ליחד הלבשיהיה הלב מיוחד ופנוי רק לעבודתו ית':

ולכסוף רצונושיהיה מתאוה לעשות רצונו ית':

ובאלהים אעזראבקש ממנו ית' עזר:

ונדבת הנפשותשהנפש צריכה להתנדב בעצמה ולהמסר אליו ית' כמו שנזכר כבר בהרבה מקומות בזה הספר:

מעלות ומדרגותהדברים שאין להם עילוי גדול מצד עצמן רק שהם דרגות להגיע על ידן למקום החפץ הם נקראים מדרגות ואותן הדרגות שעילוין גדול גם מצד עצמן הם נקראים מעלות:

**מושכלת או כו'**הן במה שבא לנו מצד השכל והן במה שבא לנו מן הכתוב הן מן המקובל בידינו:

תכונות ומעלותהכוונה במלת תכונות על חלקים פרטים שיש להם התיחסות והתקשרות זה לזה:

למעלה ממנו ולא אחריולפי שבסדר המעלות יש שתי בחינות באיחור מעלה אחת לזולתה אם מפני שהיא גבוה עליה צריך לעלות בסדר מן הנמוך אל הגבוה ואם מפני שהיא נמשכת אחריה בטבע כמו ד"מ הכבוד נמשך אחר העושר אף שאין מעלתו גדולה ממנו ונגד שתי בחינות דבר בכאן ועל שתי בחינות אלו אמר תכליתן וסופן, והבן:

ומפני זה סמכו כו' אל היחודשהיחוד הוא יקר כל ההשגות האלהיות ואחריו באה האהבה:

וחייב הדיןהשכל מחייב שהיראה נצרכת אל האהבה:

וסופה הרחוקשכל מדרגה ממדרגות האמצעית היא כמו קצת תכלית למדרגה שלמטה ממנה אמנם יש עוד מדרגות למעלה ממנו הרחוקים יותר וממילא עילוין גדול מזו ושם תכלית צודק עליהם יותר ממנה לז"א שהיראה הוא סופן הרחוק ואין למעלה ממנו רק האהבה שהיא הכוללת ואינה נמנית עמהם:

והוא השער הראשון משעריההיראה הוא השער הראשון משערי האהבה ואף שמלת יראה היא לשון נקבה כמו אהבה אמנם לפי ששער הוא לשון זכר לפיכך אמר והוא:

**ואי אפשר שיגיע הדרם כו'**מלת אליה מוסבת על האהבה:

יראתו ופחדוכבר ביארתי למעלה שלפי שיראה הוא מרחוק ופחד הוא מקרוב כמ"ש רש"י ז"ל בפסוק תפול עליהם והקב"ה רחוק מהשגתנו מצד מציאותו ית' וקרוב מצד פעולותיו והשגחתו לכן צודק בו יראה ופחד:

ריק מאהבת העולםבאהבת המועיל ופנוי מתאותיו באהבת הערב:

מצד הכרהוהכוונה שכח הכרתו בשכלו ורוח מבינתו תחייבהו לפרוש מן התאוה:

ואמר הכרה ובינהלפי שמשתי בחינות חויבנו לפנות לבני מתאות העולם הא' מצד הכרתנו בפחיתות התאות מצד עצמן והב' מצד ההתבוננות בחיוב מחשבתנו בדבקות הבורא ורוממותו שמחשבת התאוה מצרה לזה:

**אף ארח משפטיך כו'**וסיפיה לשמך ולזכרך תאות נפש הרי שנפש השלמים משתוקקת אליו ית':