כלות הנפשמלשון הכתוב נכהפה וגם כלתה נפשי:

עצם פשוטכלומר שאיננה מן המורכבים:

בהנהגתה אותוזהו הנסיון אם תשים לב ותתאמץ להנהיג אותו או תתעצל ותמשך אחריו:

לחוש עליובהשגחתה עליו להצילו מן הנזק ועל תועלותיו בצרכיו אמר ולמשוך התועלת אליו:

בעבור השתוף והחברהשותפות הוא בקנינים חיצונים וחברה הוא צוותא והתחברות עצמיות ושתי הבחינות צודקים בהם לפי שזולת התחברותם הם גם משותפים בפעולות הכשרון:

**תועלת לגופם כו'**תועלת בדברים שהם על צד היותר טוב ותקנת הצלה מן הנזק:

הקדים התועלתלפי שהוא יותר מצוי בטבע העולם:

תטה במחשבתה אליואל הדבר ההוא ואמר תטה במחשבתה ותכסוף לפי שבתחלת הציור אין שם רק נטיה במחשבה ואח"כ במשך זמן הציור בא לידי כוסף שהיא התשוקה החזקה:

**כדי לבקש המנוחה ממדוי גופה כו'**שינוח לבה מהרגשת מדוי גופה ואמר מדוי גופה על המדוים שבעצם הגוף ועל הפגעים הפוגעים בדברים שהם חוצה לו כמו הנזק בבניו וקנינו אמר ופגעיו. והנה כלל בכאן הצלה מן הנזק ומשיכת התועלת שניהם בבקשת מנוחה ממדוי הגוף לפי שגם על מניעת התועלת הנצרכת לגוף הוא כואב ולבו דוה:

**ככסוף האדם כו'**כמו שהאדם נכנס לרופא בקי שיזמין לו מי שישמשנו ויחשוב על אודותיו כן תכסוף הנפש לדברים שהם תועלת ותקנה לגוף שהם בנמשל דוגמת הרופא והם המעמידים הגוף על איתנו שיוכל לשמש את הנפש שהיא חולת אהבתו ית':

אור בעצמהבעצם שלה ואמר אור בעצמה בדעות האמיתיות הבאים מהארת השכל ועל המעשים שהיא צריכה לשלימותה אמר וכח בנפשה שהדבר ההוא נותן לה אומץ להוציא מעשיה לפועל:

**תטה במזמתה כו'**פרט בכאן חמש בחינות נגד הדעות והפעולות שזכרנו שהדעות נחלקות לשלשה שדברנו למעלה שהם החכמה הטבעית והלמודים והאלהות והפעולות נחלקות לב' מעשים שבין אדם למקום ושבין אדם לחבירו:

קרואי הגוף רביםמקרי הגוף רבים בחלאים הקורים אותו וזה נאמר על הצלת הנזק. ועל הדברים שמבחוץ הנצרכים לו אמר וצרכיו וכו':

מתמידים עם השעות והעתיםשהמדוים שבגוף הם מוכנים לו בכל שעה שאיננו בטוח מהם אף שעה אחת משא"כ הצרכים החיצונים ד"מ במלבוש שחסרונם איננו מוכן בכל שעה שכשהאדם מלובש בטוב איננו חסר לבוש עד עבור עת קיומה לכן אמר עליהם והעתים:

**ואין הנפש יכולה לעמוד מעיין כו'**אינה יכולה לחדול מלעיין כו' ובלשון אשכנז זיא קאן ניכט אבשטעהען פאן דער זאכע:

השקט לא מנוחהנגד ב' בחינות הנ"ל:

הראוים להעל הנעולות והמתיחדים בעצמה על הדעות שהמושכלות האמתיות הם מתיחדים בנפש ונעשית לעצם אחד שהרי היא נקראת נפש משכלת:

הצלחתה בנוה מרגועהעל ידיהם תהיה מוצלחת בהגיעה למדור מניחתה:

**מה שנטתה אליו כו'**כלו' שדברי גנות האלה הטרידו לבבה והסיעו אותה מן הדבר אשר בו הצלחתה בשני המעונים והכוונה על עבודת הבורא שבזה הצלת הנפש בעוה"ז ובעוה"ב וז"א בשני המעונים ואמר מה שנטתה כו' בפעולות ונמשכה עדיו ברעיוניה בשבושי דעות:

**ותניח כל עניניה כו'**צרכיה בעוה"ז תניח על הבורא החונן ותהיה פנויה להטות מחשבתה לבקש אופני הצלתה מן המוקשים העצומים אשר בשבושי הרעות ומן הפעולות הרעות בתאות שהם נתנו לנסיון לנסותה בהם:

**ואז תפרוש מן העולם ומכל תענוגיו ותבזה הגופות כו'**כלומר אם מצד חומריות תאות העולם אם מצד זלזול גוף האדם שאינו כדאי להשתדל בעבורו ולהפסיק לו תאותיו:

גודל יכלתובבריאה יש מאין וזה נגד תואר בוראה ועל תואר מנהיגה אמר ועוצם מעלתו איך הוא ית' מנהיג בריותיו בצדקה ובמשפט:

ביראה ופחד ואימהיראה מצד רוממותו ית' ופחד מעונשו בעוה"ז ואומה מעונשו בעוה"ב שפחד נאמר על דבר הקרוב ואימה על דבר הרחוק כמו שפירש"י ז"ל בפסוק תפול עליהם אימתה ופחד:

מעצמתו וגדולתועצמתו בבריאה וגדולתו בהנהגה:

**עד אשר יבטיחנה כו'**ישכין אותה לבטח:

וישקיט פחדהעל עוה"ז ומוראה על עוה"ב:

**ואז תשוקה כוס האהבה כו'**הפליג מליצתו על דרך הנשמע בין ההמון שיש איזה משקה שמשקין את האדם שסגולתה להוליד לו אהבה עזה לאיזה אדם שמכוונים לו:

**ולא יעבור על רעיוניה כו'**לא יעבור שום ציור רוממות על רעיוניה זולת רוממותו ית' ועל מחשבה בעבודה אמר שלא יעלה במחשנתה שום מחשבת עבודה בלעדי עבודתו ית':

**ולא תשלח אבר כו'**לשון הושטה כמו וישלח ישראל את ימינו (בראשית מ״ח:י״ד):

ולא תתיר לשונהכלומר שהלשון יהיה קשור ואסור אצלה ולא תתירהו ממאסרו כי אם בזכרו וכו':

בזכרו ושבחו והודאתו ותהלתוארבעה לשונות נגד ארבעה חלקי הדבור האסורים רכילות וליצנות ודבר בגנות רעהו שאנו קורים בסתם לשון הרע ודברים בטלים והפרוש הזה ממיר אותם בדברי קדושה הנזכרים:

**מאהבה בו כו'**שאינו עושה זה לתקות שכר רק מאהבתו התקועה בו יתברך:

אהבה בו ובטחון עליושתאהיב אותו על אשר ענש אותה על מריה בעוה"ז בכדי שלא תענש בעוה"ב ועם זה היא בוטחת בו שיוציאנה מצרתה ולא תבקש תחבולות טבעיות להנצל על ידם:

**ובמחשכי הלילה כו'**שלא מצאה ידו לקנות שמן למאור:

ועוזך וגדלך הוריתניכלומר אחר כל החסרונות האלה אני מתנחם במה שהוריתני גדלך ועוזך לכן אף אם תשרפני כו' ואמר גדלך ועוזך על הבריאה וההנהגה:

אעפ"י שמצר ליבחסרון צרכי ומכלכל אותי בלחם צר ומימר לי ביסורים קשים ומרים אעפ"כ בין שדי ילין כלומר אהבתו תקועה בלבי שהלב הוא בין השדים כן פירש רש"י ז"ל:

**והוא דומה כו' ובכל נפשך כו'**ואמרו רז"ל אפילו הוא נוטל את נפשך: