בני יפת גמר ומגג, וכ' בתרגום יונתן וירושלמי ושום אפרכיותיהון אפרקי, וכ"ה במ"ר פל"ז, ועי' באר שבע סנהד' צ"א תמה מגמ' שם שבאו בני אפרקי לדון עם בנ"י לפני אלכסנדר מוקדן א"ל ארץ כנען שלנו הוא דכ' ארץ כנען לגבולותי' וכנען אבוהן דהני אינשי הוי, ותמוה דהא הם באו מיפת ולא מכנען, ובב"ר פמ"ב הביא מעשה זו ולא נזכר בני אפרקי רק בני כנען ואולי ט"ס ע"ש:

גבור ציד ערש"י לע"ז ובראב"ע פי' מקריבם לשם, וערמב"ן מ"ש עליו דמצדיק רשע, וזקיני הגאון המובהק מו"ה דוד דוב מייזלש ז"ל האבד"ק לאסק הביא בספרו אור דוד על מגלת אסתר ד"ד, כי ציד בפיו שיודע לרמות והוא הי' תוכו רע ולפנים מראה כי מקריב קרבנות להקב"ה היודע צפונות כי רמיה בקרבו נקרא קרבן זה לע"ז, ומבואר במחז"ל שאמרו בהר הכרמל דהפר שהיה לשם נמשך אחריו ושל בעל לא היה רוצה לילך מד שאליהו א"ל שגם בו יתקדש ש"ש ע"ש וא"כ אולי הי' כוונת נמרוד לכבד השם בקרבנותיו, אז היו באין מאליהן ונמשכו אחריו ולא היה צריך לצודם בתחבולות, רק שהי' בשקר לכן ברחו ממנו ולכן הוצרך לצודם. וז"ש גבור ציד לפני ה' ודברי ראב"ע וחז"ל עולים בקנה א'. וכ"ה בשמו בקובץ דרושים. ועי' בס' שיח שרפי קדש ח"א אות ת"ק בשם החי' הרי"מ ז"ל:

לודים, עי' בפ"ה ח"א משבת ולובדקים בפרומביא, ופירושו חמור הבא מלוד וכ' בתפארת ישראל שזה אינו אותו לוד שבחלק בנימין כמגילה ד"ד שהי' בגבול מערב א"י סמוך לגבול חו"ל כגיטין רפ"א, ושם הי' ב"ד של ר"א כסנהדרין ל"ב והיתה מהלך יום מירושלים כמע"ש פ"ה מ"ב ונקרא כעת המקום ההוא לאדא אבל הך דהכא הרי אמרו בגמ' שהוא חמרא לובא. וכ' תוס' דלובא מצרים ונקרא ג"כ בתנ"ך (ד"ה ב' י"ב, ונחום ג') וכן עוד היום יש מדינה בדרומית מצרים שנקראת לביען והיא הנקראת לפנים לוד וכן בישעי' ס"ו וירמי' מ"ו ויחזקאל כ"ז ול', וכן ומצרים ילד את לודים בפ' נח ושם הי' חושב גזלנים בפסחים י"ב והיו אוכלים בשר אדם כרש"י שבת ד"י, אמנם אותו לוד שנזכר בתורה נח י' כ"ב בבני שם דור שלישי הי' באזיען הקטנה הנקרא כעת לידיטן והוא מחו"ל:

יפת הגדול ערש"י, ובמהרש"א סנהדרין דס"ט, ובע"י ווילנא סי' ק"ט בחדושי גאונים הק' הא ברש"י נח הוכיח דיפת הגדול מדכת' אלה תולדות כו' א"כ ק' על הש"ס דהכא יליף מיפת הגדול לחוד. ועי' בפנים יפות שתי' דממ"נ מוכח דקאי איפת דעל שם ל"צ קרא. וע"כ דרך חכמתן חשיב כנ"ל, אך קשה אם קאי איפת למה חשב יפת בסופו, ותוס' הק' כן, וי"ל דלא קחשיב רק שם ברישא מכח חכמתו ועל חם ויפת לא קפיד דחם גדול כמו בחרן והרן, אך קשה דהא יפת גדול מהם דכ' אחי יפת הגדול ולא דמי לחרן והרן, וי"ל דנקט יפת בסוף דאם יכתב יפת ואח"כ חם י"ל דדרך חכמתן חשיב ולכך כ' בסופו דהוא הגדול ולכך כ' חם ברישא לגלות דיפת גדול שבאחין ולא קאי הגדול אשם וממילא מוכח מזה דדרך חכמתן חשיב והגדול קאי איפת, אבל אם לא נא' דדרך חכמתן חשיב א"כ למה כ' יפת בסופו אם יפת גדול משם, וע"כ הגדול קאי אשם, ויפת הקטן שבכולם א"כ מדכ' חם ברישא ש"מ דרך חכמתן חשיב. אבל מאלה תולדותם שם מוכח דשם קטן מיפת ולא מוכח דיפת גדול מחם, ולכך איצטריך ג"כ ליפת הגדול מאחיו ושפיר כוונת רש"י בחומש וש"ס, ודוק בלשון הש"ם גדול שבאחין ול"א גדול משם וממילא מוכח דדרך חכמתן חשיב רק דק"ל קו' תוס' ולכך קאמר דנקט הקטן קטן קודם. ויפת הגדול שבאחין וחשיב יפת בסוף לגלות ע"ז, ואי הי' נקט יפת קודם ס"ד דדרך חכמתן וחם גדול מיפת וא"ש קו' תוס':