סכלותם וטעותםשיש בענינים שהוא מביא דברים שמראים לאדם שהוא סכל גמור כאחד הבוערים בעם שאין להם בינת אדם ויש בהם דברים שאינם משכלים אותו כ"כ אולם מורים לו שהוא טועה כמו הענין החמישי והששי והשביעי:

ואם יארכו דברינואף שנצטרך להאריך בדברים:

מן הביוש והתוכחתנגד שני חלוקות סכלות וטעות שהאדם מתבייש כשקוראים עליו סכל ועל הטעות אחר והתוכחת שיבררו לו טעותו:

מוכר באשראיבהקפה:

**מפני יראתו כו' ושלא תמצא כו'**מפני שתי בחינות אם מפני שאינו מאמינו ואם מפני שהוא ירא פן לא תמצא ידו אז לפרעו:

מאופני התשובה עליוהקושיא הראשונה שיש לנו להשיב עליו הוא כו':

שנאמר לוהנו"ן בחול"ם:

המסתפק בגזירת הבוראשאתה מקטני אמנה המסופקים בגזירת הבורא כלומר אם כל הנהגת האדם וצרכיו הם בגזירת הבורא או לא:

בגודל עצמתועוצם כחו והתפשטות השגחתו משמי השמים עד טבור הארץ שהרי הפקפוק בהשגחה בזה העולם בא להם מצד דמיונם וציורם בריחוק השפלים ממשכן כבודו:

**אשר חשך כו'**מוסב על אתה האיש:

**בגבור אפלת כו'**שתגבורת התאוה האפילה אור שכלו:

**אשר אין לו רשות עליך ולא מצותו כו'**נגד השכיר והעבד שאמר לקמן שהשכיר אע"פ שאין מצותו עוברת עליו בכל זמן אמנם בזמן פעולתו הוא ברשותו והעבד מצותו עוברת עליו בהחלט בכל מקום ובכל זמן:

**ומן התימה כי עבודת כו'**יש לתמוה על האנשים האלה שהרי הדעת נותנת בעבודת העבד שאף שלא בקש משכון רק שמתנה בפיו על שכרו הוא מגונה וכמו שאמרו אל תהיו וכו' כ"ש כשיעיז פניו וכו':

יש לו קצבה ולבקשתו תכלהיש קצבה למה שחבירו חייב מנה או מאתים לכן גם לבקשת המשכון יש תכלה כלומר גבול כמות:

**כפלי כפלים ממה שיספיק כו'**כלומר שיתכן שיהיה לאדם ממון כפלי כפלים יותר ממה שיספיק לו לימי חייו באמת כי אולי ימי חייו עוד לא כביר אולם לפי שקצו נעלם ממנו עדיין אין דעתו נוחה בזה הרב שיש לו וא"כ אחר שאין תכלה וגבול לבקשה זאת בודאי סכלות גדולה לבקש דבר בלי גבול ידוע לו כמה יבקש:

**שקצם נעלם ומדת ימיהם כו'**תפס לשון הכתוב הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא והנה הקץ הוא יום המות וזה נעלם בהחלט מן האדם לז"א קצם נעלם ומדת ימים נאמר בלשון העולם על הערך הקרוב כמו בערך חמשים או ששים על צד הקירוב אך גם זה בלתי ידוע בבירור לזה אמר ומדת ימיו בלתי ידוע:

שאין לו תכלית אצלו ולא שיעורנגד מה שאמר קודם ממזון ומותרים שנגד המזון ההכרחי לו אמר שאין לו תכלית כלומר אין גבול לכמות צרכיו לפי שאינו יודע מדת חייו כנ"ל ונגד תשוקת המותרות אמר ולא שיעור שאין שיעור למותרות:

אם לא קדם לו עליו חובכגון שזן אותו משך זמן או הלבישו:

משאת מאומההלואה:

והדין עמושאז הדין נותן שראוי למשכן אותו:

וידע שיש לו כו' כלומר והוא יודע מזה:

בכל ימות העולםכל מעשי בני אדם שנעשו תחת השמש מזמן הבריאה עד סוף קיום העולם:

לאיש מהםכלומר אלו היו כל המעשים כנ"ל מעשה ידי איש אחד מהם:

לגמול טובה אחתלהיות גמול בעד טובה אחת כו' וזה מפני שהמכוון במל' גמול היא קבלת טובה שהמטיב מקבל ממי שהטיב לו חלף הטבתו ובו יתברך אין צודק כלל קבלת טובה מברואיו ואיך יקרא בשם גמול:

**טובות גדולות כו'**שהאדם מבקש ממנו יתברך שישיב לו עוד טובות ושיהיו גדולות על הטובות שהטיב לו עד הנה:

כלות ימיו ובא קצונגד שתי חלוקות כמות האדם אם מצד שכלו ימים הקצובים לו מזמן לידתו כידוע שכל אדם יש לו ימים קצובים ואם מצד גזירת שמים על איזה אשמה שנתחייב עליו משפט מות:

בחובות מחרת ביום הזהשיתבע אתכם היום החובות שתתחייבו לו ביום מחר וכ"ש מה שתתחייבו לשנה או לשתים:

עד שנגיע אליהם ויחייבנו בהםביודאי לא יתכן שנהיה נתבעים עד שנגיע לאותן הימים ואז יחייבנו הבורא בהם:

עבודה ידועה בזמן ידועכלומר בזמן הידוע לנו שאנו חיים בו דהיינו זמן ההוה אנו יודעים ג"כ שאנו חייבים בו בעבודה וכן בזמן העתיד כאשר נגיע לו אז נהיה חייבים בעבודה:

**לכל זמן ידוע כו'**בזמן הידוע לכם שאתם חיים בו הוא ערב לכם שיהיה טרפכם ידוע לכם כלומר מזומן בידכם:

**ועליכם בו כו'**עליכם מוטל בזמן ההוא לעבוד אותו עבודה יתירה:

קודם חיוב עתההעי"ן בחיר"ק:

שיהיה בפניכם בושתשיהיה בושת על פניכם והוא לשון הכתוב ובעבור תהיה יראתו על פניכם וכו' ואמרו חז"ל זו הבושה:

ימנע אתכםשהבושת ימנע אתכם:

טרף שלא הגיע עתושעדיין לא הגיע עת הצטרכו:

אינכם יודעיםשאינכם יודעים:

מאשה ובניםשאולי יקח לעת זקנתו אשה בחורה ועוד לא נולדה:

שאינם ידועים ולא ערוכים לכםשיש דבר שעודנו בלתי ידוע אולם היא מוכן וערוך לבא בוודאי מצד סבותיו כמו דרך משל העצמים בבטן המלאה אף שעדיין אין אנו יודעים ומכירים הולד שיולד אמנם הוא ערוך לבא בוודאי אולם הימים העתידים כמו שאין האדם יודע ומכיר בהם כן אינם ערוכים לו לבא בוודאי בחייו עפ"י סבות ידועות:

**אשר לא התעלם כו'**אשר הוא ית' לא התעלם מלהשלים כו':

שמא יקפוץ ידויסגור ידו בזדון ולא ירצה לפרוע:

או שלא ימצאהושילך למדינת הים:

לי הכסף ולי הזהבעל השנים האחרונים אין צריך להביא ראיה כי מי בער לא ידע שהקדוש ברוך הוא הוא חי וקים גם שאין בו מדת העול ח"י והכילות רק על הראשון אולי ידמה האדם מאין יתן לו דהקב"ה לא עבד טבעין לז"א לי הכסף כו' שאע"פ כן ידיו יתברך רב לו ליתן למי שירצה:

או בתמורתושאחר שיקחנו לעצמו בפרעון חובו יהנה ממנו בעצמו או ימכרנו או יחליף אותו עם זולתו בחפץ אחר ועל המכירה והחליפין אמר או בתמורתו:

מצד העולםתנוח נפשו מהדאגה מצד סיפוק הצורך בעולם הוא טעות ושקר גרסינן:

בינו לבינובין האדם ובין הממון ואמרו טעות ושקר כלומר או שהוא טועה בזה או שגם הוא בעצמו יודע זה ומשקר בפיו באמתלא זו וכן לקמן אמר לכונה זו טעות וסכלות:

תחת המתנתועבור מה שממתין לו מהיום עד אותה שעה:

כפל מה שיש לו אצלובכפלים על הסך שמגיע להאדם אצל הבורא לפי דמיונו:

לחסד עליומחמת חסדו שהוא מתחסד עליו:

**מנהגו הטוב עמנו כו'**אמר מנהגו הטוב על סיפוק הצרכים ההכרחים ועל ההטבה במותרות אמר וטובו הגדול:

חדשים גם ישניםמה שקבלנו מזמן קרוב הוא קורא חדשים ומזמן קדום הוא קורא ישנים והוא לשון הכתוב (בשיר השירים ז):

מעשה הצדקהשבין אדם לחבירו ומה שבין אדם למקום הוא קורא עבודה:

**שאיננו עולה בדעת כ"ש כו'**השכר הצפון אינו נתפס בציור הדעת האנושית כ"ש שלא יסופר בפה:

**אלא אחר שהוא יכול כו'**אינו ממשכנו אלא אחר שהוא יודע בעצמו שיש לו מן ההון שיעור כ"כ שהוא יכול למלאות חפצו כפי ערך שווי המשכון:

בהקדמת הטובותמה שאנו קוראים משכון מה שהאדם מבקש ממנו יתברך שיקדים לו טובותיו:

**אין לו יכולת כו' ולא מובטח כו'**אין ביכלתו לשלם לו יתברך עבודה עבור טובותיו וקל וחומר הוא ומה הטובות הישנות אינו מובטח לפרוע כ"ש החדשות: