למלך עמ"ש בפ' אחרי (י"ח כ"א):

רמב"ן הביא הא דכל הנהנה בלא ברכה כאלו גוזל לה', עי' בפרד"י ח"ב בדף ג' בהסכמת אדמו"ר מגור שליט"א ובהערותי שם:

עם הארץ עי' תוספת ברכה האזינו (ל"ב ו') עם נבל ולא חכם, ותרגם עמא דקבילואורייתא ולא חכימו ותמוה, וי"ל למ"ש במגילה (כ"ח:) צנא מלא ספרי, ופרש"י תואר לגנאי לכלי מלא ספרים והוא אינו מבין מה שבתוכם, וכן הוא איש שלמד ואינו יודע מה שלמד, וזה שתרגם ולא חכימו לדעת אותה, ובדורינו נתקבל תואר צנא מלא ספרי לשבח, ורק יש הרבה מבטאים שברבות הימים ישתנו הוראתם להיפך, למשל "בית העם" הי' מכובד בירמי' (ל"ט ח') ואת בית העם, ובשבת (ל"ה.) בית עם לשון ביזוי ערש"י - "ועם הארץ" הי' נחשב למעלה כאן בקדושים וברש"י מת"כ, ובגמ' לגנאי עם הארץ בפסחים (מ"ט.), - והשם בעל חוב הי' המלוה, כמו אתא בעל חוב וטרפה כתובות (צ"א:), בעלי חובות באים ונפרעים, נדרים (מ"ז:), ועתה אומרים בעל חוב גדול, המובן שהוא חייב לאחרים, ועוד יש כזה, ועי' מקור ברוך מבוא דף י"ז:

לזנות ערש"י ורא"ם ובכנה"ג או"ח דק"נ ע"ג אריכות גדול:

מקרב עמו ת"כ ועמו שלום, עי' רמב"ן סוף אחרי כי כריתות הנזכרין בנפש וכו' הוא מ"ש מקרב עמם ועמם שלום, כי הכרת של הנפש החוטאת יורה על קיום שאר הנפשות שלא חטאו והם עמם שהם שלום עכ"ל, ועי' יראים סי' ר"כ ומ"ש בזה בפרד"י תשא (דף שכ"א:):

מקלל עי' מנ"ח מ' ר"ס בזה הרבה, ובמנ"ח אות י"א הא דבעי עושה מעשה עמך, וכל שעבר אפי' עבירה דרבנן בכלל אינו עושה מעשה עמך, ועמ"ש בשו"ת משיב שלום סי' י"ד, ועמ"ש בפרד"י משפטים (דף ר"ה:) בענין מקלל לאחר מיתה, ועשו"ת מהריב"ל ח"ג סי' ס"ח, ובאשתו כגופו ע"ש במשפטים (ר"ו.), ובאוה"ח כאן עי' בתולדות אוה"ח מהכל"ח ז"ל אות י"ט, ובחמדת ישראל (דף מ' ע"ד), ובפרד"י תשא (שמ"ג:) עש"ה:

שם) דמיו בו בס' חסידים סי' רל"ב הביא מעשה בא' שהלך למדה"י עם עבדו, ואשתו הי' מעוברת, ומת האדון, והלך העבד והחזיק בנכסיו ואמר אני בנו, כשגדל הבן הלך לתבוע נכסיו שהחזיק העבד, והלך למלך וסיפר הכל ושלח אחר ר' סעדיה לדון דין זה, וצוה ר' סעדי' להקיז דם הבן בספל א', ודם העבד בספל ב' ולקח עצם של המת והניח בספל העבד ולא נבלע הדם, ואח"כ שם העצם בספל הבן ונבלע הדם, כי הוא גוף אחד ונתנו הרכוש להבן ע"ש, ובפי' אזולאי הביא שאירע זה בימי שלמה המלך, ועי' מטה משה סי' תשס"ד, ובס' אליהו רבה סי' תקס"ח העיר על זה מב"ב (נ"ח.), ועי' מעבר יבק חלק שפתי רננות מאמר ג' פכ"ד זה משפט שלמה המלך. וע"ע בהגהות רש"ש ב"ב (נ"ח), ועי' תולדות אפרים קדושים וזה הפשט דמיו בו, ומהראוי שלא יקל בו, וערש"י ראה (י"ג ז') כנפשך זה אביך:

ואיש אשר ינאף את א"א אשר ינאף אשת רעהו ערש"י, וי"ל עפמ"ש בילקוט (ש"א כ"א) תורתו של דואג של דופי הי', דאמר דאשת חייבי מיתת ב"ד אין חייבין משום א"א, כיון דחייב מיתה הוי כהרוג ואשתו מותרת לשוק, וי"ל דמרמז כאן לשלול סברא זאת, וז"ש אשר ינאף וכו', ר"ל שנאף עם א"א שאותו איש נאף עם אשת רעהו ונתחייב מיתה, מ"מ מות יומת הנואף (וע"ס ליקוטי בשמים, וגן רוה בזה הרבה, וע"ע בישיעות יעקב, ושער בת רבים וס' זכרון יצחק עה"ת, וטוב עין דף ו': ובשבת ס"ב:) דיש אנשים שמחלפים נשותיהם וחושבים כי אין איסור אשת איש שהאשה קנין בעלה ומקנים קנינים בחליפין, ועל זה בא הכתוב ואיש כו', ואעפ"כ שכנגדו ינאף את אשת רעהו ג"כ מות יומת:

תבל עמ"ש מהרש"א נדרים (נ"א.) ומ"ש בפ' אחרי (י"ח כ"ג), ותוה"מ כאן, ואילת השחר סי' תקל"ד:

תהרגו בתיב"ע בקולפי מקל עב, עי' תפארת ישראל סנהד' פ"ז אות ל"ח. שתמה מגמ' שם (נ"ד.) דבסקילה כאדם וצ"ע:

חסד ערש"י חרפה, ורמב"ן הק' כי איך תיבה יהי' ב' פירושים סותרים, חסד הוא כבוד גדול ויפרש ג"כ חרפה, ובאמת אינה טענה שהוא כבוד למי שעושה חסד, אבל למי שנוטל החסד לו חרפה, שהוא עני ונוטל מתנות חנם, ועי' בהכתב והקבלה, ופרשת דרכים דרוש א', ומיני תרגומא, וערך חיים (דף מ"ד.) - ובס' באור ומדרש תורה לר' בענדיט מלאסק ז"ל, ראי' לשון הסכמה כמו בכתובות (ק"ח:) רואה אני את דברי אדמון, וערוה לשון מים וחסרון, והשי"ת רוצה שיזדווגו רחוקים ויוכיחו זה את זה וגם יוכיחו הילדים ויחנכו אותם לטוב, אבל אם אח ואחות הקרובים בטבע ומחפים בטבע זה אל זה, כי אהבה מקלקלת השורה, שניהם מסכימים ומחפים זה על זה, ופשתה הרעה בהם ובילדיהם, ולפיכך חסד הבורא שיכרתו שניהם ערירים בלא ולד ולא יתרבו רשעים בישראל:

דדתו עשו"ת רשב"ש סי' שמ"א דלכן בן אחיו לדודתו אסור, ובת אחיו לדודו מותר. דאיש מושל על אשתו, לזה דודתו נגרע מכבודה אסור, משא"כ בת אחיו ע"ש, וכ"כ במאור ושמש כאן, ועפרד"י וארא (דף מ"ט.), ובתוה"מ סי' קי"ט שם דוד רק אחי אביו מאב. ושם אחי אב בכלל בין מן האב ובין מן האם:

ערות עי' ראב"ע, ומורה נבוכים ח"ג פמ"ט טעם לכל עריות ומה שהותר מכללן:

ושמרתם וגו' ולא תקיא הכוונה למען לא תקיא, ובואתחנן (דף ב') לא תוסיפו וגו', דאם מוסיף ג"כ יגרע, ועמ"ש בפ' אחרי (י"ח כ"ח):

והבדלתם עי' סדרי טהרות כלים (דף ז'), ובפנינים יקרים, וק' דכאן הפרשה מעריות ולא מאכלות אסורות והי' ראוי לכתוב והבדלתם בין הבהמה וגו' בסוף פ' שמיני, וי"ל עפמ"ש בקידושין (מ'.) במטרנותא תבעתו לעבירה ונתנה לו טמא דעביד הא עביד הא. ובזה הציל נפשו ממנה ע"ש, ובא לומר כשתהי' זהירים מערוה אז תהי' גם בדילים ממ"א. ואם לאו לא תחושו להבדיל בין זה לזה – ועי' בתוס' ברכה בזה – והא דהקדים בהמה טהורה לטמאה, עפמ"ש בחולין (ס"ג:) בהמות טמאות מרובות מטהורות ובעופות להיפך, וכשבוררין מבדילין מין המיעוט מן המרובה, כי למה יטריח להבדיל מין מרובה, וא"ש לעיל בפסוק כ"ד הבדלתי אתכם מן העמים ולא אמר את העמים מכם, לפי שעם ישראל המעט מכל העמים (ואתחנן ז' ז') – והא דבתחלת הפ' (פ"ט) כ' דין מקלל שאין שייכות פרשה זו דאיירי בעריות, י"ל שקללות בנים לאבות שאינו ע"פ הטבע תבא על רוב מנולדים מביאות אסורות - ובש"א (כ' ל') כי בוחר אתה לבן ישי לבשתך ולבשת ערות אמך וצ"ב, וי"ל עפמ"ש בברכות (ז':) סתם ברא מרחם על אבא ע"ש בגליון הש"ס, וזה שאינו מרחם סימן שאינו בנו, ובב"ב (נ"ח.) באשה שהי' לה עשרה בנים ורק א' הי' מבעלה וט' ממזרים והבעל ידע מזה, וכשמת אמר שירשנו רק בן אחד ולא ידעו למי כוון, ואמר ר' בנאה שילכו הבנים להכות על קברו עד שיפתר להם דבריו, והלכו רק ט' וא' לא הלך ואמר ר' בנאה שירושה שלו, יען שמונע מהכות על הקבר סימן שהוא בנו, וז"ש שאול אחרי כי בוחר אתה בבן ישי ואינך מרחם עלי כטבע בן על אביו. הוכחתי כי אינך בני והנך ממזר וזה לבשתך, ואם אתה זרע פסול זנתה אמך, וזה לבשתך בלא יבא בקהל, ולבשת ערות אמך שזינתה תחתיו. ובענין כרחם אב על בנים עמ"ש בפרד"י ויגש (ש"כ.), וכח"ב במלואים (ת"נ:) וע"ע בשד"ח בפאת השדה מער' א' אות צ"ז בילקוט תהלים ק"ג סי' תתנ"ט דרכו של אב לרחם ודרכה של אם לנחם, וע' בס' מקדש מעט על תהלים שם בב"ר פע"ח כרחם אב כרחמן שבאבות, וביפ"ת הא דלא פי' כרחמי כל אב ואם על בנים. דא"כ הול"ל כרחם אם, דרחמי אם מרובה משל אב דכ' התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה (ישעי' מ"ט ט"ו), והא דאיתא בפסיקתי' דרכה של אם לנחם. פי' כי אם גם מנחמת, בלבד הרחמים אשר בקרבה - ובענין אי אהבת אדם על בנו יותר מגופו או נפשו חביבה יותר. עי' מגיה בשו"ת מהר"י מברונא. ודבש לפי אות ל"ג, דמ"ש בב"ב (קל"ו:) דנפשי' עדיפא לי' מבריה, היינו לענין ממון שרוצה אב שיהי' בנו עושר. אבל לענין אהבה שאוהב את בנו יותר מגופו לא שמענו ובשו"ת יהודה יעלה יו"ד סי' ל' מ"ש בזה - ובקהלת יעקב חלק מדות חכמים אות ע"ב, ומהריט"א בס' שמחת יו"ט סי' צ"ג, ואלשך תהלים ק"ג, דרך לרחם על בנו מעל עצמו, ומעשה מלסטים שהביאו בנו והודה האב, וצ"ל אף דהסיפור אמת הוא, אחד הי' ופרסמו ולא ללמד על כללות העולם כולו, וע"ע מה שכתבתי בזה בפ' אמור (כ"ג כ"ד):

ואבדיל עשו"ת חת"ס או"ח סי' ר"ח ד"ה ואגב, מ"ש רש"י אם אתם מבדילים בין העמים אתם שלי ואם לאו אתם של נ"נ וחביריו י"ל דמלכות דקטלא חד משיתא אינו נענש, ונ"נ וכיוצא בו המולך בכיפה, וישראל א' מע' באומות אין עליו עונש אם ח"ו מכלה. שהרי א' מששה יוכל לאבד א' משבעים, אלא שז"א שאין לו רשות לאבד מין או סוג א' שלם כי אם הששית ממנו, וכיון דישראל מציינים לעם בפני עצמו ובגוים לא יתחשב אין לו רשות לאבד יותר מששית, אך אם אין ישראל מובדלים ואינם מצויינים לעם בפ"ע הרי הם של נ"נ וחביריו: ובשו"ת טוב טעם ודעת מהדורא א' סי' קפ"ט דאיסור ללבוש בגדי נכרי להדמות להם, דמל' רש"י אם מובדלין כו' אין כוונתו בביטול תורה, חדא דזיל קרי בי רב הוא בתוכחה א' וב', ועוד הול"ל אם מקיימים התורה מוטב,ומה לשון מובדלין ורק הכוונה על מנהגיהם, דנהי דקיי"ל מומר לד"א אינו מומר לכל, התורה, רק בעובר סתם על עבירה ואין היכר שרוצה להדמות לעכו"ם אבל אי ירצה לדמות להם הוי כמומר לכל התורה, ועמ"ש בפרד"י שמות (כ"ח:): ובשו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' קס"ט, בהמכנים בשמות עכו"ם ברור דיש בזה איסור דאו' ממש וכ' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, וכמו שאסור להתדמות להם במלבושים ובהליכם ובשאר מנהגיהם, ק"ו ב"ב של ק"ו דאסור ממש מה"ת להתדמות להם בשמם - ובשו"ת אבני נזר חו"מ סי' ק"ג בדבר אשר חדשים מקרוב באו וחפצים לשנות מנהג אבותינו, להפר חוק מלקרוא בשם לעולי תורה רק יעמוד כהן יעמוד לוי, חלילה וחלילה להפר המנהג לס"ת בשמות שהנהיגו הראשונים, ורש"י פי' בהא דערקתא דמסאני יהרג וא"י סנהד' (ע"ד:), שאינה מצוה רק מנהג בעלמא, ואעפ"כ מאחר שכוונתו לעבור על דת יהרג, וז"ב שחפצים לשנות מנהג הקריאה לא במרד ומעל חלילה יעשו זאת, רק יחפצו להתדמות להחדשים בחו"ל, וידוע כי המתחילים לשנות מנהגים הי' חפצים ומגמתם לעקור הדת בכללו, ופוק חזו מה דסליק בהו ומה המה בני המשנים הגם כי עתה בחו"ל מעשה אבותיהם בידיהם, ואינם מתכוונים בזה למאומה אעפ"כ ידוע בזה מ"ש הרשב"א בתשובה ח"ד בלאו דלא ילבש, דאם הראשון עושה להתדמות לנשים אף דהבאים אחריו אינם מתכוונים רק להתדמות אליו, מ"מ כולם נדונים ע"פ כוונת הראשון, ובנ"ד נמי מאחר שהמחדש הראשון כוונתו לעבור על דת, שוב גם הבאים להתדמות להמתחדשים נידונים ג"כ כאלו היתם כוונתם לעבור על דת, ואפי' ערקתא דמסאני יהרג ואל יעבור, וע"ש שעורר על כל הגיטין מאשכנז שיש לחוש שהשמות נשתכחו ולא נכתבו בגט כדין, וע"ע בזה בישועות מלכו מהג' מקוטנא ז"ל בשו"ת או"ח סי' י"ב שכ' ג"כ כנ"ל, ועמ"ש בזה לעיל בפ' אחרי (י"ח ג'):

רש"י אי אפשר בחזיר וכו' ועי' ראב"ע. ועי' ח' פרקים להר"ם פ"ו שכ' זה בשם רשב"ג ע"ש, ועי' ס' הברית מאמר ה' פרק ב' וג' בזה: