי חלק ה' עמו, ובסנהד' ס"ד. ואתם הדבקים בה' אלקיכם דבוקים ממש ערש"י, וענין חלק בבכורות נ"ז. אחים שחלקו חוזרים זל"ז ביובל, חלקם עוד לא נתברר והוי שותפות, ומ"ש נתינה הוא מחלק ה' עמו, משא"כ בעכו"ם ל"נ לשון חלק, ע"כ נתינה כנתן אברהם מתנות ושוב אי"ל התקשרות:

רש"י בזה"ק הוא ויקהל דקצ"ז. ומ"ש בס' ישעי' הוא ג' י"ח, ומ"ש בא"ע בשם רס"ג דאהרן עשה בערמה כאשר עשה יהוא, עמ"ב (י' י"ט), וכ"כ בכוזרי מאמר א' סי' צ"ז, ובקול יהודה שיהי' נראה מי הרשע ומי עובד ה':

באצבע אלקים, ובמכות כנים כ' ג"כ אצבע אלקים (וארא ח' ט"ו), דבשמו"ר פמ"א דרשו חרות על הלוחות א"ת חרות אלא חירות ממלאך המות, ומי שלומד תורה לשמה אין מה"מ שולט בו, וממילא אין רמה ותולעה שולטין בו, והן הכנים שמרחשין בגופו של אדם, ויבא זה ויכפר על זה, לפיכך אצבעות שוות, וע' נדרים ל"ח. שנתנה לו במתנה שלא ישכח, וע' מהרש"א וירו' הוריות פ"ג ה"ח, ובעירובין נ"ד.: