ימים במשמר. עי' קובץ המאסף שנה י"א סי' פ"א. ולעיל פ' חיי שרה (כ"ד נ"ה):

כ"א זכרתני ערש"י ועי' בינה לעתים דרוש ז' שיעלה בדעתו להזכירו לפני פרעה ולא ישכח ביקשו שתיכף יחקהו בזכרונו וציורו ולייחס ענין יוסף לאיזה דבר מורגל אצלו המזדמן לנגד עיניו. ובראותו אותו יזכור את יוסף ועי"ז יזכירו לפני פרעה בבא שעת הכושר. וספר הכ' שלא נעשתה מחשבתו יען לא זכר שר המשקים את יוסף לא עשה לו שום זכירה מקומיית. וממנו נמשך כי שכחהו להזכירו לפני פרעה:

כי גנב. עי' תולדות נח דרוש י"ד הפשט רואה אנכי שאין מעשי רצוים כ"כ בעיני ה' שהרי גנב גנבתי. ואם הייתי נרצה הי' מתקיים בי ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. ול"ה אדם יכול לנגוע בי לרעה. וגם רואה אני מזלי הרע שהרי גם פה לא עשיתי מאומה אם לא שמן השמים נלחמו אתי. אבל ה' רוצה להראות כי הוא יקר בעיני' כאחד מבני עליה שלא יצטרכו להשתדלות האדם כלל, ועשה ששה"מ ישכחהו ואעפ"כ יצא מבית אסורים עש"ה:

שלשת חרי. ערש"י ובס' נטריקן קו י"ג אריכות גדול בזה:

ערש"י וראב"ע שכחה בלב וזכירה בפה, ועי' מגילה י"ח כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור ומה אני מקיים זכר בפה. וז"ש ולא זכר את יוסף לא די שלא זכר אותו בפה אלא וישכחהו גם מלבו. ועי' ס' מיני תרגומא. דקוראין פ' זכור רק פ"א בשנה דכ' לא תשכח ושכחה לאחר י"ב חודש. וכמ"ש בברכות נ"ח במת שנשתכח מלב לאחר יב"ח, והפי' ולא זכר שה"מ היינו מיד. ולאחר יב"ח וישכחהו ורק ויהי מקץ ע"י חלום פרעה זכר אותו. ועי' בינה לעתים דרוש י"ח דיוסף מעולם ל"ה בוטח בשה"מ. והפשט וישכחהו לא קאי על שה"מ רק על יוסף ששכח את שה"מ ע"ש אריכות. ועי' ג"כ בירחון הבאר סי' ע"ד. ועי' חתם סופר שבת קמ"ז. קם למקרי בספרא בשם הגר"ש מאסטראפאלי ז"ל דשר של שכחה רי"ב שמו, ושל זכרון דז"ך שמו גימ' א"ל, ואותיות שניות של החד"ש הז"ה לכ"ם דז"ך ונתהפך לו באותיות רי"ב החר"ש הי"ה לב"ם ע"ש, ונר' דטומאת ירושלים שהוא קפא כדאמרי' במרור שצריך למתקו בחרוסת משום קפא כמ"ש בפע"פ קט"ו ב', ואם תוסיף מספר קפ"א על דז"ך עולה רי"ב שהוא שכחה כנ"ל, וכשנגאלו מטומאת מצרים וחסר מהם השכחה כמ"ש למען תזכור את יום צאתך אז נאמר להם החד"ש הז"ה לכ"ם שהוא שם הזכרון, והנה הי' במצרים רד"ו שנה, ושר המשקים שכח את יוסף ב' שנים כפרש"י וישב ולולי כן הי' יורדים למצרים ב' שנים קודם והי' רי"ב שנים. השליט בהם השכחה לעולם ח"ו. וה' סבב ששכח שר המשקים. נמצא ע"י שכחותו נזכרו ישראל וזכרו הם זכר ימות עולם וזה מרומז ולא זכ"ר שה"מ את יוסף וישכחהו דייקי אבל ישראל נזכרו לטובה: ושמעתי בשם הג"ר יצחק פייגענבוים ז"ל מווארשא. על המד"ר אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף. ולא פנה אל רהבים ע"י שאמר וזכרתני נתוסף לו ב' שנים, וק' בתחלה דרש לשבח יוסף. ובסוף מסיים בגנאי עו"ק דהא אין סומכין על נס וכ' וברכתיך בכל אשר תעשה, וצריך לעשות פעולה ע"י דרך הטבע, וי"ל דאי' דרק זה בזמן שאינו רואה שום התחלת ישועה צריך לעשות בעצמו, אבל ברואה שה' הצמיח לו ישועה בלתי עשייתו אז צריך לעמוד מנגד ולצפות לישועות ה. ולא לעשות שום פעולה, וא"ש שהי' מ"ה הסיבה שיחלום לשני שרי פרעה והוא יפתור אותם. וזה"פ אשרי הגבר למי ששם ה' התחלה שלא עפ"י הטבע ואז יעורר את האדם לתת עלי' מבטחו ודרשו זה יוסף ומעתה ל"צ לפנות אל רהבים ובשר ודם, וה' בעצמו יגמור הדבר. והוא אמר והזכרתני כו' לפיכך נתוספו ב' שנים ולולי זאת תיכף יצא מבית אסורים. ובס' נפש יהונתן פ' מקץ כ' הא דהי' ליוסף עונש שהבטיח באדם, וק' הלא הוא דבר הכרחי שישלח ה' הצלחה ע"י אדם כפי הטבע, ורק התי' אם הי' בוטח באיש כשר אשר ע"י יוכל לבא תשועה הי' טוב: אבל עונשו הי' שהבטיח א"ע ע"י אדם רשע ע"ש דבר נכון בזה: